החלטה
- אביהם בטענה כי האב הכה אותם. כל זאת, כאשר בירור טענות אלה דרוש לבית הדין לשם הכרעתו במסגרת סמכותו בעניין הסדרי השהות והמשמורת של הילדים אצל אביהם.
- במקלט לנשים מוכות. במסגרת הליך החזקת הילדים והסדרי השהות העלתה האישה טענות קשות וחמורות נגד האב בדבר אלימות שלו כנגדה וכנגד הילדים. האישה אף הגישה בעניין תלונה למשטרת ישראל, אשר חקרה וגבתה את עדויות הילדים בעניין.
במסגרת ההליכים המתנהלים לפני בית הדין הרבני, ביקש האיש לקיים הסדרי שהות וקשר עם ילדיו. בית הדין שמע את טענות הצדדים, ולאור ההכחשות ההדדיות והטענות הקשות של ההורים זה כנגד זה מצא בית הדין לנכון למנות לעניין כגורם מקצועי ומוסך לבירור הדברים, את ד"ר יעקב סגל, פסיכולוג חינוכי והתפתחותי, המתמחה בטיפול במשפחות במצבים מורכבים מעין אלה.
במסגרת מינויו ועבודתו נפגש המומחה עם הצדדים, ולפי דיווחיו לבית הדין התרשם לטובה מהאיש ואף הביא את הצדדים, ביום 24.1.2020, להסכם ביניהם להסדרי השהות של הילדים עליו חתומים ב"כ הצדדים המאשרים את הסכמתם להסדרי השהות, אשר במסגרתם האב יראה את הילדים בלא צורך בפיקוח והשגחה, וכל זאת בהסכמת האישה-האם וב"כ לאחר שהאישה הגישה את תלונתה כנגד האב. נעיר כבר עתה, כי הדבר אומר דורשני – כיצד מסכימים האם וב"כ, שהאב, האלים כל כך לטענתה, ייפגש עם ילדיו בלא השגחה?! הסכם זה הובא לאישור בית הדין ובית הדין נתן לו תוקף בהחלטתו.
- המורה למשטרת ישראל להעביר לידיו את חומר חקירת הילדים והעדויות בעניין תלונתה של האישה כנגד האב. נציין כי בהחלטה זו, הורה בית הדין לשם הזהירות כי חומרי החקירה יועברו אליו תחילה באופן חסוי, במסגרת סמכותו ובהתאם להוראת סעיף 11א לחוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) התשט"ו-1955 (להלן: "חוק הראיות והגנת ילדים"). זאת כדי שיבחן בשלב הראשון טרם העברתם אל הפסיכולוג המומחה מטעם בית הדין האם חומרי חקירה אלה נכון שיועברו אליו באופן מלא או יש להעבירם באופן חלקי ומוגבל, וכל זאת "תוך התחשבות בצורך למנוע את פרסום הראיה".
- לחוק הראיות והגנת ילדים הדבר אינו בסמכותו של בית הדין, וכי רק לבית המשפט העוסק בהליך הפלילי הנדון ישנה סמכות לצוות ולהתיר לעיון את חומרי החקירה והעדויות ולהעבירם לידי כל גורם אחר, כולל לערכאה שיפוטית אחרת הדנה בעניינם, אף שכאמור היא דנה על פי דין בעניינם ובטובתם של הילדים.
- לבקשת הפרקליטות, שלחה האם אל בית הדין ביום 1.2.20201 בקשה שבה היא מצטרפת לדעת בית הדין, כי לשם הכרעה מושכלת בטובת הילדים יש צורך חיוני בעיון בחומר החקירה בנדון, וכותבת בבקשתה באותיות מוגשות: "אם כן, נראה שכל המעורבים בתיק זה, מסכימים כי יש לעיין בחומר חקירת הילדים על מנת לבחון את טובת הילדים, הן האישה, הן האיש, הן המומחה החיצוני והן בית הדין הנכבד, משטובת הילדים היא נר לרגלי כולם". במסגרת זו הציעה האישה כי בית הדין ימנה לשם כך עו"ס לסדרי דין בהליך זה ויורה כי חומר החקירה יועבר אליה, אשר לטענתה לה מוענקת הזכות לעיין בחומרי חקירה אלה (דבר שאינו מדויק, כפי שנבהיר להלן).
האב גם הוא הודיע לבית הדין כי הוא סובר שחומרי החקירה דרושים והכרחיים לעיון בית הדין לשם קביעת טובת הילדים והביא לכך את ראיותיו וטענותיו המשפטיים.
11א. בהליך משפטי, שאינו הליך פלילי שענינו עבירה המנויה בתוספת, יחולו הוראות אלה:
(1) עדות בעבירה המנויה בתוספת, כאמור בסעיף 9 וכן זכרון דברים או דין וחשבון כאמור באותו סעיף, לא יתקבלו כראיה, אלא אם כן הרשה בית המשפט לקבלם כראיה […]
(4) לענין סעיף זה, "בית המשפט" – לרבות בית דין, כהגדרתו בסעיף 155(1) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965.
עולה בבירור, כי הן בית המשפט לענייני משפחה הן בית דין רבני הדן בעניינם של הילדים מוסמכים לפי החוק להורות לקבל את חומרי חקירת הילדים כראיה ובכלל זה לצוות להעבירם לידיו. נוכח הוראות סעיף 11א, ברור כי האמירה בסעיף 6 "לא יפרסם אדם קלטת חקירה או תמליל… מחוץ לבית המשפט", "אלא ברשות בית המשפט" – אינה כוללת את הגבלת העברת חומרי החקירה אל בית המשפט או בית הדין לפי סעיף 11א, הדן אף הוא על פי חוק בעניינם של הילדים, ואינה מונעת את ביצוע הוראות סעיף 11א אשר תיקונו הותקן מאוחר להתקנת סעיף 6.
כל אפשרות הסבר אחרת אינה סבירה ואינה הגיונית. היעלה על הדעת כי בית הדין או בית המשפט הדן בענייני המשמורת והסדרי הראיה של הילדים, ואשר עניין טובתם ושלומם של הקטינים על פי הפסיקה והשכל הישר אמורים להיות בראש סדר שיקול הדעת בהכרעתם, לא יוכלו לבחון את הטענות והעדויות בדבר פגיעה בהם על ידי אחד מההורים?!
במה הצורך בעדויות אלו עבור ערכאה שיפוטית זו הדנה בטובתם של הקטינים פחותים מהצורך של הערכאה השיפוטית הדנה בהליך הפלילי הנוגע לאותו האירוע הנטען? היעלה על הדעת כי המחוקק הסמיך את בית הדין או בית המשפט הדן בעניינם וטובתם של הילדים להכריע כאשר ידיו קשורות ועיניו מכוסות מפני העדויות וחומרי החקירה הדרושים לעניין!
אין גם כל הגיון כי ההליך של בחינת קבלתה של הראיה בהליך בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין יהיה כפוף תחילה להליך כפול, קודם ומיותר של מתן היתר על ידי בית המשפט הדן בהליך הפלילי, ומן הסתם לא זו הייתה כוונת המחוקק.
דברים אלה עולים באופן מפורש וברור להפליא גם מדברי ההסבר בהצעת חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) (תיקון מס' 6), התשנ"ח-1998, 2743, ד' באב התשנ"ח, 27.7.1998, עמ' 533 – 534 (ההדגשות אינן במקור):
צמצום תחולת הכלל, בדבר כשירות הודעתו של ילד מחוץ לבית המשפט, להליך הפלילי בעבירה נגד המוסר בלבד, אף הוא אינו רצוי. הקלטה, זכרון דברים ודוח המכילים את הודעתו של ילד בחקירה שענינה עבירה נגד המוסר, עשויים להידרש, לשם עשיית צדק, בהליכים שאינם פליליים, כגון: בהליכי גירושין. יתר על כן, לעתים הם נדרשים על מנת להגן על ילד, שהיה קורבן לעבירה נגד המוסר בידי בן משפחתו, מפני פגיעה נוספת, כגון: בהליכים עלפי חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991, או בהליכים לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960, שבהם מתבקש בית המשפט להורות על הפרדת הילד מבן משפחתו הפוגע בו, או להורות על נקיטת צעדים אחרים להגנה על הילד.
בענין קבילות של הודעת ילד שנגבתה בידי חוקר ילדים, בהליך אחר מזה שלשמו נגבתה, יש איפוא צורך באיזון בין האינטרסים המתחרים. הוראותיו של סעיף 11א המוצע, נועדו ליצור את האיזון הדרוש. על פי אותן הוראות, הגשת הקלטה, זכרון דברים ודוח על חקירת ילד בדבר עבירה נגד המוסר, בהליך אחר מן ההליך שלשמו נועדו, תהא טעונה רשות בית המשפט (סעיף 11א(1) המוצע). רשות כאמור לא תינתן, אלא במקרים שבהם בית המשפט שוכנע, מטעמים שיפרט בהחלטתו, כי הדבר דרוש לטובת הילד או כדי למנוע עיוות דין (סעיף 11א(2) המוצע).
בית המשפט יהיה מוסמך, על פי המוצע, להגביל את רשותו בתנאים, שמטרתם צמצום סיכוני החשיפה של הראיה… (סעיף 11א(3) המוצע).
מובן מאליו כי הוראות סעיף 6 לחוק, בדבר סודיות, תחייבנה את הצדדים המעורבים בהליך, שבו יתיר בית המשפט קבלתה כראיה של הודעת ילד שנגבתה בידי חוקר ילדים.
סעיף 11א(4) המוצע, נועד להבהיר כי ההסדר האמור לעיל, יחול גם בבתי דין דתיים, שאף במסגרת דיוניהם עשוי להתעורר צורך בהתרת קבלתה כראיה, של הודעת ילד שנגבתה בידי חוקר ילדים לפי החוק, על מנת למנוע עיוות דין או כדי לקיים את טובת הילד.
כך סבר גם בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, ה"ט (פ"ת) 24995-06-20 מדינת ישראל פרקליטות מחוז מרכז נ' פלוני, בהחלטה מיום 17/1/2021, בכותבו:
20. לטעמי הסעיף מתייחס לבית משפט וכולל את כל בתי משפט השלום אשר להם זיקה להליך ולא רק בית המשפט השלום הדן בהליך הפלילי, כל פרשנות אחרת אינה סבירה לדעתי, ואינה עומדת בהלימה לעקרון העל של טובת הילד והגנה עליו.
21. לא זו אף זו, העברת החומר לעיונו של בית המשפט אינה מהווה פרסום כמשמעותו בסעיף 6 לחוק. פרסום לפי סעיף 6 לחוק משמעותו רק העברה מחוץ לבית המשפט, על אחת כמה וכמה משמדובר בבית משפט לענייני משפחה אשר כל ההליכים בו מתנהלים בדלתיים סגורות ואסורים בפרסום.
22. יתירה מכך, מטרת החוק וסעיף 6 בפרט היא להגן על טובתו וזהותו של הילד הנחקר. במקרה דנן, כמו במקרים אחרים מאותו סוג, הן בית המשפט והן הצדדים מודעים לזהות הקטינים הנחקרים.
23. בנוסף, סעיף 9 לחוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) תשט"ו – 1955 קובע שעדות חוקר ילדים בעבירות המנויות בתוספת כשרה להתקבל כראייה. סעיף 11א לחוק זה מכשיר קבילות הראיות בהליכים אחרים שאינם פליליים, בין היתר, ברשות בית המשפט, כל בית משפט (וכאמור בסעיף, אף בית דין, כהגדרתו שם).
ברור אם כך שאם ניתן להכשיר את חקירות הילדים כראיה בהליכים שאינם פליליים הרי שרשאי בית משפט שאינו דן בהליך הפלילי לעיין בראיה.
בשולי ההחלטה הערנו, "כי במקרים מעין אלו נאלץ ביה"ד לזמן את הילדים ולשמוע את עדותם מכלי ראשון ולהתרשם מהי טובת הילדים. אולם מאידך גיסא, ביה"ד משתדל להימנע לחשוף את הילדים מהופעה בפני ערכאה שופטת, ולכן ביה"ד ימתין זמן קצר לקבלת החומר הנדרש ע"מ להימנע מזימון הילדים".
נבהיר כבר בפתח הדברים, כי על רקע בחינה מחודשת זו, עמדת המדינה הינה, כי החוק לתיקון דיני ראיות (הגנת ילדים), תשט"ו – 1955 (להלן – חוק הגנת ילדים), אינו שולל את סמכותו של בית המשפט הדן בעניין אזרחי ובכלל זה את סמכותו של בית הדין הנכבד, לעיין בחקירות ילדים. יחד עם זאת, השימוש בחומרים רגישים אלה, ועל אחת כמה וכמה העברתם לצדדים שלישיים המצדיקים זאת, לשם שמירה על האינטרס של טובת הילד או חשש מעיוות דין.
עוד יובהר, כי קבלת החומרים מתוך תיק החקירה כפופה לשמיעת עמדת המדינה האמונה על חומרים אלה.
במסגרת זו עדכנה פרקליטות המדינה גם, כי "ביום 17.2.21, התקבלה בפרקליטות מחוז ירושלים (פלילי) החלטה המורה על "סגירת תיק חקירה מספר […] שנפתח לגבי הורי המשפחה (האב והאם) מחוסר ראיות". בעמדתה הוסיפה המדינה והבהירה את דבריה:
ככלל, חומר חקירה מתוך תיק חקירה נמסר לפי הוראות סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982 לנאשם שנגדו הוגש כתב אישום בעבירה מסוג פשע או עוון. ויובהר, עיון בחומר חקירה על ידי צד שלישי יותר, רק במקרה בו יש בידי המבקש להראות אינטרס לגיטימי שבגינו מתבקש העיון, וכל עוד הדבר אינו פוגע באינטרס לגיטימי אחר, ראה לעניין זה בג"ץ 142/70 שפירא נגד לשכת עורכי הדין (פורסם בנבו, 28.2.1971). את האינטרס הפרטי יש לאזן מול האינטרס הציבורי בעיון (עע"מ 1786/12 ג'ולאני נ. מדינת ישראל (20.11.13 ) פס' 26).
לעניין סוגיית העיון בחומר חקירה שלא במסגרת סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי קיימת הנחיית פרקליט המדינה (מס' 14.8) שעניינה "בקשה מצד גורמים שונים לעיין במידע המצוי בתיק החקירה" (להלן "ההנחיה"). בהתאם לסעיף 29 להנחיה, כאשר מתבקש עיון במידע מתיק חקירה בהליך אזרחי המתנהל בבית המשפט רשאי הגורם המחזיק בחומר החקירה להסכים לגילויו אם לא קיימת כל מניעה לכך לאחר שקילת כל האינטרסים הרלוונטים המפורטים בהנחיה, בין היתר פגיעה בפרטיות, אמון הציבור ברשויות אכיפת החוק ושמירה על תפקודן התקין של רשויות אכיפת החוק. [… ]
סעיף 6 לחוק הגנת ילדים, שכותרתו "סודיות", מונה, ברחל בתך הקטנה, רשימה סגורה של מצבים שבהם ניתן יהיה להעביר ולעשות שימוש בחקירות ילדים מחוץ לבית המשפט, כהגדרתו שם. [… ]
עיון בהוראות חוק הגנת ילדים, המרחיב את המונח 'פרסום' להקשר הנדון, ובייחוד בפירוט המקרים המנויים בסעיף 6 לעיל, שבהם הותר השימוש בחקירות ילדים, מלמד עד כמה מצומצם וחריג השימוש שהותר בחקירות אלה ועד כמה הוא מוגבל. [… ]
בשונה מסעיף 6, סעיף 11א לחוק הגנת ילדים עוסק בקבילותן של חקירות הילדים כראיה בהליך שאינו ההליך הפלילי. אף שניתן לקבל חקירות הילדים כראיות קבילות בכל הליך משפטי לפי סעיף 9 לחוק, סעיף 11א מבקש למנוע ככלל את אפשרות השימוש בחקירות ילדים במסגרת הליכים שאינם הליכים פליליים וזאת מהחשש לפגיעה בסודיותם, שדרושה כדי להגן על שלומו של הילד המעורב. לפיכך הכלל הקבוע בסעיף 11א הוא שחקירות ילדים לא יתקבלו כראיה בהליך שאינו ההליך שלשמו נועדו.
לצד זאת המחוקק הכיר בכך שעשויים להתקיים מקרים חריגים בהם לשם עשיית צדק יהיה צורך בקבלת חקירות הילדים כראיה גם בהליכים שאינם פליליים. אולם על בית המשפט יהיה להשתכנע כי הדבר דרוש לטובת הילד או כדי למנוע עיוות דין ולנמק את החלטתו. מסעיף זה עולה, כי בית המשפט האזרחי ובכלל זה בית הדין הרבני, הם האמונים בראש ובראשונה על טובת הילד בהליכים המונחים בפניהם. והם אשר אמורים לשקול את השיקולים השונים הנוגעים להיבט זה ולערוך את מלאכת האיזון העדינה הנדרשת בהתאם להוראות חוק הגנת ילדים כאמור.
לעמדת המדינה, וודאי שהתכלית של סעיף 11א צריכה להלום את המטרה וההיגיון העומדים בבסיסו של חוק הגנת ילדים בכללותו ובכלל זה גם את מטרתו של סעיף 6, הקובע מגבלות סודיות נוקשות ומונה רשימה סגורה של גורמים הרשאים לעיין בחקירות הילדים. על כן אין באמור בסעיף 11א לחוק כדי להפוך את העיון בחקירות ילדים על ידי בית המשפט בהליך אזרחי לכלל, אלא להיפך, ובוודאי שאין הוא מקנה לו סמכות בלתי מוגבלת לייבוא ולשימוש בחקירות ילדים מתוך תיקי המשטרה. תכלית זו גם מגולמת בסעיף 11א עצמו אשר כאמור לעיל, קובע כי הכלל הינו שחקירות ילדים לא יתקבלו כראיה, ומטרתו היא להגביל את חשיפת הראיה למינימום הנדרש ולמקרים חריגים בלבד, בתנאים המנויים בו.
את עמדתה סיימה המדינה באמירה כי (ההדגשות במקור):
העקרונות העולים מסעיף 6 ומסעיף 11א לחוק הגנת ילדים, כפי שהובאו לעיל מלמדים, כי יש לנקוט בזהירות יתרה בכל הנוגע לחומרים רגישים אלה ולשימוש בהם מחוץ למסגרת ההליך הפלילי. על רקע זה, בטרם עיון בחקירת ילדים ועשיית שימוש בהן בהליך אזרחי, יש לבחון האם לא קיימות אפשרויות הפוגעות פחות במעמד חקירת הילדים והיכולות לתת לבית המשפט או לבית הדין את המידע הדרוש בעניין העומד להכרעתו. […]
מכל מקום, בנסיבות המקרה שבפנינו ככל שבית הדין הנכבד יסבור, בשים לב לשיקולים שנמנו לעיל, כי קיימות נסיבות חריגות ויוצאות דופן, וכי לא ניתן להסתפק בכלי מתון יותר, לא תתנגד המדינה להעברת החומרים במעטפה סגורה לבית הדין ובכלל זה לצורך מתן אפשרות לבית הדין לשקילת האיזונים הנדרשים ואופן השימוש בחומרים אלה בהתאם לאמור בסעיף 11 א (2) ו- (3) לחוק הגנת ילדים.
- עו"ס לסדרי דין בהליך זה ולהורות כי חומר החקירה יועבר אליה, במקום להעביר את חומרי החקירה ישירות אל בית הדין הרבני. הצעה זו, כפי שראינו לעיל בלתי מסתברת ואינה נכונה, אחר שבית הדין הרבני הוא זה שמוסמך על פי חוק לראות תחילה את חומרי החקירה ולהחליט אם יש להתיר את השימוש בהם בהליך הנדון לפניו ולהעבירם לעיון אל המומחה מטעמו או הצדדים במגבלות כאלה ואחרות. אך מעבר לזאת, הרי שהצעה זו גם נוגדת את הוראות החוק עצמו. שהרי בסעיף 6(א1) לחוק הראיות והגנת ילדים נקבע: "לא יפרסם אדם קלטת חקירה או תמליל… אלא ברשות בית המשפט", ובהמשך הובהר בסעיף 6(א2) "לענין סעיף זה, 'פרסום' – הצגה, השמעה, הפצה או העברה מחוץ לבית המשפט, למעט לידי אחד מאלה או בפניו… (5) עובד סוציאלי שמונה לפי חוק, הנזקק לדבר האסור בפרסום על פי סעיפים קטנים (א) או (א1), לצורך מילוי תפקידו על פי חוק". ובהגדרות בסעיף 1 לחוק נכתב "'עובד סוציאלי שמונה לפי חוק' – עובד סוציאלי שמונה לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960, או לפי חוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית), התשכ"ט-1969, לפי העניין". יוצא אם כן, שהעובד הסוציאלי שאליו מאפשר החוק להעביר את חומרי החקירה והראיות בהליך הפלילי בעניינים של ילדים הינו רק עו"ס לחוק נוער ועו"ס לחוק הסעד ורק במסגרת ההליך הפלילי הנדון ולצורך מילוי תפקידו על פי חוק, ולא עו"ס לסדרי דין העוסק בהליך האזרחי הנדון בדיני משפחה. כך גם כתבה המדינה בעמדתה: "המחוקק אף מצא להבחין בסעיף 6 לחוק הגנת ילדים, בין סמכותם של עו"סים לפי חוק הנוער ועו"סים לפי חוק הסעד, המוסמכים לקבל העתק חקירות ילדים, לבין עו"סים לסדרי דין שאף שהינם אמונים על מתן המלצות לבית המשפט בכל הנוגע לסכסוכי משמרות הם אינם נכללים במסגרת הגורמים המוסמכים לעיין בחומרים אלה".
החלטה זו מותרת לפרסום לאחר השמטת שמותיהם וזהותם של הצדדים.
ניתן ביום כ"ז באדר התשפ"א (11/03/2021).
הרב מרדכי רלב"ג – ראב"ד הרב דוד שני הרב חיים ו' וידאל
