בית הדין הרבני הגדול בפסק דין חדש, קובע כי האקסיומה שהייתה מקובלת עד היום, לפיה חיוב האב בתשלום עבור מדור הילדים לא יעלה על 50% מתשלום השכירות, איננה נכונה בהכרח בפרט באותו מקרה שהיה מדובר על 5 קטינים ודמי שכירות שאינם גבוהים.
כך מנמק בית הדין הרבני הגדול את קביעתו:
האמת היא שיש לחייב את האב בעבור מדור הילדים בסכום גבוה מכך. כידוע אף כשמדובר בשלושה קטינים בלבד מקובל להשית על האב את מחצית מעלות מדור האם והילדים. (וכבר הוער בהרחבה בפסק הדין בתיק 1241751/2, שניתן במותב שבו שניים מחברי מותר זה ועימם כבוד נשיא בית הדין הגדול (פורסם) שמדין תורה וכמבואר בתשובת הר"י מיגאש (סימן ס) יש לדון על חיוב כזה אף כשמדובר בקטין בודד.) כשמדובר בחמישה קטינים, גם אם לא נניח שהשימוש בדירה מתחלק בינם לבין האם בחלקים שווים וגם אם נניח שחלק מהשימוש הוא לבנות הבגירות שאפשר שהאב סבור שאין עליו ליטול חלק כלשהו בהחזקתן, עדיין יש להטיל על האב, לדעתנו – ובמיוחד כשלפי הנתונים לא מדובר בדירה גדולה או יקרה במיוחד שיכול האב לטעון כי אפשר היה לשכור קטנה וזולה ממנה – לפחות 70% מעלות המדור.
נוסיף כי אף אם לעיתים יש הצדקה להפחית סכום מסוים בשל השתמשותה של האם במדור כולו לבדה כשהילדים אינם אצלה, מכל מקום ברור שההפחתה אינה יחסית, שהלוא סוף סוף אין אפשרות לשכור מדור בגודל הדרוש רק לזמן שבו הילדים בבית, ובענייננו שבו נושאת האם בעול גם כלפי הבנות הבגירות ספק גדול אם יש מקום אף להפחתה כזו.
אף על פי כן למעשה קבענו 70% כאמור, למרות הימצאותם של יותר משלושה קטינים בממוצע עם האם בדירה בכל זמן נתון, שהרי גם אם נניח שבמחצית הזמן נמצאים הקטינים עם האב ואינם צורכים מים וחשמל, למשל, בבית האם – הלוא עדיין נמצאים עימה בממוצע 2.5 קטינים בכל נקודת זמן, וכיוון שלמעשה רק שלושה מהקטינים נמצאים עם האב מחצית הזמן ואילו השניים האחרים – בת אחת נמצאת עם האם מלוא הזמן ובן אחד ישן בבית האב רק פעם בשבועיים, הרי שבממוצע נמצאים עם האם למעלה משלושה, וכששלושה מתוך ארבעה דיירים הם הקטינים הרי שלכאורה על פי דין תורה יש לחייב את החב במזונותיהם, האב, בשלושת־רבעי העלות של השכירות אפילו לו התעלמנו מההכרח לשכור דירה בגודל המספיק לכל הילדים גם אם אין הם נמצאים בה כל העת.