בעל שהחליט לעזוב את בית המגורים, מצא לו אהבה חדשה ועבר לגור יחד עם מאהבתו החדשה, לאחר שלדבריו היחסים בינו ובין אשתו עלו על שרטון, טענתו המרכזית להצדיק את מעשיו הייתה כי גם אשתו הסכימה לזוגיותו החדשה.
האישה הצהירה בבית הדין הרבני כי לא הסכימה מעולם לזוגיותו החדשה של הבעל ולהפך ראתה בכך בגידה ופגיעה ואף הצהירה כי מוכנה לשוב לשלום בית גם לאחר שהבעל בגד בה, לאור כך תבעה את תשלום מלוא כתובתה שעמדה על סך 180,000 ₪.
הבעל טען להגנתו כי משבר הנישואין אינו קשור כלל לזוגיות החדשה וכי המשבר החל עוד הרבה טרם הזוגיות החדשה, וכי האישה לא תפקדה בבית לא בישלה לפי טעמו ולא כיבסה כראוי, ואף טען לאירוע אלים שהתרחש מספר שנים קודם לכן, ובכל מקרה שב והדגיש כי פנייתו לאישה אחרת הייתה בהסכמה.
בית הדין הרבני בנתניה בפסק דין ארוך מנתח אחת לאחת את טענות הצדדים ודוחה את כל טענות הבעל וחייבו בתשלום מלא של הכתובה בסך 180,000 ₪
בית הדין אף מביע תמיהה על טענותיו של הבעל וכך כותב בית הדין:
טענות הבעל על הסכמת האשה ליציאתו עם זרות, מוזרות, טבעה של כל אשה להתקנא בירך חברתה, והמסרונים שצירף הבעל אף מאששים זאת כמו "העיניים והלב שלך מחפשים מישהי מושלמת לך… ואיך אני אמורה להרגיש?". אותה "הסכמה" שהסכימה כביכול האשה הנסמכת על המיסרון "חשבתי על כל המצב… ואני הסכמתי שאתה חוץ ממני עוד תפגש עם נשים אחרות" איננה אלא השלמה עם המציאות ותקווה אחרונה כי "היתר" זה ימנע מהבעל לפרק את המשפחה, כפי שמעידות המילים הבאות מאותו מסרון "אבל יש לנו את הזכות החופשי להחליט אם אני והילדים רוצים להיות חלק מהפגישות שלך עם אחרות", "אני מבקשת שתעדכן אותי כמה שיותר מראש על כך", וכפי שניתן להתרשם מחקירת האשה ביום כ"ה אד"ש תשע"ט (1.4.19), תמוהה עד מאד טענת ב"כ הבעל כי הודעות ששלחה האשה לבעל באותה תקופה על כך שעזר לה עם הילדים הרי הם "ראיה נוספת לכך שהכל נעשה בהסכמה"!!!