החלטה
לאחר שעיינתי בבקשה שהוגשה לכב' בית המשפט לענייני משפחה בעניין ביטול החלטה רטרואקטיבית, ולאור העובדה שהחומר שבתיק ברור ונהיר, בית הדין החליט שלא להמתין להמצאת מסמכים ע"י ב"כ האב כדי לקבוע את סמכותו, מאחר והמסמכים שהוצגו ע"י ב"כ האישה ברורים מהבחינה המשפטית באשר לסמכות.
בתאריך 5.3.23 ניתנה ע"י בית הדין החלטה, וז"ל:
"הצדדים קיימו הליך לישוב סכסוך, שנפתח בבית המשפט לענייני משפחה בתאריך 22.11.22 – ע"י הנתבע.
המועד הסתיים (לאחר הארכה) בתאריך 15.2.23, שהוא המועד עליו הסכימו הצדדים כמועד שבו יסתיים עיכוב ההליכים.
לצורך הבנת העניין אציין שני סעיפים בחוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה – תשעה – 2014.
סעיף 4 לחוק הנ"ל קובע:
"חלפו התקופות האמורות בסעיף 3 (ה), ולא הגיעו הצדדים להסדר מוסכם בהליך ישוב סכסוך בהסכמה, רשאי הצד שהגיש תחילה את הבקשה לישוב סכסוך, להגיש בתוך 15 ימים תובענה בעניין של סכסוך משפחתי, לכל ערכאה שיפוטית שלה סמכות לדון בעניין לפי דין. לא הגיש הצד האמור תובענה כאמור, או שהגיש תובענה כאמור רק לגבי חלק מהעניינים שבסכסוך המשפחתי, רשאי הצד האחר להגיש לכל ערכאה שיפוטית שלה סמכות לדון בעניין לפי דין, תובענה בעניין של סכסוך משפחתי שלגביו לא הוגשה תובענה כאמור".
מה הם התקופות האמורות בסעיף 3 (ה) לחוק?
אחת התקופות היא תקופת הארכת עיכוב ההליכים:
"בתקופה של 60 ימים מיום הגשת בקשה לישוב סכסוך […] ובכל תקופה נוספת שהצדדים הסכימו עליה בכתב […] לא יוכלו הצדדים להגיש תובענה בעניין של סכסוך משפחתי לכל ערכאה שיפוטית".
ולפי זה המועדים שנקבעו בסעיף 4 לחוק, חלים גם על מקרה בו הייתה הארכה מוסכמת לתקופת עיכוב ההליכים, שעם סיומה יכול המבקש של הבקשה ליישוב סכסוך (במקרה שלנו – הבעל) להגיש תביעה תוך 15 יום, והמשיבה בבקשה ליישוב סכסוך (שהיא התובעת בתיקי בית הדין – האישה), אינה יכולה להגיש תביעות במהלך אותן 15 ימים.
משכך אם תקופת עיכוב ההליכים הסתיימה ביום 15.2.23, עד לתאריך 2.3.23 יוכל הנתבע להגיש את תביעותיו לערכאה שבה יחפוץ, בהתאם לסעיף 4 לחוק הנ"ל.
התובעת הגישה אמנם את תביעתה בתאריך 16.2.23 – מועד שבו יכול רק הנתבע האב להגיש תביעות.
ככל והנתבע הגיש תביעות עד ליום חמישי 2.3.23 בבית המשפט לענייני משפחה, הרי שהסמכות תהיה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה.
ככל והנתבע לא הגיש תביעה בנושא אחריות הורית וזמני שהות עד לתאריך הנ"ל, הרי שהסמכות נתונה לבית הדין, על אף שהתביעה הוגשה קודם זמנה, ועל אף שתיק יישוב הסכסוך לא נסגר (אם לא נסגר).
הבהרתי בהחלטות אחרות, שאף אם צד הגיש תביעה בטרם הזמן, ניתן להמתין ולא לסגור את התיק, עד למועד בו המבקש/ת בבקשה ליישוב סכסוך יכול בלעדית להגיש את תביעתו. ובמידה והמבקש/ת בבקשה ליישוב סכסוך לא הגיש את תביעתו עד למועד הקובע להגשת התביעה כאמור בסעיף 4 לחוק הנ"ל, יחשב המועד הראשון שבו ניתן להגיש תביעות ע"י התובע, כמועד פתיחת התיק. אין הכרח לסגור את התיק ולבקש לפתחו מחדש. ניתן להשאירו פתוח, וככל והמבקש/ת בבקשה ליישוב סכסוך החליט להגיש תביעות תוך הזמן שניתן למבקש בבקשה ליישוב סכסוך להגיש תביעות, ייסגר התיק. והיה אם לא הגיש המבקש/ת בבקשה ליישוב סכסוך תביעה תוך 15 יום בעניין מסוים, בהתאם לסעיף 4 לחוק הנ"ל, והמשיב בבקשה ליישוב סכסוך הגיש קודם המועד, יראו את התאריך הראשון שיכל המשיב בבקשה ליישוב סכסוך להגיש תביעות, כמועד פתיחת התיק.
אציין שהאמור אינו נכתב על דרך הכלל. תיק זה הועבר לידי רק היום ע"י הראב"ד של ת"א, הגר"ז כהן שליט"א, לאחר שהרכב קמא הסתלק מלדון בתיק. אם התיק היה מגיע לידי במועד ה – 16.2.23, או לפני מועד תום חמישה עשר הימים בהם יכול מבקש הבקשה ליישוב סכסוך לתבוע את תביעותיו, כי אז יתכן והייתי מורה לסגור את התיק, ולהגיש תביעה מחדש מיום 3.2.23 (במקרה שלפנינו כיון שחל ביום ו', הרי שהמועד היה היום). אולם משהגיע התיק לידי לאחר תום חמשה עשר הימים האמורים בסעיף 4 לחוק הנ"ל, אני רואה את היום כמועד פתיחת התיק.
בנוסף, השאלה אם תיק יישוב סכסוך פתוח או סגור, אינה מעלה או מורידה לעצם הגשת התביעות. המועד הקובע הוא הימים האמורים בסעיף 4 לחוק, ומשכך, אף אם לא ניתנה החלטה לסגירת תיק יישוב הסכסוך, אין בעובדה זו בכדי לשנות את המועדים הקבועים בסעיף 4 לחוק.
לאור האמור, ככל והנתבע, ימציא לבית הדין מסמך ולפיו תבע את עניין אחריות ההורית וזמני שהות עד לתאריך 2.3.23 ועד בכלל, כי אז הסמכות תהיה נתונה לערכאה בה הגיש את תביעתו.
ככל ולא ימציא כאמור, הסמכות נתונה לבית הדין."
למחרת, בתאריך 6.3.23, לאור תגובת ב"כ האב ובה המציא אסמכתא לפתיחת תיק בתאריך 26.2.23 (ומשום מה ב"כ האב שכחה לצרף את החלטת בית המשפט המוחקת את התביעה וסוגרת את התיק), ניתנה החלטה נוספת, וז"ל:
"לפני כל החלטה אני מבהיר שאין לבית הדין כל עניין לתפוס סמכות. אולם ככל והסמכות נתונה לבית הדין בהתאם לחוק, הרי שחלה חובה על בית הדין לדון בעניין ואין לו רשות להסתלק ממנה.
אבקש את תגובת ב"כ האב – האם התביעה שהגיש האב בבית המשפט לענייני משפחה נמחקה, תהיה הסיבה אשר תהיה, ואם כטענת ב"כ האם, בתאריך 5.3.23 לא היה תיק של החזקת ילדים/זמני שהות, פתוח בבית המשפט לענייני משפחה.
אבקש אסמכתא מאושרת בעניין, או ע"י המזכיר הראשי של בית המשפט לענייני משפחה או החלטה שיפוטית."
להבהרת הענין אביא את החלטות בית המשפט לענייני משפחה בתיק הצדדים.
הצדדים הסכימו להארכת מועד עיכוב ההליכים עד לתאריך 15.2.23. הסכמה זו קיבלה תוקף בהחלטה שיפוטית של בית המשפט לענייני משפחה, ביום 29.1.23:
"לנוכח בקשת הצדדים, ניתן בזאת צו עיכוב הליכים, עד לתאריך 15.2.23. באחריות הצדדים לעדכן את בית המשפט על אודות התקדמות ההליך. בהעדר כל בקשה מתאימה, התיק ייסגר ללא כל החלטה נוספת".
דהיינו, שופטת בית המשפט למשפחה, נתנה החלטה חיובית להארכת מועד עיכוב הליכים בהתאם להסכמת הצדדים, וכן קבעה כי אם הצדדים לא יבקשו הארכה נוספת, התיק ייסגר במועד שנקבע. נציין שבהתאם לסעיף 3 (ה) לחוק, לא נצרכת בהסכמת הצדדים בכתב, החלטה שיפוטית להארכת מועד עיכוב הליכים, אך זו ניתנה תוך הבהרה, שאם הצדדים לא יודיעו על המשך עיכוב ההליכים ("התקדמות ההליך"), התיק ייסגר ללא כל החלטה נוספת. או במילים אחרות – משלא הודיעו הצדדים על המשך עיכוב ההליכים, התיק נסגר בתאריך 16.2.23, מכוח ההחלטה הנ"ל.
הנתבע המציא לבית הדין מסמך ולפיו הוא פתח תיק בעניין החזקת הילדים וכו', בתאריך 26.2.23, אולם תיק זה נסגר בו ביום בהחלטה שיפוטית, בנימוק שטרם הגיע זמן התביעה בהתאם לסעיף 4 לחוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה. וכך נכתב בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה:
"משעה שהליך ישוב סכסוך טרם הסתיים, לא ניתן להגיש תובענות, וזאת ע"פ הוראת סעיף 4 לחוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה התשע"ה – 2014. לפנים משורת הדין איני משיתה הוצאות. התובענה נמחקת. המזכירות תסגור את התיק"
איני יודע מה הסיבה שהתיק נסגר בהחלטה שיפוטית כאמור. אפשר שהדבר נבע מחמת דיון שהיה אמור להתקיים בבית המשפט בסעד זמני בהליך ליישוב סכסוך או מטעם אחר.
כך או כך, כבר הבהרתי בהחלטה הנ"ל ובהחלטה אחרת, שבהתאם לחוק, החל מתאריך 3.3.23 יכלה האם להגיש תביעות, ככל ואין תיקים פתוחים בבימ"ש לענייני משפחה (הואיל ותאריך 3.3.23 חל ביום שישי, קבעתי שמועד פתיחת תיק זמני שהות שנפתח בבית הדין טרם זמנו, יחשב כתיק שנפתח בתאריך 5.3.23. המועד הראשון, לאחר 3.3.23, בו המזכירות פותחת תיקים). כאשר עיכוב ההליכים הסתיים בתאריך 15.2.23, ניתנו לנתבע 15 יום בהם הוא יכול באופן בלעדי להגיש תביעות, בהתאם לסעיף 4 לחוק הנ"ל. וכאשר בסיום המועד של 15 הימים אין תביעות תלויות ועומדות שהגיש האב, המבקש בהליך יישוב סכסוך, פתוחה הדרך לשני הצדדים להגיש תביעות, כאשר בית הדין רואה את הגשת תביעת האם מהיום הראשון בו יכלה לפנות למזכירות ולהגיש תביעות, דהיינו בתאריך 5.3.23.
אחזור ואזכיר – מועד סיום ההליכים נקבע בחוק באופן מפורש, כאשר עם סיום תקופת הארכת מועד עיכוב הליכים, מתחילה הספירה בהתאם לסעיף 4 לחוק. הדבר אינו תלוי אם תיק יישוב סכסוך או תיק אחר שעניינו סעד זמני בהליך ישוב סכסוך, פתוח או סגור.
זמני סיום הליך יישוב סכסוך ועיכוב ההליכים נקבעו בחוק, ובנדו"ד בהסכמת הצדדים (מועד שנזכר בסעיף 3 (ה) לחוק), ואף בהחלטה שיפוטית. כך שמועד סיום עיכוב הליכים נקבע לתאריך 15.2.23. כל עוד אין החלטה מפורשת של בית המשפט בהתאם לסעיף 5 (א) (5) על הארכת המועד, אף אם נקבע מועד לדיון בסעד זמני לתאריך מאוחר יותר, תקופת עיכוב ההליכים הסתיימה!! ואוסיף – החלטה להארכת מועד עיכוב הליכים, חייבת להיות מפורשת, שהערכאה השיפוטית מחליטה על הארכת עיכוב הליכים (שלא בהסכמת הצדדים), תוך הפניה לסעיף הרלוונטי בתקנות, כפי שעולה מסעיף 5 (א) (5) לחוק, ולו מהטעם שמדובר במקרים חריגים כהגדרת החוק.
העובדה שתיק התביעה שפתח הבעל בבית המשפט לענייני משפחה נסגר כאמור, אינה מלמדת על החלטה להארכת מועד עיכוב ההליכים. כך גם עצם קיום הדיון בהליך הסעד זמני. החלטה שיפוטית להארכת מועד עיכוב הליכים או קיצור התקופה, חייבת להיות מפורשת ולא החלטה מכללא הנלמדת מהחלטה אחרת. סעיף 3 (ה) לחוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה מתייחס לתקופה בה הסכימו הצדדים בכתב (כאמור לעיל), או בתקופה אחרת שנקבעה לפי סעיף 5 (א) (5). סעיף 5 (א) (5) מתייחס לעניינים חריגים (בהתאם לתקנות) שרשאית ערכאה שיפוטית להאריך או לקצר את תקופת עיכוב ההליכים. החלטה כזו חייבת להיות מפורשת, שבית המשפט (או בית הדין) מאריכים את תקופת עיכוב ההליכים, בהתאם לאחד מסעיפי רשימת העניינים החריגים שנקבעו בתקנות. החלטה מפורטת המפנה לסעיף מסעיפי התקנות. דבר זה לא נעשה בנדו"ד.
נוסיף שאף שבתאריך 6.3.23 התקיים דיון בבית המשפט בסעד זמני שנגע לעניין הילדים, הדבר אינו מקנה לבית המשפט סמכות לדון בתובענה העיקרית, וזאת בהתאם לסעיף 3 (ח) לחוק הנ"ל. וזאת על אף שההחלטה לזימון הצדדים ניתנה לאחר מועד עיכוב ההליכים – בתאריך 21.2.23. אין כל מניעה לדון בסעד זמני שהוגש במהלך תקופת יישוב סכסוך, אף לאחר תקופת עיכוב הליכים, אם הערכאה השיפוטית ראתה זאת לנכון. אך אין בעצם הדיון, קל וחומר שלא בקביעתו, כדי לעכב הליכים ולמנוע ממי מהצדדים להגיש תביעות לערכאות שיפוטיות.
משכך, ולאור העובדה שבתאריך 2.3.23, ואף בתאריך 5.3.23, לא היה בבית המשפט תיק תביעה פתוח בעניין החזקת הילדים וזמני שהות, ולאור הנימוקים הנ"ל, בית הדין קובע שהסמכות לדון בעניין החזקת הילדים וזמני שהות, נתונה לבית הדין.
ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.
ניתן ביום ט"ז באדר התשפ"ג (09/03/2023).
הרב צבי בן יעקב – אב"ד
