חיוב בכתובה

פסק דין בפנינו ערעור על פסק הדין של בית הדין האזורי אשר קבע כי אין לראות בנישואין אלה כמקח טעות וכן כי אין עילת גירושין

החלטה הערעור שלפנינו – עניינו זכאות האישה לתשלום כתובתה ולמתן פיצויים. בתיק שלפנינו יש מחלוקת בין האיש לאישה לגבי סיבת הפירוד, אם אכן רצתה האישה

פסק דין לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי טבריה מתאריך ט"ז באדר א' התשע"ט (21.2.2019) הקובע: מסקנה: על דעת כל חברי

החלטה הצדדים נישאו זה לזה כדמו"י בתאריך י' בסיון תשס"ו (6.6.06), ומנישואין אלה נולדו שלשת הילדים [א'] (שנת לידה 2007), [ל'] (שנת לידה 2009), [ר']

פסק דין רקע-עובדתי הצדדים נישאו זל"ז ביום 2017 5.4, כדמו"י. לשני בני הזוג אלו נישואין שניים. לאשה ילדה בגירה מנישואיה הראשונים, לבעל 4 ילדים קטינים

החלטה הצדדים נישאו זה לזה כדמו"י בתאריך כ' באייר תשס"ט (14.5.09), ומנישואין אלה נולדו הילדים [ל'] (כבן 9) ו[ה'] (כבת 7). הצדדים התגרשו כדמו"י בתאריך

פסק דין בפנינו תביעות גירושין הדדיות ותביעת כתובה. הצדדים נשואים כדמו"י עשרים ושתיים שנה מיום ח' תמוז תשמ"ט (11.7.1989) ולהם ארבעה ילדים, שניים בגירים ושניים

פסק דין לפנינו תביעה לחיוב הבעל לשעבר בכתובה. רקע עובדתי ועיקר טענות הצדדים הצדדים התגרשו לפני כשנה והוחלט כי עניין הכתובה יידון אחרי סידור הגט.

פסק דין ביום כ"א באייר תשע"ג (1.5.2013) הגיש הבעל תביעת גירושין כנגד אשתו. הצדדים נישאו כדמו"י בשנת 2007 ולהם שלושה ילדים קטינים. הצדדים התגרשו ביום

פסק דין ביום ג' בתשרי התשע"ג (19/09/2012) נתן ביה"ד את פסק דינו בתביעת הגירושין של הבעל ולפיו: א) על הצדדים להתגרש זמ"ז, ויפה שעה אחת