החלטה
בפני ביה"ד בקשת סעד זמני למזונות.
הצדדים נישאו זה לזה כדמו"י בתאריך י"א באלול תשנ"ד (18.8.94), ולהם שלשה ילדים, שנים בגירים והאחת קטינה.
לטענת המבקשת, שלושת הילדים, כולל הבגירים, סמוכים על שולחנה ומתגוררים עמה בבית המגורים המשותף.
המבקשת טוענת שהיא נמצאת בסכסוך עם המשיב במשך כשנה ומחצה, שהתעצם לפני כחצי שנה, כאשר בחודש ינואר 22 עזב המשיב את הבית המשותף. הצדדים ניהלו הליך גישור, שבמהלכו הונהג הסדר כלכלי, ולפיו המשיב מעביר למבקשת מדי חודש סכום של 75,000 ש"ח לכלכלת הבית, סכום התואם את רמת החיים הגבוהה של הצדדים. החל מחודש אפריל 2022, הפסיק המשיב באחת את ההסדר שהנהיגו הצדדים. לדברי המבקשת – מתוך מטרה להפעיל עליה לחץ כלכלי להסכים לתכתיבים רכושיים.
עיון בדפי החשבון שצירפה המבקשת, מלמד שהמשיב העביר בחודשים ינואר עד מרץ סכום של 226,000 ש"ח, שהם קצת יותר מ-75,000 ש"ח לחודש בממוצע. עוד עולה שבחודש דצמבר 2021, הועבר סכום כולל של 67,474 ש"ח.
המשיב הינו שותף במשרד [ר'] ושות'. המבקשת הועסקה על ידי המשרד, ומשכורתה בהתאם לדפי החשבון עמדה על סך של 12,528 ש"ח, ראה בתאריך 27.12.21, ובנוסף משכורת בסך 9,951 ש"ח, ראה בתאריך 29.12.21. באחד רשום משכורת [ג'] עו"ד, ובשני – [ר'] ושות'. בשנת 2022 נמצאות בחשבון הבנק העברות המוגדרות כמשכורת (אך לא מזוהה מי המעביר, למעט שהועבר ממ') על סך של כ – 9,800 ש"ח, ראה בתאריכים 1.2.22, ו 1.3.22.
[ר'] ושות' הודיעה לחברת הפניקס, שהחל מחודש אפריל 2022 המבקשת אינה מועסקת יותר על ידם. (במוסגר אציין שנושא פיטורי המבקשת לא הועלה בבקשה לסעד, מפני שהמעביד הוא המשרד – [ר'] ושות', שהוא לכאורה אישיות משפטית נפרדת, וענין זה שייך ליחסי עובד ומעביד ולא לסכסוך בענייני משפחה, למעט מקרים מיוחדים שאפשר לייחס את הנושא לסכסוך בעניין משפחה, וכיון שאיני עוסק ביעוץ, אומר לקולמוסי די).
המבקשת עותרת לסעד לשמירת המצב הקיים, שהסדר שהיה נהוג בשלושת החדשים הראשונים לשנת 2022, ימשיך להתקיים, וכי המשיב ימשיך להפקיד סכום של 75,000 ש"ח לחודש, על מנת שתוכל לכלכל את עצמה ואת ביתה.
ביקשתי את תגובת המשיב עד להיום בשעה 12. המשיב לא הכחיש את העובדות שהעלתה המבקשת בבקשתה, אך טען שרצונו לקצר ולסיים את תקופת מהו"ת, על מנת שיוכל להגיש תביעות משפטיות (על כך ניתנה החלטה נפרדת אתמול והיום, הדוחה את הבקשה).
המשיב טען שבבעלות המבקשת ממון רב שיש בו כדי למלא את צרכיה. בין היתר, לצדדים חשבון בנק בניו יורק (בבנק צ'ייס) שבו מופקדים 449,209 דולר, אליהם יש לאשה גישה מלאה. בנוסף, יש לאשה קרן השתלמות על שמה, ובה סכום גבוה. בנוסף, לטענת המשיב, הציע לה כספים על חשבון הסדר עתידי, אך גם לכך האישה סרבה.
שני הצדדים מציינים כי כלל רכושם נאמד בכ-40 מיליון ש"ח, הבעל מבקש לחלקו, ומן הסתם גם האישה תבקש לחלקו, אך כנראה הצדדים חלוקים ביניהם לא על "אם" אלא איך לחלק את הרכוש הנ"ל.
סעד לשמירת המצב הקיים
הבקשה שלפנינו מיוסדת על סעיף 3 (ז) (1) לחוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה, תשע"ה-2014 (אציין, שהפניית ב"כ המבקשת אל תקנה 10 לתקנות להסדר התדיינות, אינה נכונה, מאחר והתקנה מתייחסת לפרוצדורה להגשה ולא למהות). וכך לשון סעיף 3 (ז) (1) לחוק:
"על אף האמור בסעיף קטן (ה), צד לבקשה לישוב סכסוך רשאי להגיש בכל עת לערכאה שיפוטית המוסמכת לכך לפי דין, בקשה לסעד דחוף בעניין לפי סעיף 5, לסעד זמני לשמירת המצב הקיים או לעיכוב יציאה מהארץ".
במילים אחרות – החוק בא לאפשר בתקופת הקפאת ההליכים ועד למתן החלטה בעניין על ידי הערכאה השיפוטית שתקבע כמוסמכת לדון בעניין (לפי סעיף 3 (ז) (4) לחוק הנ"ל), הקפאה ו'צילום' של המצב הקיים בערב הבקשה, ושמירת ה'סטטוס קוו' הכלכלי, על מנת שהקפאת ההליכים לא תגרום לכך שיהיה מי שינסה לקבוע עובדות בשטח, להקפיא הליכים משפטיים מחד, ולשנות את המצב הכלכלי הקיים – מאידך. הקפאה צריכה להיות לא רק של ההליכים המשפטיים אלא גם של המצב הכלכלי (לדוגמא). שהרי אם נקפיא את ההליכים המשפטיים וניתן דרור למי מהצדדים לשנות את המצב הכלכלי קיים – לקתה מידת הדין.
עיינתי בטענות הצדדים ובחומר שבתיק. אכן השתכנעתי שהמשיב הפקיד לחשבונה של המבקשת, סכום חדשי ממוצע של כ – 75,000 ש"ח, נכון לחדשים ינואר – מרץ 2022. כמו כן המבקשת פוטרה מעבודתה במשרד [ר'] ושות' החל מחודש אפריל 2022. המשיב אינו מתכחש לעובדת ההפקדות, ולנוהג שהנהיג עם עזיבתו את הבית בינואר 2022. הוא טוען שתי טענות מרכזיות: האחת – נפסיק את הליך ישוב סכסוך, ניגש לתביעות ונדון, נחלק ונאזן, ותוכל המבקשת לחיות מחלקה ברכוש המשותף. לחלופין, יש רכוש משותף ממנו יכולה לחיות כבר כעת – חשבון בניו יורק (בו מופקדים 449,209 דולר) או קרן השתלמות של המבקשת.
על טענות אלו אשיב אחת לאחת.
בעניין הבקשה לקצר את תקופת מהו"ת, השבתי בשתי החלטות, אתמול והיום, והסברתי מדוע אין מקום לקצר את זמן הקפאת ההליכים, בפרט בהעדר הסכמה. וכך כתבתי בהחלטה מהיום:
"החוק לא איפשר לערכאה לקצר את ימי מהו"ת בהתאם לפרשנות זו, ולו מהטעם שאין מקום לקיים הליך דיוני במסגרת ההליך, לבדוק ולבחון אם הצדדים מקיימים שיח, התדברות, גישור וכו', ושמא ואולי לקיים דיון הוכחות בעניין, מי זה שאינו מוכן לדבר, ומי הוא סרבן הגישור. מה עוד, שיתכן ואכן היום אין שיח והידברות אך מחר או במועד אחר עד לסיום המועד הקבוע בחוק, יהיה שיח.
לכן גם אין לקצר ימי מהו"ת מהטעם שטוענת ב"כ המבקש.
החוק הקפיא את המועד להגשת התביעות, למעט מקרים חריגים, על מנת לאפשר לצדדים להידבר וגם לחשוב, ולא לרוץ מיד לערכאות שיפוטיות. לפרשנות ב"כ המבקש, יצטרכו הערכאות השיפוטיות לנהל הליכי דיון תוך ימי מהו"ת, לבחון אם הצדדים מדברים ומשוחחים וכו', בניגוד לכוונת המחוקק.
הפרשנות של ב"כ המבקש, יכולה להיות נכונה אם שני הצדדים יבקשו את קיצור תקופת מהו"ת, ואף בזה אני מסופק ונשאר בצריך עיון."
באשר לכספים אותם מציין המשיב. עיינתי בדף החשבון שצרף המשיב. מדובר בחשבון השקעות ולא בכספים נזילים (Investment accounts) – חשבון השקעות, של 62.81% מהסכום, ושאר הסכום כנראה בהפקדה. אישה אינה צריכה לממש נכסים כדי לחיות את חייה, לא למשוך כספים מחשבון בנק בניו יורק, שם הכסף מושקע, ואף לא לפדות קרן השתלמות, על אף שדבר זה ייעשה בוודאי, בדרך כזו או אחרת, אחרי שהצדדים יתגרשו והרכוש יחולק ויאוזן ביניהם.
יחד עם זאת, אין בסעד זמני לשמירת המצב הקיים במקרה שלפנינו, כדי "לצבוע" את הכסף ולקבוע את מהותו. איני בא בהחלטה זו לקבוע שהסכום האמור יחשב משפטית כמזונות אישה, או חלק מהפירות של הנכסים. אין זה מעניינו של בית הדין להיכנס לסוגיה זו בבואו לדון בסעד דחוף כמו במקרה שלפנינו. זכותו של המשיב יהיה לטעון שמדובר בהעברה שיש להתחשבן בעניינה בעתיד עם חלוקת הרכוש ואיזונו. לכן, יוכל המשיב לטעון בעתיד שהסכום שהעביר למבקשת, לא היה חייב בו מהדין, ואינו מוגדר כמזונות ולא פירות נכסים אלא על חשבון חלוקת הרכוש, ומאידך – האישה תגיב בהתאם, והערכאה השיפוטית שתדון בעניין הרכוש (או שמא הבורר או המגשר) תצטרך להכריע בעניין.
לאור כל האמור מחליט בית הדין כדלהלן:
- בית הדין נענה לבקשת האישה לסעד זמני, וזאת בהתאם לסמכותו לפי סעיף 3 (ז) (1) לחוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה, ומורה למשיב להפקיד מידי חודש סכום של 75,000 ש"ח לחשבונה של המבקשת.
- תחולת הסעד – מחודש אפריל 2022 ועד להחלטה בעניין על ידי הערכאה השיפוטית שתקבע כמוסמכת לדון בעניין רכוש הצדדים, בהתאם לסעיף 3 (ז) (4) לחוק הנ"ל.
- הפקדות של חודש אפריל – יוני, יופקדו לחשבון המבקשת תוך 14 יום מהיום. הפקדת חודש יולי – עד לסוף חודש יולי, ומחודש אוגוסט והלאה לא יאוחר מה – 10 לחודש הלועזי.
- אין באמור כדי למנוע מהמשיב לטעון במסגרת חלוקת הרכוש ואיזונו, שכסף זה לא הגיע למבקשת בדין, והוא מבקש להפחית את הסכום שקיבלה, מחלקה ברכוש המשותף, והערכאה השיפוטית שתדון בעניין הרכוש, תכריע בסוגיה זו.
למעלה מהצורך אומר, שמתן הסעד במתכונתו זו, עולה בקנה אחד עם הבקשה, וגם עם האמור בסיפא של סעיף 6 לתגובת המשיב.
ביטול הדיון שנקבע לתאריך 6.7.22
עם קבלת הבקשה, ביקשתי את תגובת המשיב, ובנוסף קבעתי דיון לתאריך 6.7.22. קביעת הדיון נועדה למקרה שאצטרך לברר עובדות הנוגעות לצורך החלטה במתן הסעד, כגון אם המשיב היה טוען שלא העביר כלל, או שההעברה באה כתשלום שהסתיים וכדומה (כיון שברצוני לקיים את דברי המשנה במסכת אבות א,ח: יהודה בן טבאי אומר, אל תעש עצמך כעורכי הדיינין, לא אוסיף טענות ומענות שיכלו להטען, ואף כאן אומר לקולמוסי די).
והואיל ומדובר בסעד דחוף, והואיל ואם אצטרך לקיים דיון, לא אוכל לקבוע "מהיום למחר", לא ליומנו של ביה"ד, ולא ליומנן של באות כוח הצדדים, שבוודאי הן עסוקות, בפרט לפני הפגרה, לכן נקבע הדיון. אולם משלא הוצרכתי לברר שאלות עובדתיות, אין צורך בקיום הדיון לצורך ההכרעה במתן הסעד המבוקש, ומשנתנה החלטה בעניין הסעד, הדיון מבוטל.
המלצה לסיום
בהכירי את באי כוח הצדדים, בית הדין מציע להגיע להסכם, ולו חלקי, או למתווה מוסכם, ולצמצם את הפערים, כך שישאירו אך את נקודות המחלוקת להכרעה שיפוטית. התדיינות "על כל הקופה" אינה לטובת איש מהצדדים.
ניתן לפרסם בהשמטת פרטים מזהים.
ניתן ביום כ"ט בסיון התשפ"ב (28/06/2022).
הרב צבי בן יעקב – אב"ד
