חיוב בגירושין

פסק דין בפנינו תביעת גירושין אותה תבע הבעל ביום י"ט בטבת תשפ"א (3.1.21). בני הזוג נשאו זל"ז בשנת 2001 ולהם שלשה ילדים (בגילאים 17,14,10). הצדדים

פסק דין הצדדים נישאו זה לזה כדמו"י בתאריך 2.9.2001, ולהם בת ובן בגירים. בתאריך 13.7.22 הגישה האישה תביעת גירושין בטענה שהבעל מאוס עליה, בעיקר עקב

פסק דין הצדדים נישאו כדמו"י בתאריך ….. , ומנישואין אלו נולדו שני הילדים……….. בתאריך 8.1.23 תבעה האישה גירושין, וכרכה לתביעתה את עניין משמורת הקטינים, זמני

החלטה בפנינו תביעת גירושין של התובעת. עד היום הנתבע מסרב לגרש את אשתו, אף שחויב בכך בפסק הדין שמיום 8.1.23, והוא מעגן את אשתו. בהחלטת

פסק דין בירור העובדות הצדדים נשואים זל"ז בפעם השנייה, ולהם שישה ילדים משותפים, חמישה מנישואיהם הראשונים ואחד מנישואיהם השניים. לראשונה נישאו לפני כעשרים ושמונה שנה,

פסק דין בפני בית הדין תביעת האשה לגירושין כדת משה וישראל, לאחר שהצדדים כבר התגרשו בהליך אזרחי, והתקיים דיון לבירור התביעה. האשה אזרחית ארה"ב, ומתגוררת

פסק דין בפני בית הדין סיכומי הצדדים. הצדדים נשואים ולהם שני ילדים. חיים בפירוד מזה כשנה. טענות הבעל טענות האישה דיון והכרעה בית הדין מבהיר

פסק דין לפניי כנשיא בית הדין ערעור על החלטתו המנומקת של בית הדין בפתח תקווה לדחות את בקשת הפסילה שהגיש המערער, ומנגד תגובת המשיבה לערעור

פסק דין לפני בית הדין מונח ערעורו של הבעל על פסק דינו של בית הדין האזורי מיום כ"ו בכסלו תשפ"ב (30.11.21) המחייב את הבעל במתן