החלטה
ביום כ"ג באייר התש"ף (17.5.2020) קבעתי בהחלטתי כדלהלן:
לפניי בקשת המערער לפטור אותו מהערובה להוצאות המשפט […]
את עניינם של סיכוי הערעור שקלתי בטרם מתן החלטתי. ההחלטה ניתנה לאחר האיזון הראוי ואינה מושא לערעור בעצמה.
עם זאת חלק אחר של הבקשה עוסק בטיעונים בדבר קושי כלכלי, בכלל ונוכח מצב החירום הנוכחי בפרט, וכמו כן טיעונים בדבר היות המשיבה מיוצגת ע"י הסיוע המשפטי ומשכך, לטעמו של המערער, לא צפוי לה נזק מקיומו של ההליך גם אם יידחה הערעור.
נאמר כבר עתה כי כספו של הציבור, המממן את הסיוע המשפטי, וזמנו של בית הדין שאף הוא משאב ציבורי – גם הם שיקול בפסיקת הוצאות ובהפקדת ערובה, ולא בהכרח שהעדר נזק למשיבה כשלעצמו (אף אם הטענה בעניינו נכונה) יספיק כדי לפטור מהפקדת הערובה.
עם זאת טרם מתן החלטה מבוקשת תגובת המשיבה לנקודות אלה בלבד (הטענות בדבר הקושי הכלכלי להפקיד את הערובה ובדבר העדר הנזק לה עצמה) […]
עתה לפניי גם תגובת המשיבה, ויוער כי בא כוח המשיבה "לא התאפק" מלהגיב גם לעניין סיכויי הערעור על אף הוראתי האמורה, ואולי בשל כך שכח להגיב לעניין הטענה בדבר העדר הנזק למשיבה עצמה.
בנסיבות אלה עומדים לפניי לבחינה ולהכרעה טיעוני המערער בבקשתו, תגובת המשיבה לעניין הקושי הכלכלי – ויוער כי אף היא כללה תגובה רק לעניין הטיעונים של קושי יתר עקב מצב החירום ולא כללה הכחשה לטענות על קושי כלכלי כללי אלא את האמירה כי אין הללו טעם לפטור מערבות – והשיקולים ששקלתי עוד קודם לתגובה זו ואף קודם להחלטה הראשונה, וכאמור בהחלטה המצוטטת לעיל, בדבר כספו וזמנו של הציבור, שאליהם יש להוסיף כי לא מן הנמנע כי יהיו גם למשיבה הוצאות כלשהן אף אם מיוצגת היא בידי הסיוע המשפטי, אף שבניגוד להוראתי בהחלטה הנ"ל לא טענה בעניין זה.
טיעון נוסף שיש להביא בחשבון – שאף הוא הובא בחשבון מראש עם שקילת סיכויי הערעור – ואף הוא בא בהבלעה בדברי בא כוח המשיבה הוא הצורך במניעת ערעורי סרק שתכליתם רק לעכב את ביצוע פסק הדין ולהתיש את הזוכה בו (המשיבה) כשתוך כך כאמור נפגעים גם משאבי הציבור. הפקדת ערובה להוצאות יש בה מלבד את עצם הבטחת ההוצאות גם פן של הרתעה משימוש פסול בהליכי משפט, קרי ערעורי סרק כאמור.
מנגד עומד כמובן הצורך שלא לחסום ערעור שאינו ערעור סרק – מה שמצריך איזונים.
לגופו של עניין הטיעונים בדבר קושי כלכלי לא כללי לא הוכחשו, כאמור, אלא שנאמר (ואף לגבי הטיעונים לקושי עקב מצב החירום) כי אינם טעם לפטור מערבות שכן אדרבה דווקא משום כך יש מקום לחשש כי אם יידחה הערעור וייפסקו הוצאות לא יהיה מהיכן לגבותן – גם זה טיעון נכון כשלעצמו אלא שאין בו כדי לשלול לחלוטין את הטענה כי דרישה לערובה עשויה להיות חסימה של שערי בית הדין בפני מי שאין ידו משגת, ועל כן יש לאזן בין שני צדדיו של המטבע, ובעניין זה מטבע משמעו גם מטבע הערובה.
לעניין הקושי שעקב מצב החירום ציינה המשיבה כי המערער הושב לאחרונה לעבודתו ומעתה לדידה אין מקום לטענה כי הוצא לחופשה ללא תשלום, אלא שמובן שבטענת המערער על הוצאתו לחופשה ללא תשלום גלומה גם הטענה בדבר גירעון כלכלי שנוצר ושלא בהכרח מכוסה מייד עם החזרה לעבודה סדירה.
לאחר שקילתם של כל הצדדים הנ"ל אני סבור כי הבטחת ההוצאות אכן נצרכת וכי גירעון כלכלי זמני אינו טעם לבטלה, אך עם זאת יש בטענות על קושי כלכלי כללי שנוסף עליו קושי וגירעון נקודתי בשל המשבר האחרון כדי להצדיק מתן ארכה להפקדת הערובה באופן שבו לא תינעלנה דלתות בית הדין בפני אדם אך בשל מצוקה כלכלית מן העבר האחד ומן העבר השני לא תיפרצנה בפני ערעורי סרק ואף לא תתאפשר פגיעה כלכלית בדמות גרימת הוצאות משפט, למשיב (המשיבה בנדוננו) ולאוצר המדינה, בלי הבטחת החזר ההוצאות ככל שתיפסקנה.
הארכה עצמה גם היא צריכה כמובן שלא להיות כזו שתשמש כלי לעיכוב ביצוע, אם יורה בית הדין על עיכוב ביצוע פסק הדין. בענייננו ביקש המערער את עיכוב ביצוע פסק הדין וטרם ניתנה החלטה בעניין בהמתיננו לתגובת המשיבה גם בעניין זה.
לאחר עיון בתגובת המשיבה ובהינתן שחיוב בכתובה, מושא הערעור, חולק לתשלומים חודשיים בני 1,000 ש"ח בלבד, ובהינתן גם שלולי האמור לעיל בדבר הארכת המועד להפקדת הערובה אפשר שהיינו דוחים את הערעור על הסף בהעדר ההפקדה ודוחים ממילא גם את בקשת עיכוב הביצוע, אני סבור כי אכן אין מקום להיעתר גם לבקשה לעיכוב הביצוע במקביל ובנוסף להארכת המועד להפקדת הערובה.
מתן הוראות
לפיכך אני מורה כדלהלן:
א. הוראתי בדבר הפקדת ערובה להוצאות המשפט בסך של 10,000 ש"ח כתנאי לשמיעת הערעור בעינה עומדת.
ב. עם האמור, המועד שנקצב להפקדת הערובה יוארך והמערער יהיה רשאי להפקידה עד ליום ט"ו בתמוז התש"ף (7.7.2020). אם עד מועד זה לא תופקד הערובה – ייסגר התיק.
ג. הבקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין מושא הערעור – נדחית.
ד. החלטה זו מותרת בפרסום בהשמטת פרטיהם האישיים של הצדדים.
ניתן ביום ט' בסיוון התש"ף (1.6.2020).
הרב יעקב זמיר
