פסק דין
בהחלטה מיום ניתן ט"ו באלול התשפ"א (23.8.21) קבעתי כי הערעור יישמע בכפוף להפקדת ערובה להוצאות המשפט שאפשר שייפסקו לטובת המשיב אם יידחה הערעור. את הערובה העמדתי בהחלטתי על סך של 15,000 ש"ח והוריתי כי היא תופקד בקופת בית הדין בתוך עשרים ואחד יום לרבות ימי פגרה.
בהחלטה נוספת שניתנה בח' בתשרי התשפ"ב (14.9.21) ביארתי באריכות ובפרוטרוט את הצידוק לדרישת הערובה בכלל ובהליך זה בפרט ואת העמדתה על הסכום האמור, תוך עמידה על סיכוייו הקלושים של הערעור ועל אי ביסוסה של טענת חוסר היכולת לעמוד בערובה שנקבעה, ודחיתי את בקשת המערערת לפוטרה מן הערובה (או להעמידה על הסכום המגוחך של 750 ש"ח).
אגב האמור אעיר כי בתיק 1207974/10 שגם בו נדון ערעור על החלטת בית דין אזורי שלא לפסול את עצמו קבע מותב אחר של בית דין זה ערובה בסכום זהה. שם, אגב, הייתה דרישת הפקדה זו נוספת לדרישה להפקדה של סכום זהה גם כערובה להוצאות בערעור האחר שהגיש המערער דהתם וכך רבץ על המערער עול כלכלי כפול.
נגד החלטתו של בית הדין הגדול הוגשה עתירה לבג"ץ (בג"ץ 3782/21). בעתירתו העלה העותר דהתם "שלל טענות" כלשון בית המשפט ובין השאר טען כי:
מצבו הכלכלי רעוע ואין ביכולתו לעמוד בהפקדה נוספת ועל כן משמעות החלטה זו היא סגירת שערי בית הדין בפניו ופגיעה בזכות הגישה שלו לערכאות רק מחמת עוניו.
בג"ץ דחה את העתירה וקיבל את עמדת היועץ המשפטי לשיפוט הרבני כי:
בסמכות בית הדין הרבני להורות על הפקדת ערובה כתנאי להגשת ערעור הפסלות; החלטה בדבר הפקדת ערובה וכן שיעור הערובה נתונים לשיקול דעתו של בית הדין הרבני; דרישה להורות על הפקדת ערובה כתנאי להגשת הערעור אינה מהווה פגיעה בזכות הערעור, ואף מדובר בדרישה הנהוגה בכלל הערכאות השיפוטיות, שתכליתה מניעת הטרדת שווא וחשיפתו של הצד שכנגד לסיכונים כלכליים; שיעור ההפקדה בנסיבות העניין הוא הוגן וסביר.
כן קיבל בג"ץ את עמדת היועץ המשפטי לשיפוט הרבני כי אין מקום להתערבותו בקביעת בית הדין וכי "העותר לא עמד בנטל להראות כי סיכויי הערעור הם גבוהים באופן המצדיק מתן פטור מהפקדת ערובה".
ועוד קבע בג"ץ והבהיר:
אכן, על הדרך הכלל, כאשר מדובר בערעור שעניינו דחיית בקשה לפסילת המותב הדן בתיק, יש לנהוג במשנה זהירות, ולהימנע במקרה הרגיל מלהורות על הפקדת ערובה להוצאות, וזאת מטעמים של מראית פני הצדק. ואולם, ככל כלל, גם לכלל זה ייתכנו חריגים. כך, במקרים יוצאי דופן, בהם ערכאת הערעור מתרשמת כי התנהלות המערער נגועה בחוסר תום לב, ומוצאת לנכון להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות גם בערעור פסלות, וזאת על מנת לצמצם את הפגיעה הפוטנציאלית בצד שכנגד.
בענייננו, בית הדין הגדול הפעיל את סמכותו מכוח תקנה קל"ד לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג, הקובעת כי "בית הדין הרבני הגדול רשאי, לפי שיקול דעתו, להתנות את הגשת הערעור בהפקדת ערבויות מתאימות", תוך שהתחשב במצבו של העותר מחד גיסא, ובמצבה של המשיבה […] מאידך גיסא […] גם לשיעור הערובה הכספית שנקבע, שעל פניו אינו מכביד יתר על המידה (והשוו לתוספת השלישית לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018).
אנו בדעה כי החלטת בית הדין הגדול מאזנת בצורה ראויה בין מכלול השיקולים הרלוונטיים בנסיבות העניין. לכך יש להוסיף כי "החיוב להפקיד ערבות איננו שקול לנעילת דלתותיו של בית הדין בפניה ולאיונה של זכות הערעור הנתונה לה על פי דין, והראיה היא כי הפקדה כזו נדרשת בהליכים משפטיים רבים" (בג"ץ 2917/10 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 12 (17.6.2010). עוד ראו: בג"ץ 5806/17 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו, פסקה 8 (1.10.2017)).
משאלה הם פני הדברים, לא מצאנו כי נפל כל פגם, לא כל שכן פגם מהותי, המצדיק התערבות חריגה של בית משפט זה בהחלטת בית הדין הגדול.
ויפים הדברים גם לענייננו.
למרות האמור ועימו נעתרתי בהחלטה האמורה שמיום בח' בתשרי התשפ"ב (14.9.21) לבקשה כי תינתן ארכה להפקדת הערובה עד למתן החלטה באותה בקשה עצמה, ואף הוריתי לפנים משורת הדין, בהתחשב בהגשת הבקשה יומיים טרם כלות המועד שנקצב להפקדה כי יומיים אלה יתווספו למניין הימים והערובה תוכל להיות מופקדת במשך יומיים נוספים לאחר מתן אותה החלטה. הובהר בהחלטתי כי במניין יומיים אלה יבואו גם ימי פגרה, בדומה לשנקבע בהחלטה הראשונה על הפקדת הערובה, אך לא יבואו במניינם ימי שבת ומועד, קרי יום הכיפורים שחל יומיים לאחר מכן ושבת שחלה יומיים לאחריו.
המועד להפקדת הערובה חלף עבר, לרבות הארכה האמורה והרבה מעבר לה.
למרות האמור לא מצאה המערערת לנכון להפקיד את הערובה שנקבעה.
חלף זאת שבה והגישה באמצעות בא כוחה לבית הדין שתי בקשות השבות על טענותיה הקודמות שנדחו כבר מכול וכול בהחלטות מנומקות וחלוטות, בקשות המתפלמסות עם ההחלטות הקודמות ועם דברי בא כוח המשיב בתגובותיו הקודמות במלל רב העשיר במליצות נבובות ועלבונות אישיים המכוונים כלפי בא כוח המשיב אך דל בתוכן ענייני ורלוונטי.
ראוי לציין כי בין השאר טוען בא כוח המערערת נגד חברו כי דבריו הם בבחינת 'איסתרא בלגינא קיש קיש קריא' ועל כגון דא נאמר 'הפוסל – במומו פוסל'.
הבקשות המלאות בהדגשות, סימני קריאה ואותיות רבתי אינן מעלות טיעונים הלכתיים ומשפטיים רלוונטיים להליך, מתעלמות באופן גס ובוטה מן הדברים שהובהרו כבר באר היטב באורך רוח ובסבלנות בהחלטות קודמות בנוגע לסדרי הדין ולעקרונות יסוד של הפסיקה, ואינן ראויות לכל מענה נוסף מלבד הפניית כותבן לקריאה נוספת של האמור כבר בהחלטות הקודמות. ככל שמתקשה הוא בהבנת הנקרא או נעדר את הידע ההלכתי והמשפטי הדרוש לכך – אין בכוחנו לסייע.
כך או כך הגשת בקשות אינה פוטרת מהפקדת ערובה, ומשחלף המועד להפקדתה של זו – דין הערעור להידחות על הסף, וכך על אחת כמה וכמה כשבלאו הכי – כפי שנאמר כבר בהחלטות קודמות והוזכר ברמיזה לעיל – היו הטענות ההלכתיות או המשפטיות שבו, הרלוונטיות לבקשת הפסילה, דלות ביותר בלשון המעטה.
סוף דבר
א. הערעור נדחה.
ב. לפנים משורת הדין לא יושתו על המערערת הוצאות משפט נוספות.
ג. פסק הדין מותר בפרסום בכפוף להשמטת פרטיהם המזהים של הצדדים.
ניתן ביום כ"ח בתשרי התשפ"ב (4.10.2021).
