פסק דין
בפני ביה"ד תביעת האשה לכתובתה ותוספת כתובתה בסך 180,000 ₪.
רקע עובדתי
בני הזוג נישאו כדמו"י בשנת תש"ע (2010), ולהם שלשה ילדים קטינים. בחודש 3/2017 עזב הנתבע את דירת הצדדים בטענה שאשתו בוגדת בו. כמה ימים לאחר מכן האשה הגישה תלונה כלפיו במשטרה, וניתן צו הרחקה בהסכמה ביום 22.3.2017. מאז הצדדים פרודים.
בתאריך 29.5.2017 הגיש הבעל תביעת גירושין כרוכה.
בתאריך 6.1.2017 פתחה גם האשה תביעת גירושין, וצירפה אליה את תביעת הכתובה.
בני הזוג התגרשו בהסכמה ביום י' בכסלו תשע"ח (28.11.2017), ומאז התקיימו מספר דיונים בבית הדין במכלול נושאים, ביניהם תביעת האשה לכתובתה.
דירת הצדדים נמכרה בהסכמה, ובהחלטת ביה"ד מיום ז' שבט תש"פ (2.2.2020) נקבע כי יישאר בנאמנות אצל באי כוח הצדדים סך 400,000 ₪ עד להכרעה בתביעות הרכוש והכתובה. בפסק הדין בעניין הרכוש מיום כ"ב סיוון תשפ"א (2.6.2021) השאיר ביה"ד בנאמנות סכום כסף מחלקו של הבעל בכספי הנאמנות, עד למתן פסק הדין בעניין הכתובה.
פסק דין בעניין המזונות ניתן בביה"ד ביום ט"ז באדר תש"פ (12.3.2020), ופסק דין בענייני הרכוש ניתן בביה"ד ביום כ"ב בסיון תשפ"א (2.6.2021).
בדיון ביום כ"ט בסיון תשע"ט (02.07.2019), וכן בדיון ביום ג' בשבט תש"פ (29.01.2020), ביה"ד הציע לצדדים בדיקת פוליגרף על טענת הבעל לבגידת האשה ובמקביל על טענת האשה לאלימות הבעל, אך הצדדים לא הגיעו להסכמה לבדיקה הדדית.
בדיון ביום ה' בניסן תשע"ט (10.04.2019) העידה גב' א' חברתה של האשה בענין ה"מלון" (כדלקמן), ובדיון ביום כ"ד בסיון התש"פ (16.06.2020) העיד מר ב', בעיקר בענין אירוע ה"חורשה" (כדלקמן), בנוסף לחקירת הצדדים עצמם.
התקבלו סיכומי הצדדים (של האשה מופיעים בתיק 6/).
טענות הצדדים
עיקר טענות הנתבע
- האשה ניהלה רומן עם מנהל עבודה שלה, הכולל בגידה ולפחות דברי כיעור, כפי שעולה מהתנהגותה לפני שהבעל עזב את הדירה. בין הדברים:
- התחילה להתאפר ולהתלבש באופן חשוף.
- הרבתה להתעסק בטלפון, וקיימה שיחות אתו בשעות הערב שלא במסגרת העבודה.
- התחילה לעבוד "שעות נוספת", והיתה נעדרת מהבית באמתלות שקר, כגון שהולכת עם חברותיה לגלידה גולדה.
- בשבת 20.1.2017 בילתה סופ"ש עם חברתה במלון בתל אביב, ו"נעלמה" לכמה שעות בשבת בוקר, כאשר מר ב' היה בתל אביב באותה שבת לצורך המרתון. בעקבות האירוע פרצה בהמשך מריבה בין האשה לחברתה שעמה שהתה במלון, מכיוון שהחברה הבינה שהאשה ניצלה אותה לצורך בגידתה.
- ביום 16.3.2017, הבעל תפש את אשתו נפגשת עם מר ב' בחורשה ליד מ' בשעת לילה מאוחרת, לאחר מפגש עבודה בערב במסעדת "ת" במושב מ'.
- הבעל עזב את הבית לאחר אירוע זה, לטענתו מכיוון שגילה שאשתו בגדה בו ועל כן היא אסורה עליו.
עיקר טענות התובעת
- התובעת טענה כי הנתבע עזב את הבית ללא סיבה מוצדקת [עוד לפני אירוע ה"חורשה"], בשל חשדות שאינם מוצדקים, והוא שפתח נגדה תביעת גירושין, ועל כן הוא חייב בכתובתה.
- לדבריה, התובע הודה שהפיץ כנגדה בעיר ש' הכפשות בדבר בגידה, שלטענתה לא היתה ולא נבראה, עד שהחיים בש' הפכו לבלתי נסבלים עבורה.
- הנתבע היה אלים כלפיה, ובכך הוא התחייב בכתובתה עוד לפני החשדות שהעלה כנגדה.
- התובעת הכחישה את טענות הנתבע בדבר בגידה או בדבר ניהול קשר רומנטי כלשהו.
- לטענתה השיחות עם ב' היו בענייני עבודה, או בתמיכה אישית וסידורי עבודה על רקע הקשיים שחוותה בבית באותה תקופה.
- במלון היא נעדרה לשעה וחצי כדי לשוחח עם בעלה ואחותה בענייני הילדים, ולא רצתה לדבר בנוכחות חברתה, והיא אפילו לא ידעה שב' נמצא אז בתל אביב.
- לטענתה, הנתבע הודיע לה בהודעה טלפונית כתובה על רצונו לסיים את הנישואין ואף עזב את הבית כמה ימים לפני אירוע ה"חורשה", וכן הגיש את תביעת הגירושין ללא עילה ברורה נגדה.
- ה"חורשה" אינה באמת חורשה, אלא שטח חשוף בצידי הדרך, בסמוך לכמה עצים. לטענתה היא עצרה בצד הדרך כדי לדבר עם מנהל העבודה על עבודתה הלקויה עקב הקשיים בבית, מכיוון שבעלה עזב את הבית כמה ימים לפני כן והודיע לה על רצונו להתגרש. עצרו לצד הדרך בדרך הביתה ורק דברו מתוך הרכבים, כפי שאף משתקף בסרטון.
בירור עובדתי
יודגש מראש, שמתוך כל החומר שהגיש הבעל, אין ראייה והוכחה ברורה על ייחוד של האשה עם מר ב', וכל שכן שאין ראיות לבגידה ממש. טענתו לרומן ובגידה בנויה מצירוף של חשדות ואינדיקציות נסיבתיות. נעיין בטענות הבעל אחת לאחת:
א. התנהגות כללית של לבוש חשוף, היעדרות לא מוסברת מהבית, ושימוש בטלפון יכולות להוות נורת אזהרה למצב לא תקין בבית ולאפשרות של קיום רומן, אך הן אינן יכולות להוות הוכחה.
ב. בענין ה"מלון", בדיון ביום ה' בניסן תשע"ט (10.4.2019), העידה גב' א', חברה של בני הזוג, שהיא יצאה לנופש סופ"ש למלון מרקיור בתל-אביב יחד עם האשה. לדבריה, האשה ירדה ללובי המלון בבוקר בשעה שמונה ורבע בטענה שהיתה צריכה לקבל המחאה מבת דודתה, אך בהמשך לא ענתה לטלפון, ולא היתה בלובי כמו שאמרה. לאחר כשעה וחצי החברה מצאה את האשה סהרורית בלא שקבלה את ההמחאה, ואז הבינה החברה שאמתלא זו היתה שקר. בהמשך, לאחר שהבעל הפיץ את סרטון ה"חורשה" ומר ב' עשה תיוג שהוא במרתון תל-אביב, "נפל לה האסימון" שב' היה בריצה באותה שבוע בתל-אביב, ושכנראה היא היתה אתו, ובכך האשה השתמשה בה לצורך הרומן שלה. הדבר גרם לסכסוך קשה בינה לבין בני הזוג ומשפחתם. לדברי העדה, לאחר זמן מה היא התפייסה עם האשה, והבינה שהאשה דברה בזמן היעדרותה במלון עם אחותה בענין המצב האישי שלה. (כך נראה משורות 89-91 בפרוטוקול.)
לטענת האשה באותו דיון, היא ניהלה אז שיחות והתכתבות עם אחותה ובעלה בעניין הילדים ששהו אז אצל האחות, ובענין הסכסוך שביניהם. היא לא רצתה לעשות כן בנוכחות חברתה בחדר, ולכן היא ירדה מהחדר באמתלא. לטענתה, היא אפילו לא ידעה שב' נמצא באותה שבת בתל-אביב עד לאחר מכן, והיא לא דברה אתו כלל באותו אירוע במלון.
יש להעיר כי מרתון תל אביב 2017 התקיים ביום ששי 24.2.2017, ולא בחודש 1/2017 כלל. אולם, ייתכן בהחלט שמר ב' הגיע לריצה בתל אביב בתאריך המדובר, כפי שנהג לעשות מדי פעם (וכפי שעולה מתוך דבריו בעדותו, אולי כריצת הכנה לריצת המרתון), אם כי אין קשר ישיר בין ריצת הנטען במרתון עצמו לבין אירוע המלון, כפי שחשבה העדה בהתחלה.
על כל פנים, מדובר בהיעלמות בשבת בוקר למשך כשעה וחצי (לדברי העדה), כאשר לאשה הסבר הגיוני לדבר, ואף לא הוכחה הימצאותו של הנטען במלון באותו זמן. יצוין כי הנתבע טען שבתחילה שמע מפי החברה שההיעלמות היתה למשך כחמש שעות, ורק לאחר ההתפייסות ביניהן שינתה העדה את גרסתה וטענה כי מדובר בשעה וחצי.
עוד יש לציין כי בהחלטה בדיון הנ"ל הורה ביה"ד לתובעת להמציא פירוט שיחות טלפון מן השעות הנ"ל, כדי לאמת את טענתה שהיא שוחחה בשעות אלו רק עם אחותה ועם הנתבע עצמו, אך היא לא המציאה את פירוט השיחות כנדרש.
מאידך, הנתבע קיבל גם הוא, לבקשתו, צו מטעם ביה"ד לקבלת פירוט השיחות של התובעת, אך גם הוא לא הגיש לביה"ד מסמך זה.
מבחינה הלכתית עיקר החובה להמציא את פירוט השיחות מוטלת על התובעת, מכיוון שמדובר במידע השייך אליה, והנגיש אליה ללא צווים מבית הדין. על כן יש ריעותא משמעותית בגרסתה, בכך שהיא לא הביאה את פירוט השיחות כראייה לטענתה באשר לעיסוקיה בשעות אלו.
ג. בענין אירוע ה"חורשה", מוכח מתוך הסרטון שצילם הנתבע, שהתובעת וב' עדיין ישבו איש איש במכוניתו. בנוסף, בעת ש"תפס" אותם הנתבע, המכוניות לא היו בתוך "חורשה" מוסתרת, אלא בחניה לצד הכביש במ'.
בעדות התובעת בדיון ביום כ"ד בסיון התש"פ (16.06.2020), היא סיפרה שביום 16.3.2017, כמה ימים אחרי שהנתבע עזב את הבית לטענתה, היה ערב צוות במסעדת "ת" בין ש' לא' [בתחנת הדלק סמוך למושב "מ"], ויצאו משם אחרי השעה 23:00. "בדרך הביתה לפני כ', ב' התקשר ושאל מה קרה, והאם אני רוצה לדבר על זה". לדבריה הם ירדו לשוליים ליד נ' ודיברו דרך חלונות המכוניות.
כאמור, הנטען ב' הוזמן לעדות בבית הדין. בעדותו סיפר שתפקוד האשה בעבודה בתקופה זו היה ירוד מאד, והיא ביקשה לדבר אתו על כך שיש לה בעיות בבית ולכן היא לא מתפקדת בעבודה. [ואכן, כמה ימים לפני האירוע, היתה התכתבות בין הצדדים בה בקש הבעל להיפרד, כפי שיובא לקמן.] לדבריה, השיחה ביניהם באותו לילה היתה בהמשך לשיחה שקיימה עמו במסגרת עבודתה בעניין הקשיים בבית. לכן, לדבריו, הם עצרו כ-50 מטר ליד הכביש ודברו כשכל אחד במכוניתו.
אמנם, וכפי שהעירה ב"כ הנתבע בצדק, קיימת בגירסה זו תמיהה גדולה. מכיון שמר ב' גר בג', אין שום הסבר הולם לכך שהוא לא חזר לביתו מהמסעדה דרך כביש 4 עד צומת ס', ומשם לכביש 3, שהיא דרך המלך לנסיעה זו, ולמה נסע בכלל בשעות לילה על כביש 35 לאזור מ' לפנות דרך נ'. לא ניתן מענה מספיק לטענה זו. כמו"כ, הנתבעת והעד סתרו זה את זה בדבריהם, בשאלה מי יזם את השיחה באותה עת בדרך. לדברי הנתבעת, ב' התקשר אליה, ולדברי ב' הנתבעת היא שהתקשרה אליו.
ייתכן, אמנם, שלולא תפש הבעל את אשתו ומר ב' והתעמת איתם בעודם במכוניות, הם היו יוצאים אח"כ מן המכוניות לבלות יחד בחורשה, אך לא ניתן לקבוע שהאשה הפסידה את כתובתה על פי השערות עתידיות בדבר אירועים שלא אירעו, וכפי שהעיר האב"ד לבעל בדיון ביום כ"ד בסיון התש"פ (16/06/2020):
"ביה"ד: אתה חושב שבגלל שתפסת אותם לפני מעשה היא לא זכאית לכתובה?
התובע: היא כבר עשתה ניהלה רומן איתו.
ביה"ד: איפה ההוכחות של הרומן? […] אתה סבור שבגלל שתפסת אותם היה רומן לפני כן?
התובע: ברור שהיה יש מלא סתירות בדברים שלהם.
ביה"ד: על פי הלכה יש כמה צדדים מתי אישה מפסידה כתובה האם רק כשיש חשד או רק מתי שיש מעשה למה לא מגיע לה כתובה?
התובע: כי היא הלכה עם גבר זר בחורשה בשעה 12 בלילה, היא ניהלה רומן איתו שיחות טלפונים.
ביה"ד: מה יש בשיחות? אם אתה סומך על הדיינים אתה צריך להציג הוכחות לבגידה."
וכן, בסוף הדיון ביה"ד סיכם את טענות הבעל:
"ביה"ד: מכל הדברים אנחנו מכירים שני אירועים ב-20.1.2017 ו-16.3.2017 אתם צריכים להגיד לנו איזה עוד אירועים היו, שאלנו איזה עוד חשדות היו לו, הוא אמר שהיא הייתה משאירה את הילדים הרבה בבית הייתה מנהלת שיחות עם המנהל שלה, האם יש עוד אירועים, תחשוב באופן צלול חצי דקה האם ישנם עוד אירועים שגרומים לך להגיע למסקנה שאשתך בוגדת בך?
התובע: ב-7.2.2017 ה[ג]שתי את זה לביה"ד היא הלכה לבית קפה עם חברות, החברות לא היו בשום בית קפה איתה לא מכירה דבר כזה היא תגיע לעדות אם צריך.
ביה"ד: זה גורם לך להגיד שהיא הייתה עם מישהו, מי יודע מה היה עם המישהו הזה?"
נמצא, שאין שום הוכחה עובדתית ברורה למעשה בגידה מסוים, ואף האינדיקציות הנסיבתיות המצטברות לניהול רומן אינן חזקות, אך הן כן מעלות סימני שאלה כבדים.
מנגד, האשה טענה שבעלה נהג בה באלימות. כאמור לעיל, הנתבע הכחיש את טענת האלימות, אך סירב להיבדק על זה בפוליגרף. אלא שטענה זו אינה בעלת נפקות משמעותית להכרעת הדין בתיק זה. זאת מכיוון שאם האשה בגדה בבעלה, היא אינה זכאית לכתובה גם אם הבעל הכה אותה לפני כן. ואם היא לא בגדה, והבעל הכפיש אותה בציבור בטענת הבגידה, עזב את הבית והגיש תביעת גירושין – היא זכאית לכתובה אף ללא טענת אלימות. לכן, אין צורך להיכנס לעובי הקורה בטענות והוכחות בענין האלימות.
דיון הלכתי
בסוגיה ההלכתית הקובעת את התנאים לכך שאשה נשואה תיאסר על בעלה עקב קשר עם אדם אחר, נאמר בגמרא בפירוש (קידושין דף פא ע"א): "…ואין אוסרין על הייחוד". כלומר, אשת איש שהתייחדה עם אדם אחר (בנסיבות רגילות, וכדלהלן,) אינה נאסרת על בעלה. וכן פסק בשו"ע (אה"ע סי' קעח סעיף ו):
"אם נסתרה בפני עדים ושהתה כדי טומאה עמו, ולא קינא לה בפני עדים, מותרת, שאין אוסרים על הייחוד אפילו נסתרו יחד על דעת ערוה, אא"כ קינא לה תחלה בפני שנים."
כל שכן כאשר אין אפילו הוכחה ועדות כל שהיא על ייחוד האסור, אין לאסור את האשה על בעלה.
אמנם, ישנה גם עדות על "דבר מכוער" המורה בצורה חמורה על חשד זנות, כמבואר בשו"ע (אה"ע סימן יא סעיף א):
"…כגון שנכנסו אחריו ומצאוה עומדת מעל המטה והיא לובשת המכנסים או חוגרת אזורה […] או שהיו יוצאים ממקום אפל, או מעלים זה את זה מן הבור וכיוצא בו, או שראוהו מנשק ע"פ חלוקה […] או שנכנסו זה אחר זה והגיפו הדלתות (במנעול) (ב"י בשם תשובת הרשב"א אלף רנ"א), וכיוצא בדברים אלו (לפי ראות עיני הדיינים)."
במקרה שיש עדות על "דבר מכוער" כנ"ל רשאי הבעל להוציאה, ולדברי הרמב"ם אף אינה זכאית לכתובה, וכמש"כ (הלכות אישות פרק כד הלכה טו):
"כיצד היא יוצאה משום שם רע, כגון שהיו שם עדים שעשת דבר מכוער ביותר שהדברים מראין שהיתה שם עבירה אף על פי שאין שם עדות ברורה בזנות […] אם רצה בעלה להוציאה תצא ואין לה כתובה, ואין זו צריכה התראה."
וכן נראה מדברי השו"ע (סי' קטו סעיף ה) שאינה זכאית לכתובה ותוספת כתובה (עי' אוצר הפוסקים סי' יא סעיף א ס"ק).
עוד נחלקו הפוסקים האם רשאי הבעל להוציא את האשה בעל כורחה בזמן הזה שיש חרם דרבינו גרשום, עי' בית שמואל (סי' יא ס"ק ו) ואוצה"פ (שם). דעת רוב הפוסקים שרשאי להוציאה והפסידה כתובתה.
אולם, בנסיבות תיק זה, וכמבואר לעיל בחלק בירור העובדתי, אין עדות ברורה אף ל"דבר מכוער" בכל האירועים שהוזכרו, שכן בענין המלון העידה החברה על היעדרות בלבד למשך כשעה וחצי, ובאירוע החורשה לא התקיים דבר מעבר לדיבורים ברכב בחנין בצד הכביש, וכפי דברי הרמ"א: "לפי ראות עיני הדיינים".
אלא שבח"מ (סי' יא ס"ק ג) בענין "מנשק על פי חלוקה" הסתפק האם מדובר שהתייחדו ובאו עדים אח"כ ומצאום עושים דבר כיעור, שיש לחוש שמא זינתה באותה עת, או שמא במקרה של דבר כיעור, גם כאשר ברור שלא זינתה כעת יש לחוש שמה בפעם אחרת זינתה. בבית שמואל (ס"ק ה) כתב שמלשון הרמב"ם (שם) משמע שלא חוששים לזה [שכן כתב: "שהדברים מראין שהיתה שם עבירה…"]. וכן הביא בפתחי תשובה (ס"ק ז) בשם הישועות יעקב (ס"ק ג), וז"ל:
"וכיון דרוב ישראל בחזקת כשרות […] וכ"ש בזה דאף כעת עדיין לא זינתה מהכ"ת [=מהיכי תיתי] ניחוש שמא כבר זינתה וראי' לדבר דשם בעובד' סוף נדרי' כו' אלא ודאי שלא כדעת הח"מ."
ועי' באוצה"פ (שם ס"ק יד) מה שהביא בזה עוד מהאחרונים. ומ"מ, לדעת הח"מ שהסתפק בזה, יש לדון מבחינה עובדתית האם אירוע ה"חורשה" כפי שהתרחש מהווה דבר כיעור, וכנ"ל.
א"כ, מעבר לחשדות שבלב הבעל על רומן שנרקם בין אשתו לבין מנהל העבודה שלה, אין שום בסיס אובייקטיבי האוסר את האשה על בעלה, ואף אין תשתית עובדתית אובייקטיבית מספקת לקבוע בוודאות שהאשה עשתה "דבר מכוער" השולל ממנה את הזכאות לכתובה.
אף פירוט השיחות החלקית שהוגש בתיק זה אין בו כדי לקבוע ניהול רומן של בגידה או "דבר מכוער", שכן אין הוכחה לריבוי שיחות ארוכות בשעות לא סבירות לענייני עבודה.
יוער, טענות ב"כ הבעל בסיכומיה על סירוב האשה להיבדק בפוליגרף עפ"י מה שציטטה מפס"ד של ביה"ד חיפה (תיק 985146/6) אינו ענין לתיק דידן. באותו נדון האשה התחמקה מלענות וסירבה פעם אחר פעם לאשר עיון בהודעת וואצאפ ובהקלטת שיחה, ודרשה לפסול חוקית שימוש בהם, ואף חזרה בה מהסכמה להיבדק בפוליגרף, אף שלהתרשמות ביה"ד היה קשר לא ראוי, ולכן ביה"ד סבר שהימנעות עקבית זאת יש בה בכדי למנוע זכאות לכתובה, וכפי שכתבו במסקנה:
"בית הדין מתרשם כי היה קשר לא ראוי בין התובעת והנטען […], ולאור סירוב התובעת לחשוף את ההקלטות, את הוואצאפ, ולהיבדק בפוליגרף להצדקת הכחשתה (נציין כי אף הבעל השתית את כתב תביעתו לגירושין על טענת בגידת האישה), יש מקום להתרשם כי יש לה מה להסתיר ולכן סירבה לחשיפת כל הראיות הנ"ל, ביודעה כי אכן היא ניהלה קשר אישי עם גבר זר. סירובה להיבדק ולהציג ראיות מותירה את בית הדין עם התרשמות בסיסית שאינה נוטה לגרסת התובעת."
לעומת זה, בנידון דידן אין לביה"ד התרשמות ברורה על טיב הקשר, ועוד, סירוב להיבדק בפוליגרף בלבד אינו מהווה ראייה, כל שכן כאשר האשה הביעה מוכנות להיבדק, ובלבד שהבעל ייבדק גם הוא על טענת האלימות, והוא סרב לכך.
מאידך, אין ספק שהבעל הוא זה שעזב את הבית, ואף תבע את הגירושין, ובכך פירק את הנישואין. לטענתו, הוא עשה כן כי חשד באשתו וסבר לפי הבנתו שהיא בגדה בו ואסורה עליו, אך הובהר לעיל שהיא לא נאסרה עליו על פי גדרי ההלכה. מעבר לכך, בהודעות מהבעל לאשה כבר ביום 13.6.2016, כמה ימים לפני אירוע ה"חורשה" כתב: "זהו. זה קורה. פתאום אני לא רוצה לחיות איתך… לא אוהב אותך. לא כלום." הרי שכבר לפני כן נתן הבעל עיניו בגירושין, והאשה השיבה לו "תפתח תיק".
כאשר הבעל יוזם את הפירוד והגירושין, ואינו מציג בסיס מספק לטענתו שהדבר הוא בגלל אשמת האשה, חיוב הכתובה אשר חתם עליה מתחת לחופה שריר וקיים.
לאור כל האמור, אין בסיס והוכחה מספקת להפסיד את האשה את מלוא תוספת כתובתה בסך 180,000 ₪. אולם, אין להתעלם מהחשדות והספקות שעלו, הן בשאלת אירוע ה"מלון", ללא פירוט שיחות מצד התובעת באשר למעשיה במשך היעלמותה מעיני חברתה שעמה הגיעה לסוף שבוע במלון, והן מסביב לאירוע ה"חורשה". אין ספק כי בהתנהגותה עוררה האשה את חשדו של הבעל, אשר יצא ל"מארב" אחריה באותו ערב, ובעצירתה במקום חשוך עם המעביד בבגדי מסיבה חושפניים, תוך שהמעביד חורג מן הדרך הישרה לביתו, היא לא נהגה ברגישות הראויה גם בחברה חילונית.
כאמור לעיל, היעלמותה של האשה מחברתה בשבת במלון בתל אביב לכמה שעות עוררה אף את חשדו של ביה"ד.
נמצא, שאם כי אין לבעל טענת ברי על הבגידה מתוך ידיעה ודאית, אלא חששות מצטברים מתוך התנהלות האשה במשך התקופה לפני הפירוד, ישנן על כל פנים "רגליים לדבר", והיה מקום להשביע את האשה שלא בגדה. בשו"ע (חו"מ סי' טו סעיף ד; סי' פז סעיף כ) נפסק, שיכול הדיין להשביע אף במקום שאינו חייב שבועה מצד הדין אם עושה כן לברר האמת. כנגד חיוב שבועה זו יש לפשר, וכפי שכתוב בשו"ע (חו"מ סי' יב סעיף ב ברמ"א).
ואמנם נהגו בדרך כלל לפשר בהפחתת שליש מעיקר החיוב, וכמש"כ הפת"ש (שם ס"ג ג) בשם השבות יעקב (חלק ב סימן קמה) שכך היא פשרה הקרובה לדין, אך סיים שם ש"הכל תלוי בראות עיני הפשרן", וכן הביא שסתם פשרה היא למחצה. וכן עי' בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ב סימן קלג), שכתב שאין לקבוע בזה כלל נוקשה, וז"ל:
"בפשרה כזו יש שני דרכים. הדרך האחד לשום כמה שווה השבועה לאיש זה היינו כמה היה נותן כדי להיפטר ממנה. וזה תלוי בערך האיש המחויב השבועה. ובערך השבועה אם לפי אומדנא טענתו חזקה ויכול לישבע או לא."
לאור האמור לעיל, ביה"ד קובע כי על רקע הספקות והתמיהות העולים מהתנהלות התובעת, בפרט בכל הקשור לאירועי ה"מלון" וה"חורשה", בתור פשרה כנגד חיוב שבועה, ביה"ד רואה לנכון לפשר ולהעמיד את גובה החיוב הכתובה על מחציתו, סך 90,000 ₪.
מסקנה
לאור כל האמור לעיל ביה"ד מחייב את הנתבע לשלם לתובעת עבור כתובתה ותוספת כתובה סך 90,000 ₪ תוך 30 יום מחתימת פסק דין זה.
- התשלום יבוצע מתוך כספי הנאמנות השייכים לנתבע, המצויים בידי ב"כ הצדדים.
- ביה"ד מורה לב"כ הצדדים לבצע את התשלום תוך 14 יום.
- יתרת כספי הנאמנות השייכים לבעל יימסרו לידיו, בכפוף לביצוע הוראות סעיף ב' בפסק הדין מיום 2.6.2021, ולאחר מכן ייסגר חשבון הנאמנות.
- ביה"ד סוגר את התיק.
ניתן לפרסם פס"ד זה לאחר השמטת פרטי הזיהוי של הצדדים והנטען.
ניתן ביום ה' באב התשפ"א (14/07/2021).
הרב מאיר כהנא – אב"ד הרב שלמה צרור הרב גודיס דניאל
