במסגרת הליך ערעור בו התקבל ערעורה של אישה לאחר שבית הדין הגדול גילה שהגרוש זייף מסמכים, ניסה הגרוש את מזלו בשנית והגיש לבית הדין חוות דעת מומחה מטעמו לפיה הוא לא זייף את המסמך וקביעת בית הדין הרבני הגדול שגויה.
בהחלטה שפורסמה היום דוחה בית הדין הגדול את הבקשה מכל וכל תוך שהוא קובע כי אין כל ערך לחוות דעת של "מומחה מטעם" כפי שמכנה בית הדין את המומחה, בית הדין הרבני הגדול קובע קביעותיו של המומחה הינם לכל היותר השערות שאין להם כל בסיס, אולם חמור מכך בית הדין מתייחס לתופעה של הצגת חוות דעת מומחה מטעם כשבין שאר הדברים כותב כך:
ראיית זהב כזו אין בבקשה שלפנינו, וספק אף אם ראיית נחושת יש בו, שמא ראיית כסף אך "כסף סיגים מצֻפה על חרשׂ" (משלי כו, כג) שעליו נאמר (שם כג–כה, כח) – ובענייננו בנוגע למבקש – "שפתים דלקים ולב רע […] ובקרבו ישית מרמה, כי יחנן קולו אל תאמן בו […] לשון שקר ישנא דכיו ופה חלק יעשה מדחה". סיפא זו בעניין חינון הקול וחלקת השפתיים נוגעת גם לדמעות התנין שמזיל המבקש בבקשתו "בוכה לילות כימים על הנאמר עליו בפסק הדין, כאיש דתי ואמון על בורא עולם".
לא זו בלבד שהערנו על טיבה של כל ראיה ממומחה מטעם, שפעמים רבות אף היא ראיית כסף – "הכסף יענה את הכל" (קהלת י, יט), שהלוא מומחה כזה "בעליו עמו" ו"שכיר הוא בא בשכרו" (שמות כב, יד)
בית הדין קובע כי הבקשה הינה בקשת סרק וחייב את הגרוש בקנס בסך 5,000 ₪ בגין הגשת הבקשה.
