פסק דין
הוגש לפנינו ערעור על החלטת בית הדין האזורי בחיפה מיום י"ג באלול התש"ף (2.9.20) שקבעה כדלהלן:
אחר שמיעת הצדדים ופירוט כלל הוצאות האם מבהיר בית הדין כדלהלן:
א. הוצאות הבית שפורטו בדיון הן כ־750 ש"ח, מהן יש לחייב את האב בהוצאות שני הילדים בסך 300 ש"ח.
ב. הצדדים יישאו יחד בחלקים שווים בתשלום ה'משכנתא' המשותפת בסך 1,000 ש"ח לכל אחד. בנוסף יש לחייב את האב בסך 40% מחלק האם במשכנתא בגין מדור הילדים באופן שהאב ישלם 1,400 ש"ח.
ג. קצבת הנכות המתקבלת עבור הבן תשמש לכל צרכיו. בגין הוצאות הבן השני האב ישלם 1,200 ש"ח.
ד. בהתאם לכל האמור בית הדין מחייב את האב בסך 2,900 ש"ח בלבד בגין מזונות הילדים והמדור.
ה. בכל הוצאה רפואית חריגה, כמו בהוצאות חוג אחד בלבד לבן הבריא הצדדים, יישאו בחלקים שווים.
ו. תוקף החיוב הוא מיום ט' בתמוז התש"ף (1.7.20) ופסק הדין גובר על כל החלטה אחרת.
טענות המערערת כפי שעלו בדיון על ידי בא כוח המערערת הן:
הכספים שמשולם הביטוח הלאומי כקצבת נכות עבור הבן [אלמוני] אינם תחליף למזונות ואין הם פוטרים את האב מתשלום מזונות הבן. בא כוח המערערת ציטט מתוך פסק הדין של בית הדין הגדול שאישר בעבר קביעה זו.
לדבריו, הכסף שמשלם הביטוח הלאומי הוא קצת יותר מ־1,200 ש"ח לחודש. האב אינו משלם כלל עבור החזקת הבן [אלמוני], מלבד השתתפותו במדור ובמחצית הוצאות הבריכה והרכיבה. האב עובד מדינה ומשתכר נטו כ־13,000 ש"ח ויכול לשלם מזונות ראויים לילדיו.
המערערת הוסיפה וטענה שהיות שהכנסותיה אינן מספיקות לפרנס את הילדים, היא נאלצת לעבוד שעות נוספות וקשה לה מאוד להשיג שמרטפית שתתמודד עם הבן. בנוסף טענה שבשעות הצהרים היא צריכה לדאוג ל'סידור' בעבור הבן, היות שהוא אינו יכול להסתדר בצהרון רגיל.
טענות המשיבים הן:
ילד זה אינו צורך הוצאות מיוחדות. דמי הביטוח הלאומי מספיקים לכסות את הוצאותיו. ככל שהוא נזקק לבריכה, ולרכיבה טיפולית על סוסים המשיב משלם מחצית הוצאותיו.
לדבריהם לאחר התשלומים שהאב מוציא למזונות ולשכירות דירה לעצמו הוא נשאר כמעט ללא הכנסה פנויה. עוד הוסיפו שהמערערת משתכרת כ־6200 ש"ח לחודש – נטו וכי הבנים נמצאים פעמיים בשבוע אצל האב וכן בכל שבת שנייה.
עתה ניגש להכרעה:
הכרעה
ככלל בית הדין הגדול ממעט מלהתערב בפסיקת מזונות של בתי הדין האזוריים. וזאת משום שבית הדין האזורי בודק היטב את הצרכים ואת ההכנסות של הצדדים.
אולם לאחר עיון, בתיק זה – מאחר שבית הדין האזורי קבע קביעה עקרונית האומרת כי היות שהביטוח הלאומי משלם קצבת נכות עבור הבן הרי שתשלום זה בא במקום המזונות והאב נפטר כליל ממזונות בנו מלבד מדור ומחצית הוצאות טיפוליות, ומאחר שאנו לא סבורים שהנחה זו נכונה, יש מקום להתערבות:
נציין: בית הדין האזורי אומנם קבע שהאב משלם מדור בצורת תשלום המשכנתה, אולם כספים אלו המשולמים ברובם דרך תשלום שוטף של הלוואת המשכנתה מהווים השבחה הונית שלו.
בית הדין קובע שקצבת הנכות המשולמת לאם על ידי הביטוח הלאומי בעבור הבן הנכה אינה פוטרת קטגורית את האב ממזונות בנו, כספים אלו ישמשו בפועל לטיפול ולקידום הילד הנכה.
נציין כי בתקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), תש"ע – 2010, בסעיף 2 לתקנות, הגמלה מוגדרת בזו הלשון: "גמלה לסידורים מיוחדים – גמלה חודשית להשתתפות בהוצאות לסידורים מיוחדים".
ובהרחבת הדברים [ראה בפרסומי הביטוח הלאומי] נקבע: "גמלה לילד נכה נועדה לעודד ולאפשר להורים לטפל בילד במסגרת המשפחתית."
מההגדרות הנ"ל נגזר שהגמלה משולמת רק לילד נכה שגדל בחיק המשפחה והיא מועברת להורה המשמורן לצורך הטיפול בו.
בהתאם לאמור, הגמלה נועדה להורה המשמורן – לאפשר לו לנהל אורח חיים תקין, כשמטבע הדברים הטיפול בילד הנכה מייצר עומס טיפול כבד ולא שגרתי. לכן, גם כאשר אין צרכים טיפוליים ורפואיים מיוחדים, ההורים של הילד יקבלו את הגמלה בהתאם לאחוזי הנכות שנקבעו בנדון.
מכלל הדברים הללו נשמע שהגמלה היא תוספת על ההוצאות הרגילות של כל ילד, ולא במקומן. הואיל וכך: אין מקום לפטור את האב מחובת תשלום מזונות רגילים בגלל קבלת קצבת הנכות, בהדגשה על שייתכן שללא קבלת הקצבה האב היה מחויב בדמי מזונות גדולים יותר לילד נכה.
על אף האמור אין ספק שעם קבלת הקצבה, חלק מההוצאות הרגילות למזונות הילד מסופקות על ידי הקצבה.
פסק דין
לאור כל האמור בית הדין מקבל את הערעור:
א. בהתחשב בכל האמור, בנוסף לפסיקת בית הדין האזורי לעיל ישלם האב למזונות הבן [אלמוני] (שבעבורו מתקבלת קצבת הנכות) סך של 1,000 ש"ח לחודש.
ההוצאות הטיפוליות של הילד שמקבל קצבת נכות, שייחודיות לו והכוללות – רכיבה ושחייה – ישולמו כולן על ידי האם מקצבת הנכות שהיא מקבלת בעבורו.
סך כל החיוב החודשי של האב למזונות ולמדור שני ילדיו מיום ט' בתמוז התש"ף (1.7.20) ואילך יעמוד על 3,900 ש"ח לחודש.
ב. שאר הסעיפים שנקבעו בהחלטת בית הדין האזורי נשוא הערעור, יוותרו על כנם.
ג. סכום המזונות יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן.
ד. על המזכירות להשיב למערערת את דמי הערבות שהפקידה כתנאי לשמיעת הערעור.
ה. בית הדין סוגר את התיק.
ו. פסק הדין ניתן לפרסום לאחר השמטת פרטים מזהים כמקובל.
ניתן ביום כ"ו בטבת התשפ"א (10.1.2021).
הרב אליעזר איגרא הרב אברהם שינדלר הרב ציון לוז־אילוז
