האם שרכשה את מחצית הדירה של האב תממן את תשלום המשכנתא באמצעות חיוב האב בתשלום דמי מדור
לא פעם במסגרת פירוק שיתוף בדירת מגורים בין בני זוג שהתגרשו קונה אחד הצדדים את מחצית הדירה שהייתה שייכת לבן הזוג השני – במקרה בו דן בית הדין הרבני הגדול רכשה האישה את מחצית הדירה שהייתה שייכת לבעלה לשעבר כאשר את מימון הרכישה עשתה באמצעות משכנתא שנטלה למימון הרכישה.
אלא שמיד עם נטילת המשכנתא הגישה האישה בקשה להגדיל את חיוב האב בתשלום מזונות הילדים שכן לטענתה כעת יש גם עלויות של מדור כלומר תשלום המשכנתא עבור הדירה.
בית הדין הרבני האזורי דחה את התביעה (בדעת הרוב) וקבע כך:
"אין מקום לפסוק דמי מדור כאשר הדירה היא בבעלות האם המשמורנית הואיל והאב לא אמור לממן את רכישת הדירה של האם"
אלא שהאם לא אמרה נואש וערערה על פסק הדין לבית הדין הרבני הגדול, שאכן קיבל את הערעור וחייב את האב לשאת בתשלום דמי המשכנתא באופן חלקי, וכך נימק בית הדין הרבני הגדול את פסיקתו:
אכן טענת האב שאין הוא חייב לשלם ולממן תשלום עבור דירה שקנתה האם, הינה טענה נכונה, אך יש להעיר בתרתי. חדא שאם הייתה לאם דירה או הון אחר, וכן אם היתה האם קונה דירה, משכירה אותה ושוכרת מדור שבו תתגורר עם הילדים, ודאי שהאב היה חייב להשתתף בדמי השכירות במסגרת חובתו במדור ילדיו. שהרי אין בעובדה שלאשה דירה והיא בעלת הון, בכדי לפטור את האב מחובתו במדור, ואף אם נאמר שיש עליה דין צדקה האב לא נפטר מחובתו. וגם בי"ד קמא כתב בפסק דינו שאילו הייתה האשה שוכרת דירה אחרת הוא היה מחייב את האב בדמי מדור.
מעתה, אף שהאשה והילדים גרים בדירה אותה קנתה, אין מקום לחייב את האם לתת צדקה לילדיה ולאפשר להם לגור בדירתה חינם אין כסף. זכותה של האשה לדרוש מהאב תשלום דמי המדור שהוא חייב להם, ובתמורה לדמי מדור- דמי שכירות היא תאפשר להם לגור בדירתה ותספק מדורם. ולפיכך מהיכי תיתי לפטור האב מחיובו ולכפות האם לתת מדור לילדיה בחינם וכמו שלא היינו יכולים לכפותה, לתת להם לגור בדירה השייכת לה בעל כרחה. שהרי אף שלאישה מינקת יש חלב היא לא חייבת להניק מבלי שישלמו לה.
כמו כן, אכן האם קנתה דירה גדולה ומוטל עליה תשלום משכנתא גבוהה, אך נחזי אנן מהי הסיבה לקניית הדירה, האם כדי לצבור נכסים גרידא, האם מגורים של אשה בדירה גדולה נצרכים לה, האם קל לתחזק דירה זו בין פיזית ובין כלכלית, אין ספק שלא, ופוק חזי במקרים רבים שבני זוג מתבגרים, הילדים עזבו את הבית, דרכם לעבור לדירה קטנה יותר שתתאים לצרכיהם. ועל כרחך הסיבה שאשה גרושה המטופלת בילדים ושהכנסתה קטנה, קונה דירה גדולה מעבר לצרכיה האישיים היא לצורך ורווחת הילדים, שנפגעו מהגירושין וכדי שלא יפגע אורח חייהם ורווחתם, ומשכך אי אפשר לומר שקניית הדירה היא להרבות ההון (שאכן רבה מעשית אחרי נשיאה בנטל חובות גבוהים במשך שנים), אלא לצורך מגורי הילדים. תוך נשיאה מעשית גדולה של האם בעול. ואין לומר לאם, מכיוון שיש לך דירה ואת מתגוררת בה תני גם לילדים לגור בה שהם נהנים ואת לא חסרה, איברא האשה חסרה, שכל המציאות של רכישת הדירה הייתה לכתחילה אדעתא דמגורי הילדים, ואין לכפותה לאפשר מגוריהם בלא שהאב ישלם חובתו.
אמנם לגבי סכום החיוב קבע בית הדין הרבני הגדול כי האב לא ישלם את מלוא המשכנתא אלא באופן הבא:
לעניין שיעור חיובו, האב אמנם חייב בתשלום מדור ראוי לילדים, כדי צרכם, אך לא כדי שיתנהלו בצורה בה חיו כשהיו הוריהם נשואים וכמו שמחוייב לאשתו שעולה עמו ואינה יורדת, שהרי לילדים השיעור הוא בכדי צרכם. משכך חיוב האב לשלם השתתפות בדמי מדור אך רק הנצרך והראוי להם. משכך יש לחייב את האב בתשלום 40% שכ"ד של דירה בת ארבעה חדרים באיזור זה שהוא צרכם וראוי להם, אך לא בתשלום דמי שכירות של דירה שקנתה האם או באחוז מסכום המשכנתא. שהרי תשלום המשכנתא הוא עניינה של האשה לממן הדירה שקנתה, ובזה ודאי שהאב לא מחויב, עם זאת שיעור דמי מדור ודאי חייב לשלם עבור ילדיו.
אין ספק כי האם יצאה נשכרת מהחלטתה לרכוש את הדירה.
