טוען רבני ועו"ד משה ליבוביץ

סמכות בית הדין הרבני לדון במזונות ילדים

בבית הדין הרבני האזורי תל אביב יפו

תיק מספר:

1367483/7

בפני כבוד הדיינים:

הרב צבי בן יעקב – אב"ד
הרב יצחק הדאיה
הרב משה בצרי

תאריך:

כ"ב בתמוז התשפ"ב (21/07/2022)

הנידון:

סמכות בית הדין הרבני לדון במזונות ילדים

צד א':

פלונית (ע"י ב"כ עו"ד ניצן יריב)

צד ב':

פלוני (ע"י ב"כ טו"ר אלעד זמיר)

החלטה

בפני ביה"ד ענין קביעת סמכות בנושא מזונות הילדים.

הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י בחודש ינואר 2014, ומנישואין אלה נולדו 4 ילדים: י' (ילידת 2015), ע' (ילידת 2016), ל' (יליד 2018) ות' (ילידת 2020).

בתאריך ה' בתמוז תשפ"ב (4.7.22) תבעה האישה שלום בית ולחלופין גירושין, כשלתביעתה היא כורכת מספר עניינים, ביניהם את נושא מזונות הילדים. האב התבקש להגיב על ענין מזונות הילדים ועל הבקשה לפסיקת מזונות זמניים, אך במקום לקבל תגובה נתבקשנו לסגור את התיק מחוסר סמכות, וזאת בהסתמך על פסיקת בע"מ 7628/17.

לאחר העיון בבקשה, בית הדין דוחה את תגובת האב, וקובע את סמכותו לדון במזונות הילדים, וזאת בהתאם להחלטת בית הדין הרבני הגדול מיום ד' בחשוון תשפ"ב (10.10.21) בתיק מס' 1250217/3.

בסעיף 35-36 להחלטה הנ"ל, כותב בית הדין הרבני הגדול:

"באשר לעצם סמכותו של בית הדין הרבני להידרש ולדון בתביעה למזונות ילדים אשר נכרכה לתביעת הגירושין, עמדתנו היא כי המעיין במדוקדק בפסק הדין בבע"מ 7628/17 על דעות הרוב והמיעוט שבו והמסגרת שבה הוא ניתן, יגלה כי אין בו כדי למנוע מבית הדין את סמכותו לדון בתביעה זו. זאת, מכמה סיבות שאותן נפרוס בהרחבה בהמשך דברינו. נראה כי חוות דעתו של כבוד השופט מזוז הנותנת פרשנות מצמצת להלכת שרגאי, פרשנות המונעת למעשה כל דיון ענייני וכולל במזונות ילדים בבית הדין הרבני במסגרת כריכה, גם כשהדבר נעשה במסגרת 'השבת מזונות' ל"הורה המוציא (או עומד להוציא) יציאות למזונות הילד" (כלשון הלכת שרגאי), היא דעת מיעוט שאליה לא הצטרף כבוד השופט קרא וכל שכן שלא כבוד השופט הנדל. כל שהצטרף השופט קרא אל דעת השופט מזוז בבע"מ 7628/17 היה רק באשר למחלוקתו המרכזית בפסק הדין עם השופט הנדל, אם הלכת שרגאי תקיפה ומחייבת כיום, כאשר עמדת השופט קרא הייתה קצרה וממוקדת, בכותבו:

"אני מסכים לחוות דעתו המפורטת של חברי השופט מ' מזוז כי לא נס ליחה של הלכת שרגאי המצויה עמנו יובל שנים, וכי היא התקדים המחייב בפסיקתו של בית משפט זה".

– הא ותו לא.

ומלבד זאת פסק הדין בבע"מ 7628/17 ניתן שלא במסגרת הליך עתירה אל בית המשפט העליון ביושבו כבית משפט גבוה לצדק כנגד פסק דין או החלטה של בית הדין הרבני, בהתאם לסעיף 15(ד) לחוק-יסוד: השפיטה, אלא במסגרת הליך בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לפיכך פסק הדין בבע"מ 7628/17 מהווה הלכה המחייבת לפי סעיף 20(ב) לחוק-יסוד: השפיטה "כל בית משפט, זולת בית המשפט העליון", אך לא בית דין דתי שאינו 'בית משפט' לפי הגדרת חוק זה.

בנוסף לכל זאת וכתוספת בלבד לאמור לעיל, נראה כי כבוד השופט מזוז ביטל הלכות קודמות וותיקות של בית המשפט העליון תוך חריגה מהכללים שקבע בית המשפט העליון עצמו בעשותו זאת, כאשר אינו מביא ואינו מתמודד כמצופה עם אותן הלכות ותיקות, וכן סטה מהלכות אלה לא רק שלא במסגרת הרכב מורחב, כנהוג במקרים אלה, אלא בנה מהלך זה על "רוב מקרי בהרכב של שלושה" (בע"פ 2251/90 שיובא להלן)."

בהמשך ההחלטה, בית הדין הרבני הגדול מנתח בהרחבה יוצאת דופן את סמכות בית הדין לדון במזונות הילדים, וכן מנתח את הלכת שרגאי, ואת פסיקתם של השופטים מזוז והנדל בבע"מ הנ"ל, תוך הבהרה כי פרשנותו המצמצמת של השופט מזוז, אינה עולה בקנה אחד עם לשון החוק. לאחר שבית הדין הרבני הגדול מנתח את פסיקת השופטים הנדל ומזוז, והצטרפות השופט קרא לדעת השופט מזוז, כותב בית הדין הרבני הגדול (סעיף 95 להחלטה):

"העולה מכך הוא כי בבע"מ 7628/17 נקבע בדעת רוב של השופטים מזוז וקרא כנגד דעתו של השופט הנדל כי הלכת שרגאי היא הלכה מחייבת התקיפה ונכונה גם להיום. אולם ביחס לחידושו הפרשני הנוסף של השופט מזוז בעניין צמצום היקף סמכותו של בית הדין בכריכת מזונות ילדים – הן השופט הנדל שהתנגד לעמדתו ואף לא השופט קרא, לא הצטרפו אליו בכך. על כן, בשורה התחתונה דעתו זו של השופט מזוז לפרשנות החדשה והמצמצת שהציע, נשארה כדעת מיעוט שרוב שופטי בית המשפט לא פסקו כמותה, ולכן היא אינה חלק מפסק הדין שהתקבל בדעת רוב וכל שכן שלא כ'הלכה מחייבת', גם לא ביחס לבתי המשפט ולא רק ביחס לבית הדין הרבני."

עוד הוסיף בית הדין הגדול (סע' 107-120), שפסיקת בע"מ אינה מחייבת את בית הדין הרבני. פסק הדין בבע"מ 7628/17 היה במסגרת הליך בקשה למתן רשות ערעור לבית המשפט העליון על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שפסק בערעור על פסק דין בית המשפט לענייני משפחה. בקשת רשות ערעור זו נידונה בפני בית המשפט העליון כבערעור. בהליך זה אם כן, בית המשפט העליון ישב כערכאת ערעור על בית המשפט המחוזי ולא כבית המשפט הגבוה לצדק בעתירה כנגד פסק דין של בית הדין הרבני. הבחנה זו משמעותית ביותר, משום שממנה נובעים היקפו וגבולותיו על פי חוק של תחולת פסק הדין שנתן בית המשפט העליון במסגרת זו, והכפיפות להלכה שנפסקה בו. ובהמשך בסעיף 128 לפסה"ד:

"כפי שביארנו, מסקנתנו היא כי בית הדין הרבני מוסמך לדון במזונות ילדים שנכרכו, על אף פרשנותו המצמצמת של כבוד השופט מזוז, המונעת דיון מלא וכולל במזונות הילדים בכריכה בבית הדין הרבני – וזאת, הן משום שפרשנות מחודשת זו נאמרה כדעת יחיד שאליה לא הצטרפו לא כבוד השופט הנדל ואף לא כבוד השופט קרא; והן משום שמדובר בהליך בע"מ המופנה כלפי בית המשפט ועל פי סעיף 20(א) לחוק-יסוד: השפיטה, מחייב "על בית משפט" ולא בית דין דתי. אלא שבדברינו דלעיל, הוספנו והערנו על עצם הניסיון מצד כבוד השופט מזוז לשנות במסגרת ההליך בבע"מ 7628/17 מהלכה וותיקה ומושרשת של בית המשפט העליון, הקובעת את סמכותו הרחבה של בית הדין לדון בעניינים הנכרכים בתביעת הגירושין ובכללם בתביעת מזונות ילדים. זאת, כשהדבר נעשה על ידו שלא בדרכים שבהם קבע בית המשפט העליון עצמו, בעת שינוי וסטייה מהלכה מעין זו. אנו תקווה כי "ייתן בית המשפט העליון את דעתו לכך בעקבות פסיקה של הערכאות האחרות" – במקרה זה, פסק דיננו זה (רע"א 3749/12 ששון בר-עוז נ' דניאל סטר (2013) הנשיא, כתוארו אז, א' גרוניס פסקה 19)."

כאמור, בית הדין הרבני הגדול מוכיח שסעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשיג-1953 ופסיקות בית המשפט העליון לאורך השנים בעניין סעיף זה, קובעים באופן ברור שכל הכרוך לתביעת הגירושין, הינו בסמכות השיפוט הייחודית של בית הדין הרבני, כשהמחוקק אף חוזר ומבהיר פעם נוספת בלשון ברורה את דבריו וכותב: 'לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג". "מה יכול להיות יותר ברור מכך!", כותב בית הדין הרבני הגדול.

בית הדין הרבני הגדול מעיר, כפי שגם העיר השופט הנדל, שפסק דין שרגאי למעשה שינה הלכה קודמת של בית המשפט בלא להכריז על כך באופן מפורש וגלוי ובלא לאזכר כנהוג וכנדרש את פסקי הדין הקודמים שאותם הוא מבטל.

בית הדין הרבני הגדול מוסיף ומעיר בצער כי:

"מעבר לנגיסה הקשה בסמכויות בתי הדין הרבניים שביקשה חוות דעתו של השופט מזוז להביא, על ידי מניעת אפשרות כריכת מזונות הילדים לתביעת הגירושין – לדעתנו, בניגוד להוראות החוק ולפסיקות בית המשפט העליון עצמו – הרי שאנו סוברים כי פסק דין זה פוגע בראש ובראשונה בבני הזוג עצמם הבאים להתגרש ומעל לכל בילדיהם. זאת, כאשר לאחר סגירת שאר העניינים הכרוכים בתביעת הגירושין בבית הדין הרבני, ייאלצו ההורים להמשיך ולכתת רגליהם ולהיאבק בבית המשפט לענייני משפחה בהליכים משפטיים נוספים בעניין מזונותיהם. הליכים יקרים ומתישים, השואבים את כספם וכוחותיהם של הצדדים, ולא פעם אף מעצימים ומבעירים מחדש את אש המחלוקת ומעירים את הכעסים האמוציונליים במסגרת התגוששות בהליכים משפטיים נוספים אלה, אחרי שכבר כמעט שככו בעקבות פסק דין כולל שניתן בבית הדין הרבני בענייני גירושיהם".

על כן, מסכם בית הדין הרבני הגדול בפסק דינו הארוך והיסודי:

"מסקנתנו היא כי בית הדין הרבני מוסמך לדון במזונות ילדים שנכרכו על אף פרשנותו המצמצמת של כבוד השופט מזוז המונעת דיון במזונות הילדים בבתי הדין הרבניים. זאת משום שפרשנות מחודשת זו נאמרה כדעת יחיד אליה לא הצטרפו לא כבוד השופט הנדל ולא כבוד השופט קרא."

לאור האמור לעיל, בית הדין קובע את סמכותו לדון ולפסוק בעניין מזונות הילדים בנדו"ד.

החלטה בעניין המזונות הזמניים תינתן לאחר תום תקופת הארכה שניתנה בתאריך י"ב בתמוז תשפ"ב (11.7.22), דהיינו עד ליום כ"ו בתמוז תשפ"ב (25.7.22) שעה 10.

החלטה זו מותרת בפרסום לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום כ"ב בתמוז התשפ"ב (21/07/2022).

הרב צבי בן יעקב – אב"ד                    הרב יצחק הדאיה                     הרב משה בצרי

נשארו שאלות? השאירו פרטים ונחזור אליכם:

פסקי דין נוספים

פסק דין לפנינו ערעור ברשות על שתי החלטות של בית הדין הרבני האזורי בתל־אביב: האחת – החלטה מיום א' באדר

פסק דין הצדדים התגרשו זה מזה בתאריך כ"ט בסיוון התשע"ט (2.7.2019) לאחר הסכם גירושין שקיבל תוקף פסק דין בבית הדין

פסק דין בדיון שהתקיים הופיעה האשה, וב"כ הבעל. הבעל נמצא במדריד, ספרד. בהמשך לפס"ד מיום ט' בחשוון תש"פ (7/11/19) שבו

פסק דין א.         לפנינו תביעתו של מר [ג' ק'] לגירושין ובקשתו כי ככל שהאישה גב' [א'] תסרב לקבל גט ייתן

החלטה לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית דין זה שניתן לפני למעלה משנה. הגשת בקשה ממין זה לאחר

החלטה לפנינו תביעת המבקש מר [א']. רקע ועובדות מדובר בנכס בשכונת […]. הנכס שימש לצורך ישיבת [פלונית]. הנאמן היה הרב

פסק דין לפנינו ערעורה של הגב' א' (להלן "המערערת") על החלטת ביה"ד האזורי בתל אביב מיום …. ההחלטה קובעת שיש

פסק דין רקע כללי והשתלשלות הדברים מדובר בתיק שמתנהל מזה זמן רב, החל מראשית שנת תשע"ג. נתאר את השתלשלותו של

החלטה אקדמות מילין אין ספק כי תיק זה איננו עוד תיק המונח בפנינו כבשגרה.  מעבר לעובדה שבני הזוג נידונים בפנינו

פסק דין ענינו של פסק דין זה – קביעת סך המזונות בתביעת מזונות ילדים. תיק זה מתנהל בפנינו מזה כשנתיים

פסק דין ביום י"א בחשון תשפ"ב (17/10/2021) ניתנה החלטה, ובעקבות החלטה זו הוגשו בקשות מטעם התובעת. בקשות אלו יועברו לעיון

החלטה בפני בית הדין בקשה לצו ירושה ביחס לעיזבון המנוח ש' ב'. למנוח שתי בנות שכבר נפטרו, כשלאחת מהן בת

פסק דין לפנינו ערעור על החלטת בית הדין האזורי ירושלים מיום כ"ד באייר התש"ף (18.5.2020) המורה על העברת עניינם של

החלטה בבית דיננו תלוי ועומד ערעורו של האב על החלטת בית הדין הרבני האזורי תל אביב מיום י"ב באדר א'

פסק דין רקע-עובדתי הצדדים נישאו זל"ז ביום 2017 5.4, כדמו"י. לשני בני הזוג אלו נישואין שניים. לאשה ילדה בגירה מנישואיה

החלטה לפנינו ערעור אחד שהוא שלושה. המערערת מערערת על פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי חיפה שחייב אותה בגירושין

פסק דין רקע הצדדים נישאו זה לזה בשנת 2011, מנישואין אלו נולדו לצדדים 4 קטינים. האשה הגישה תביעת גירושין בספטמבר

פסק דין ביום ל' במרחשוון תשע"ו (12.11.2015) הוגשה בפנינו תביעת גירושין מחודשת ע"י הבעל כנגד האשה. הצדדים פרודים מאוקטובר 2008.

פסק דין בפנינו תביעת גירושין שהגישה האישה ביום כ"א באדר תש"פ (17.3.20). לאישה אלו נישואין שניים, לאחר שהתגרשה בארה"ב על

הצגת הנדון זוג הבאים להירשם לנישואין ברבנות, ובחיקם בן או בת שנולדו מחוץ למסגרת נישואין או כשבת הזוג מעוברת, אין

פסק דין דעת הרב מרדכי רלב"ג בפני ביה"ד בקשת האישה לפסיקת מזונות עבור שתי הקטינות. ביה"ד ביקש מהצדדים להמציא כל

פסק דין הצדדים התגרשו זמ"ז לפני כשנה. בדיון שנערך לאחרונה, טענה התובעת (להלן: האישה) כי עם נישואיה לנתבע (להלן: האיש),

לפנינו תביעת אלמנה לגביית כתובתה מן העיזבון בסך 180,000 ₪. רקע עובדתי הצדדים נישאו כדמו"י ביום י"ג בתמוז תשע"ה (30.6.2015)

פסק דין לפנינו ערעור על החלטת בית הדין האזורי וערעור שכנגד על אותה החלטה. רקע ועובדות מוסכמות הצדדים התגרשו ביום

החלטה א.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי ירושלים [הרכב ד] בעניין חלוקת רכושם של הצדדים.

פסק דין לפנינו ערעור על החלטת בית הדין הרבני האזורי ירושלים (להלן: בית דין קמא) מתאריך ז' במרחשוון התשפ"א (25.10.20)

החלטה הבעל לשעבר מופנה לאלתר לבדיקת זרע. בדיקת הזרע תיעשה שלא על ידי מעשה בידים, אלא באופן של גרמא. הבעל

פסק דין הוגש לפנינו ערעור על החלטת בית הדין האזורי בחיפה (הרכב א) מיום כ"ו בשבט התשפ"ד (5.2.24) שבמסקנתה נקבע:

פסק דין לפנינו בקשה לברור מעמד בני הזוג. שני המבקשים יהודים, אינם שומרי תורה ומצוות, נישאו זה לזה כדת משה

החלטה בפנינו ערעור על החלטות בית הדין האזורי אודות טענת המשיב כי קידש את המערערת לאחר גירושיהם. עיינו היטב בפרוטוקולי

פסק דין לפנינו ערעור על פסק בית הדין האזורי מתאריך ט"ו אדר תשע"ז (14.3.2017) אשר דחה את בקשת המערערים לתת

פסק דין לפנינו ערעור על החלטת בית הדין האזורי מיום כ"ב באייר תשע"ח (7.5.18) אשר דחה את בקשת המערערת לדחות

החלטה לפנינו ערעורה של האישה על פסק הדין לגירושין שנתן בית הדין הרבני האזורי תל אביב בעניינם של הצדדים ובצידו

פסק דין בפני ביה"ד תביעת האשה לתשלום כתובתה, ומאידך גיסא, תביעת האיש לחלוקת רכוש על פי החוק. הצדדים התגרשו זמ"ז

פסק דין בפנינו תביעת כתובה ותוספת כתובה מהעיזבון ע"י בנות (יורשות) האישה-המנוחה. רקע המנוח י' ז"ל והאישה ד' ז"ל נישאו

החלטה לפני ערעורים הדדיים של הצדדים בענייני מזונות ילדיהם המשותפים. תחילה הגישה האם את ערעורה שאליו נלוותה בקשה, חריגה בנסיבות

פסק דין הצדדים נישאו בשנת 2008, נישואין שניים לשני הצדדים. לאשה אין ילדים מנישואין קודמים, לבעל שני ילדים מנישואין קודמים,

פסק דין הצדדים נישאו זה לזה באתיופיה בשנת 2004, עלו לישראל בשנת 2005, עברו גיור ובסיומו נישאו מחדש כדמו"י . האישה

פסק דין זמני לזמני שהות לפני בית הדין בקשת האם לביטול זמני השהות עם האב, וזאת לפי תקנות שעת חירום

החלטה מוקד הדיון בפסק הדין שלפנינו הוא הדירה בחיפה אשר רשומה על שם הבעל. האישה דורשת מחצית מהדירה לאור הלכת

פסק דין דעת הרוב הצדדים נישאו זה לזה בתאריך י' בסיוון תש"ן (3.6.1990) והתגרשו בתאריך י"א אדר א' תשע"ד (11.2.2014),

החלטה ענינה של החלטה זו – קביעת סמכותו של ביה"ד לדון בתביעת רכוש. הבעל תבע גירושין בתאריך ….. ולתביעתו כרך

פסק דין הוגש לפנינו ערעור האישה על החלטת בית הדין האזורי ירושלים בראשות ראש אבות בתי הדין הרב מרדכי רלב"ג

פסק דין רקע ועובדות מוסכמות הצדדים נישאו באב תשנ"ד (יולי 1994). בתשנ"ו–תשנ"ז (1996) קבע בית הדין האזורי בהרכב קודם כי

החלטה ביום כ"ז בתמוז התשע"ט (30.7.2019) נעתר החתום מטה עקרונית לבקשת מר [פלוני] (להלן: המערער) להארכת המועד להגשת ערעורו. ההחלטה

החלטה הבקשות בפניי שתי בקשות שהגיש המערער: 1.         בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית הדין האזורי נשואת הערעור – החלטה מיום

החלטה ביום י"א בשבט תש"פ (06.02.2020), ניתנה החלטה כדלהלן: "בהמשך להחלטה שניתנה ביום י' בשבט תש"פ (05.02.2020), הנתבע הובא לדיון

פסק דין לפנינו ערעור על החלטת בית הדין האזורי שלא לאפשר את מעבר האם עם הילדה ל[יישוב בצפון השרון]. בית

פסק דין בפנינו תביעת כתובה של התובעת. ונזכיר האמור בהחלטת בית הדין מיום כ"ה בניסן תש"פ (19.4.20): בפנינו תגובת הנתבע

Top
נגישות
טוען רבני לענייני גירושין - משה ליבוביץ

צרו קשר עוד היום

השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם

פרטים ליצירת קשר