החלטה
הוגשה לפנינו בקשתו של מר [אלמוני] לאפשר לו לעיין בתיק הצדדים. הלה צירף לבקשתו ייפוי כוח של המערער.
תקנה מז לתקנות הדיון קובעת:
(1) כל בעל דין יכול למנות מורשה להופיע ולפעול בשמו ובמקומו בפני בית הדין כל אימת שאין צורך כי בעל הדין יופיע ויפעל אישית […]
תקנה נ לתקנות הדיון קובעת:
(1) כמורשה בבית הדין כשיר לפעול:
א. עורך דין בעל רישיון לפי חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א – 1961.
ב. טוען רבני בעל רישיון לפי תקנות הטוענים הרבניים, התשכ"ח – 1968.
(2) בית הדין יכול להרשות הופעת מורשה לשם פעולה מסוימת או משפט מסוים, אף אם המורשה אינו עורך דין או טוען רבני מוסמך […]
לאור האמור, מאחר ולא נטען שמר [אלמוני] כשיר לפעול כמורשה, אין לאפשר לו לפעול בתיק מטעמו של המשיב. ובפרט משיש למערער בא כוח המייצגו כדין.
באשר לבקשתו לאפשר לו לעיין בתיקי בית הדין – גם עניין זה מוסדר בתקנות הדיון, תקנה רו לתקנות קובעת:
תיקי בית הדין ניתנים לעיון רק לצדדים או לבאי כוחם ורק בזמן שהעניין תלוי ועומד, לרבות אם העניין מצוי בערעור או ניתן לערעור.
לאור האמור לעיל, שמר [אלמוני] אינו משמש מורשה ואינו רשאי לשמש מורשה, בית הדין דוחה את בקשתו, ואין לאפשר לו לעיין בתיקי הצדדים.
לאור האמור: בית הדין חוזר ומורה למזכירות שלא לקבל בקשות ולהכניס לתיק מסמכים שיומצאו ע"י מר [אלמוני]. בית הדין מבהיר שאף שלפי תקנה נ(2) יכול בית הדין להרשות הופעת מורשה לשם פעולה מסוימת או משפט מסוים אף אם המורשה אינו עורך דין או טוען רבני מוסמך, אין אנחנו מוצאים מקום להתיר למר [אלמוני] לייצג בתיק זה מפני שהמשיב מיוצג ומפני שאין אנו רואים תועלת כלשהי בהתערבותו בתיק זה.
ההחלטה מותרת לפרסום בהשמטת שמות הצדדים.
ניתן ביום ד' במרחשוון התשפ"א (22.10.2020).
הרב שלמה שפירא
