החלטה
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי להטיל חיוב הוצאות אישי על [עו"ד מ'] באת כוח האישה [פלונית] (להלן: המבקשת) לטובת האיש. לטענת המבקשת חובתה לייצג את מרשתה נאמנה, בית הדין לא הזהיר אותה ולא התרה בה, לא היה על בית הדין לנקוט בצעד זה השמור למקרים קיצוניים ואין להשתמש בחיוב הוצאות כענישה.
התקבלה תגובת המשיב כי מדובר בדיון נוסף שהופסק בשל הפרעות המבקשת ובהתראות רבות שבית הדין התרה בה בשני הדיונים, ובכללן התראה על חיוב הוצאות, וכן בהפסד כספי של המשיב המשלם לבאי כוחו על דיונים שאינם מתקיימים. המשיב מבקש גם חיוב הוצאות על הוצאותיו לתגובה לבקשה זו. התקבלה תגובת המבקשת הטוענת כי תגובת המשיב רצופה עובדות שאינן נכונות וחסרה תגובתו לטיעוניה המשפטיים וההלכתיים.
מעיון בהחלטת בית הדין, בטענות הצדדים, בתיק ובפרוטוקולים (כולל בקשה לתיקון פרוטוקול שהגישה המבקשת) עולה כי אין בדברי המבקשת עילת ערעור נגד החלטת בית הדין האזורי. בית הדין מחויב לנהל את הדיון באופן המאפשר לבית הדין לשמוע כל צד ללא כל הפרעה, ולפי התקנות אין לשום אדם, כולל המייצגים, לדבר בבית הדין שלא ברשות בית הדין. גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה משפטית זכותו וחובתו של בית הדין להעמיד במקומו את מי שמסרב להוראות בית הדין, ובנוסף: לאחר התראה יכול בית הדין לחייב גם את הוצאות הצד שכנגד גם מדין 'גרמי'.
במקרה שלפנינו הצדדים חלוקים בטענותיהם על חלק מן העובדות, אך מהעיון בפרוטוקולים (גם אם יתוקנו כבקשת המבקשת), אכן מדובר במקרה קיצוני ביותר של הפרעות חוזרות ונשנות, בצעקות ובאי־מתן אפשרות לבית הדין לדבר ולנהל את הדיון וכן בהתראות רבות למבקשת, כולל התראות בעל פה ובהחלטה מפורשת לאחר הדיון שקדם לזה. בית הדין מציין כי מדובר בשני דיונים שהופסקו בשל הפרעות המבקשת, ונראה לכאורה כי בית הדין נהג בדיונים בסבלנות ובאיפוק רב. החלטת בית דין האזורי שלא לקנוס את המבקשת על הפרעתה לדיוני בית הדין, אלא להסתפק בחיוב הוצאות משפט לצד שכנגד בשל הפסקה נוספת של הדיון (ובסכום הנראה כנמוך בהרבה ממה שיש לשער שהוא ובאי כוחו הפסידו בשל הפרעותיה), נראית כהחלטה שלא באה למצות את הדין ולהטיל קנסות, אלא להבהיר כי בית הדין לא יאפשר להמשיך ולגרום נזקים לצד שכנגד ולא יאפשר לשבש את דיוני בית הדין. החלטה זו היא בסמכות בית הדין ומחובתו לפי התקנות.
בית הדין הגדול אינו חולק על עובדות שנקבעות בבית הדין האזורי ואינו חולק על שיקול דעתו של בית הדין האזורי אלא במקרים שבהם מוצגת לפניו טעות המוכחת בעליל ונראית לעין, וזו נעדרת בבקשה זו.
לפיכך בית הדין דוחה את בקשת רשות הערעור.
כיוון שלגבי בקשת ערעור זו לא נערך דיון בשלושה ובפני הצדדים לא מוטל חיוב הוצאות על בקשה זו.
ניתן לפרסום בהשמטת פרטי הצדדים.
ניתן ביום כ' באדר ב' התשפ"ב (23.3.2022).
הרב דוד ברוך לאו – נשיא
