לפנינו בקשת הצדדים להתירם להנשא כדמו"י.

קודם שתובא השתלשלות העניין, נקדים ונאמר כי הצדדים הציגו לפני בית הדין מצג שקרי לפיו הם מבקשים כי בית הדין יתיר להם להנשא זל"ז, כאשר לאמתו של דבר נישאו בנישואין פרטיים. דרכו של עולם שעבירה גוררת עבירה, וכך גם כאן המעשה הפסול של נישואיהם הפרטיים הוליד אחריו עבירות נוספות, וככל שתאושר בקשתם יוליד עבירות נוספות.

הצדדים שניהם גרושים, ובמעשה בית הדין נכתב כי אם ירצו להינשא זה לזו הדבר טעון בירור בית הדין.

כעת מבקשים הם כי יותר להם להנשא. כך נכתב בבקשה:

"ניגשתי להירשם ברבנות ב[…], הפנו אותי אליכם, יצרתם איתי קשר על פתיחת תיק ותשלום, ואכן ביצעתי זאת.

אשמח לזירוז העניין.

האישה בהריון מתקדם, וסגרנו תאריך לנישואין מיד לאחר סוכות."

בתאריך כ"ג בתשרי תשפ"ג (18/10/2022) התקיים דיון במעמד הצדדים, בסופו ניתנה החלטה בזו הלשון:

"בדיון הוצגה תמונה בה המבקשת בבגדי כלה עומדת סמוך למבקש מתחת לחופה ולצידם אדם הלבוש כרב אוחז בידו כוס יין ובידו השנייה חוברת הנראית כחוברת של סדר הקידושין. האירוע הינו מ-3/21.

קודם בירור להיתרם להינשא יש לברר האם נישאו בנישואים פרטיים.

המבקשים טענו כי האירוע הנ"ל הינו אירוע מבוים שנועד ליצור רגשי קנאה אצל גרושתו של המבקש.

המבקשים יודיעו על זהותו של אותו אדם שאוחז בידו כוס יין לשם זימונו למתן עדות. ככל שלא יעשו כן תוך 30 יום ייסגר התיק."

 המבקשים לא עשו כפי שנדרש מהם, וכעת שבו על בקשתם לפיה יותר להם להנשא.

עד כאן תמצית העובדות.

העובדות ברורות לחלוטין. המבקשים נישאו בנישואין פרטיים, דבר שלא ניתן להכחישו. בבית הדין אמרו כי האירוע היה מבוים ונועד ליצור רגשי קנאה אצל גרושתו של המבקש.

להלן פרטי האירוע המבויים:

האיש והאשה עומדים תחת חופה, האשה לבושה בשמלת כלה, ואנשים נוספים עומדים לצידם מתחת לחופה.

לידם עומד אדם הנראה כרב אוחז בידו כוס של יין ונוסח הנראה כסדר קידושין ונראה בעיצומה של ברכה.

מי פתי ויאמין לדבר זה, כי כל זה הוא הצגה מבויימת.

אין ספק בעובדות. הצדדים נישאו בנישואין פרטיים. דא עקא שהם רשומים במרשם האוכלוסין כגרושים. על מנת להסדיר את מעמדם הם מעוניינים להינשא רשמית. אם אותו רב שסידר את קידושיהם הוא מוסמך, הרי שדוקא הנישואין הרשמיים הנוספים יהיו פיקטיביים והמבקשים יכשילו את מסדר הקידושין בברכות לבטלה.

בנוסף, גם לגופה של בקשתם להיתרם להינשא, אין דומה מצבו של מי שקדם וכנס למי שלא כנס ויש לדבר השלכות הלכתיות.

המבקשים כילו את זמנו של בית הדין בשני דיונים עקרים, נישאו בנישואין פרטיים, מבקשים להינשא פעם נוספת תוך העלמה של נישואיהם הראשונים והכשלת מסדר הקידושין ותוך הסתרה של עובדות הנוגעות להיתר נישואיהם.

היה ראוי להשית עליהם הוצאות כבדות ביותר, ואף להגיש כנגדם קובלנא פלילית על עדות שקר בבית הדין.

לפנים משורת הדין, יסתפק בית הדין בהטלת חיוב הוצאות לטובת אוצר המדינה.

על כילוי זמנו של בית הדין בשני דיונים עקרים, מחייב בית הדין כל אחד מהצדדים בסך של 5,000 ש"ח לכל דיון, ובסך הכל מחויבים הם בסך של 10,000 ש"ח כל אחד מהם.

התיק ייסגר.

ככל שייפתח תיק נוסף יידון הדבר, לכשיפתח קודם לו תיק אישור נישואין. הצדדים גם יודיעו על זהותו של אותו אדם שאוחז בידו כוס יין לשם זימונו למתן עדות.

לאחר שייקבע אם יש לאשר את נישואיהם ומה תוקפם, יינתן מקום לבקשה הנוכחית.

עותק יישלח למרכז הקנסות.

הרב אליהו אריאל אדרי – אב"ד

רקע והליכים

ראיתי דברי עמיתי הגר"א אדרי שליט"א, ואודה שמתחילת ההליך בתיק זה עמדתי הייתה שונה בשאלת מיקוד הדיון. אמנם, קוטנו של האב"ד עבה ממותני ולו משפט הבכורה, אולם משהגיע שעת הכרעה וכבוד האב"ד מעוניין לחייב הוצאות, הגיע העת לברר מקחי בתיק זה ולבאר מדוע הנני מסתייג מחיוב הוצאות.

הורתה של בקשה זו באה לעולם בעקבות דברים שנכתבו במעב"ד. האיש שנטען להיותו הולך עם האשה עת הייתה נשואה לאדם אחר, ובעקבות כך נכתב שכשיגיע הדבר לידי מעשה וירצה להתחתן עם הגברת הנ"ל ביה"ד יעשה בירור. נעיר ששני בני הזוג – האיש מנשואיו עם אישה אחרת, והאישה הנטענת כשהייתה נשואה עם בעלה – התגרשו אצלנו בהרכב, כך שביה"ד מכיר לעומק את המקרים בשני התיקים.

תוך כדי ניהול התיק הרכושי של האיש עם אשתו הקודמת, שלפה האישה תמונה בה נראה שבעלה לשעבר נמצא תחת חופה במעמד קידושין עם אותה אישה שנכתבה במעב"ד, ככזו שצריך לברר את מעמדם טרם יינשאו. האישה הקודמת עשתה זאת כדי להוכיח לביה"ד שאכן החששות שהיו לה שבעלה הלך עם אשת איש לפני גירושיהם נתאמתו, והנה ההליך הושלם בזה שהם נישאו בחתונה פרטית.

כפי האמור, פתחה האישה ובן זוגה תיק שעניינו היתר נישואין על מנת שביה"ד ימחק את הכתוב במעב"ד של האיש. הנימוקים שציינה האישה בבקשתה הם שלשה: האחד, שבעלה לשעבר מנצל את המעב"ד הזה כדי להוציא עליה שם רע שזינתה תחתיו, ויש במעב"ד זה כתם עליה, וכל רצונה להסיר כתם זה.

הסיבה השניה היא שהאישה כותבת שהיא בהריון מתקדם, ורצונה להינשא לאיש טרם הלידה.

סיבה שלישית היא כדי שרישומו של הילד יהיה בשני תעודות הזהות, גם שלה וגם של בעלה, כדי שיהיה ברור שהבן הוא של שניהם.

ביה"ד קבע דיון, ועל פניו קביעת הדיון הייתה למבוקשם של בני הזוג לברר את עניין הרישום במעב"ד, וכמו כן הוזמנו בני הזוג שלהם הקודמים לברר את עניין החשדות שהועלו ע"י בני זוגם.

ביה"ד שמע את בני הזוג לשעבר של הצדדים, וכמו כן פנה לבעלי הדין ושאל האם הם נישאו בחתונה פרטית. הם השיבו שהם לא נישאו בחתונה פרטית, ומשהציג ביה"ד את התמונה לבעלי הדין הם השיבו שהתמונה אמיתית, אולם הכל היה מבויים כיון שרצונו של האיש היה להכעיס את בת זוגתו הקודמת, על כן הוא ביים חתונה. בתמונה נראים הוריהם של בני הזוג הנוכחי, וכמו כן רב אוחז בכוס גפן ונראה קורא ברכה מן הכתב.

אכן ברור שאין אמת בפיהם של בעלי הדין, וכמו כן היה פעם אחת שהאיש ניסה תוך כדי טענותיו לשנות גירסא ולתת הסבר אחר, אולם משהסתבך מיד חזר לגירסא זו.

ביה"ד פנה אליהם בבקשה שילכו לבדיקת פוליגרף. בהתחלה הסכימו, ולאחר מכן סירבו ללכת לבדיקת פוליגרף. מיד בתום הדיון נכתבה החלטה, וזה לשונה:

"המבקשת התגרשה ב-11/19. המבקש התגרש ב-11/20.

הצדדים מבקשים להינשא והופנו לבירור מעמדם ע"י המועצה הדתית […].

בדיון הוצגה תמונה בה המבקשת בבגדי כלה עומדת סמוך למבקש מתחת לחופה ולצידם אדם הלבוש כרב אוחז בידו כוס יין ובידו השנייה חוברת הנראית כחוברת של סדר הקידושין. האירוע הינו מ-3/21.

קודם בירור להיתרם להינשא יש לברר האם נישאו בנישואים פרטיים.

המבקשים טענו כי האירוע הנ"ל הינו אירוע מבוים שנועד ליצור רגשי קנאה אצל גרושתו של המבקש.

המבקשים יודיעו על זהותו של אותו אדם שאוחז בידו כוס יין לשם זימונו למתן עדות. ככל שלא יעשו כן תוך 30 יום ייסגר התיק."

לאחר החלטה זו הוגשה בקשה נוספת ע"י בת הזוג שהיא אומרת שאין בידיה להשיג את הרב, מאחר והיא גרה ב[…] ומצאה מישהו שבא לבקר את הרבנים שם, והיא ניגשה אליו שישתף פעולה עם ה"טקס" והלך לו לדרכו, כך שאינה יכולה להשיגו. כמו כן היא הודיעה שהיא מוכנה ללכת למכון פוליגרף לבירור עניין החשד שהלכה עם הנטען תוך זמן נישואיה.

ביה"ד קבע מועד לדיון, ובדיון שוב הציע ביה"ד ללכת לפוליגרף על שני הנושאים: האחד, בירור מעמדה האישי והאם היא התחתנה בנישואין פרטיים, והשני, עניין החשד שהלכה עם הנטען תוך זמן נישואיה. היא רצתה לשאול עו"ד מטעמה על הצעה זו של ביה"ד, ולמעשה חזרה בה מרצונה ללכת לפוליגרף אף על מה שהסכימה שתחילה.

בעקבות דיון זה יצאה החלטה זו:

לאחר שביה"ד נעתר לבקשת המבקשת לעריכת פוליגרף, נערך דיון. בעת הדיון העלה ביה"ד הצעה הכתובה בפרוטוקול הדיון. המבקשת ביקשה להתייעץ עם עורך דינה, כעת ביה"ד ממתין לתשובת הצדדים להצעה שהועלתה ע"י ביה"ד או למיצער הבקשה שהגישה האישה עצמה.

על הצדדים להודיע על תשובתם תוך זמן של 30 יום, בתום תקופה זו יראה בית הדין את הצדדים כמודים לכתוב במעב"ד.

הצדדים שהו יותר משלושים יום עד הגשת הבקשה הבאה, בה ביקשה האישה לחזור לטענה הבסיסית ולברר את עניין החשד, ובהתאם למחוק את הכתוב במעב"ד, ובזה לאפשר לה להינשא לבן זוג.

עד כאן סקירת ההליכים המשפטיים שהיו בפני ביה"ד.

דיון והכרעה

דעתי הייתה ועודנה שעניין הנישואין הפרטיים של האישה אינם עניין שביה"ד צריך לעסוק בו, ואין בזה כדי לסתום את הגולל על בירור הטענה הבסיסית של בעלי הדין בנוגע לבירור העניין הכתוב במעב"ד.

החובה של ביה"ד הינה בראש ובראשונה לעמוד על טענות הצדדים ולהזדקק להם. זוהי חובתו של הדיין, ועניין של בעלי הדין קודם לכל עניין אחר, גם אם ביה"ד רואה בו חשיבות.

זה לדעתי היסוד בהקדמת פשרה לחריצת דין, כפי שנפסק בטור שו"ע סימן יב, שכן חשיבות השלום בין בעלי הדין עולה על כתיבת פסק דין שיכולה להועיל לנידונים רבים.

וכך הוא לשון הרמב"ם (הלכות סנהדרין פרק כב הלכה א):

"שנים שבאו לפניך לדין אחד רך ואחד קשה, עד שלא תשמע את דבריהם או משתשמע את דבריהם ואי אתה יודע להיכן הדין נוטה אתה רשאי לומר להם איני נזקק לכם שמא יתחייב הקשה ונמצא רודף אחר הדיין, אבל משתשמע את דבריהם ותדע להיכן הדין נוטה אי אתה רשאי לומר איני נזקק לכם, שנאמר לא תגורו מפני איש שלא תאמר איש פלוני רשע הוא שמא יהרוג את בני שמא ידליק את גדישי שמא יקצץ נטיעותי, ואם היה ממונה לרבים חייב להזקק להם".

מרן שו"ע פוסק את דברי הרמב"ם הללו בחושן משפט (סימן יב סעיף א).

דברי הרמב"ם: "ואם היה ממונה לרבים חייב להיזקק להם" הינם חידוש גדול, ואינם מבוארים בסוגיה.

כוונת הדברים דדיין קבוע אין לו לחוש לסכנה וחייב להיזקק להם על כל פנים. הרדב"ז כתב הטעם: "לפי שאינו חושש לזה הקשה שהרבים יצילוהו ויסייעוהו".

מקשה על ביאור זה הגרח"ד הלוי בספרו דבר משפט, שאין זה טעם מספיק למקרה שעוסק בו הרמב"ם אם קיים חשש סכנה "שמא יהרוג שמא ידליק ושמא יקצץ בנטיעות", דמה יעשו לו הרבים אחרי שיגרם לו הנזק? ואולי כונתו שהקשה יפחד להזיק את הדיין מתוך זה שהרבים יעמדו לצדו, והוא דחוק (כשם שדחוק הדבר בשניהם חזקים דלעיל שהחזק יסייענו).

על כן מסיק שהביאור הנכון ברמב"ם הוא כטעמו של הב"ח, דכיון דמצות עשה למנות שופטים בין בארץ ובין בחו"ל – אם היה רשאי הממונה להיות שופט לרבים להסתלק מן הדין היכא דהאחד קשה או שניהם קשים, א"כ לא יהיה נמצא מי שיזדקק להם ויהיה כל דאלים גבר והיה העולם חרב כיון שאין כאן דין. הלכך הממונה לרבים חייב להזדקק להם, דאם אינו ממונה לרבים יכול להסתלק כיון שאפשר שהדין יהיה לפני הממונה לרבים, ומשמע דאף לפירוש רש"י בממונה לרבים מודה דחייב להזדקק להם אפילו היכא דאיכא חשש דספק נפשות. עיי"ש.

העולה מהדברים הוא כי אין בית הדין יכול להסתלק מן הדין שלכך מינהו הציבור.

מרן הב"י (ריש סימן יב) הביא תשובת הרשב"א באחד שאיים על ב"ד וכו' ופסק שאין זה מציל הב"ד להזדקק לתובע, וכתב שני נמוקים: הראשון, שאם הוא הפחידם לעשות עמהם שלא כדין שמא אין בידו כח ומפחידם בדברי הבאי, ועוד, שא"כ יהיו כל בני אדם עושים כן, שאין לך אדם שלא יוכל להזיק וא"כ אין הגדולים נידונים לעולם, והתורה אמרה לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלקים הוא ע"כ.

ומבאר דבריו הב"י שסובר הרשב"א כדברי הרמב"ם, שממונה לרבים חייב להזקק לבעלי דין על כל פנים. אלא שמתוך דברי הרשב"א שכתב בטעמו הראשון משום שמא אין בידו כח ומפחידם בדברי הבאי, משמע דאם ודאי יזיקנו אפשר דיכול להסתלק, ואילו מתוך טעמו השני משמע דאף אם בודאי יזיקנו אינו יכול להסתלק, משום שא"כ כ"א יעשה כן וכו' והתורה אמרה לא תגורו. ומשמע שכך דעתו, שלא הביא את הנימוק הראשון אלא בנוגע לדין שהיה בפניו, ואילו הטעם השני הוא כללי יותר ומשקף את דעתו של הרשב"א להלכה.

וכן נראה שהיא הבנת דברי הגר"א, שכן על דברי הרמב"ם בממונה לרבים שדן אף אם היה לפניו בעל דין קשה, מביא הגר"א את לשון הספרי (דברים פרשת דברים פיסקא טז), וז"ל הספרי:

"ואצוה את שפטיכם בעת ההיא לאמר שמע בין אחיכם ושפטתם צדק, אמרתי להם היו מתונים בדין שאם בא דין לפניך פעם שתים ושלש אל תאמר כבר בא דין זה לפני ושניתיו ושלשתיו אלא היו מתונים בדין וכך היו אנשי כנסת הגדולה אומרים היו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה. בעת ההיא לאמר, לשעבר הייתם ברשות עצמכם עכשיו הרי אתם עבדים משועבדים לצבור."

ועיין עוד בדברי הקרית מלך (הלכות סנהדרין פרק כב הלכה א) שמביא מדרשים נוספים כמקור לדברי הרמב"ם, עיי"ש.

הרי לנו שבית הדין הינו מקום ששם שוכן הצדק, והדיינים משועבדים לדין ולבעל הדין, ואין לדיין להרחיק דינו למקום אחר שאין בו כדי לסייע לבעיה לה הוא נזקק.

כמו כן, יעויין בתוספות (מסכת סנהדרין דף ו ע"ב ד"ה אבל) שביארו שמשה לא יכול היה לעשות פשרה למ"ד יקוב הדין את ההר, אולם אהרון שלא היה דיין יכול היה לעשות פשרה. נלמד מזה שחובת הדין הינה על הדיין, ובעל הדין מטיל את החובה על הדיין לדונו ולא לעסוק בדברים אחרים שאינם נובעים מטענות בעל הדין.

כמו כן, יעויין מה שכתבנו בפס"ד בתיק 148578/14, שם כתבנו לבאר את דעת הרמ"א (חו"מ סימן יז סעיף ה) שאין לדיין להוסיף על טענת התובע, אף אם יודע שיש לו זכות גדולה יותר. הביאור בזה פשוט, שכל החיוב לדון וגבולות הדיון הינם פועל יוצא של טענת התובע: "דונו דיני", ולא שייך השבת אבידה בדין, עיי"ש בהרחבה.

מסקנה

אשר על כן, לענ"ד עם כל החשיבות הגדולה לברר את עניין הנישואין הפרטיים, נראה שקודם לכל יש לביה"ד לברר את המעב"ד, ואשר על כן שאלת חוסר האמת בדבר שאינו עניין שעומד ביסוד הדין ובבירור האמת הנצרכת לדין אינה כזו שביה"ד יכול לחייב הוצאות בגינה.

יותר מזה, יש לומר שידוע שעניין האיסור לבועל משתנה במידת חומרתו בין השאלה האם ניתן להוציאה מנישואין אלו ובין השאלה האם לאפשר נישואין אלו. כעת האישה ובן זוגה טוענים שאינם נשואים, ועל כן לתפיסתם דורשים רף ראייתי גבוה יותר בכדי להתירם זה לזו. לכאורה להשגת מבוקשם היה עדיף להם שביה"ד ידון בזה לאחר נישואיהם, ולכן לא ברור מדוע ביה"ד חותר לברר שאלה זו בניגוד לבעלי הדין שבוחרים להתעלם מהנישואין הפרטיים ולהודאת פיהם אינם נשואים.

לו היה לפנינו מקרה הפוך, שאישה באה לביה"ד לברר מעמדה ואומרת שנישאה בנישואין פרטיים וכעת רוצה להתגרש, כי אז החובה הרובצת לפתחו של ביה"ד הוא בירור עניין זה, האם אכן מעמדה של האישה הוא כנשואה או כרווקה. אולם זה לא המקרה לפנינו, אשר על כן ביה"ד צריך להניח נידון זה ולברר את עניין המעב"ד.

המשך ההליך

לדעתי, כיון שהאישה נתפסה לא אחת כאינה דוברת אמת וכמניפולטיבית, וכך גם בן זוגה הנוכחי, כמו כן הם חזרו בהם מהליכה לפוליגרף, דבר שמעורר חשדות, אשר על כן, לדעתי יש לאפשר בירור מעב"ד בהתאם לבקשת האישה ובן זוגה רק לאחר שיבהירו הצדדים שהם מסכימים ללכת לפוליגרף על עניין החשדות בנטען על אשת איש, ובצירוף העדויות שיש בתיק ביה"ד יתן החלטתו. אולם, טרם יסכימו בעלי הדין ללכת לפוליגרף לא ניתן לברר עניין זה בנסיבות תיק זה.

כמו כן יש לשקול רישום במעוכבי חיתון לפי התמונה שנמצאת בבית הדין, לפיה הם ערכו חתונה פרטית.

עניין ההוצאות אינו משרת את התיק נכוחה, ועל כן לא ניתן לחייב הוצאות במסגרת בירור אמת שלא נוגע למעב"ד.

הרב אברהם הרוש – דיין

ראיתי את דברי עמיתיי. אף אני מסכים כי יש לדחות את התביעה למחיקת ההערה במעב"ד. יחד עם זאת אני סבור כי אין לחייב את הצדדים בהוצאות.

ואבאר דבריי בקצרה.

תביעת הצדדים היא למחיקת ההערה במעב"ד על מנת להינשא. זו מטרת בקשת המחיקה. מאחר ובפועל נישאו הצדדים בנישואין פרטיים, אין יותר מקום להיזקק לתביעתם.

בקשתה של האשה שתימחק ההערה מסיבות נוספות, כגון שבעלה לשעבר לא יוציא עליה שם רע ועוד, דינן להידחות משהוצע לה ללכת לפוליגרף, הסכימה וחזרה בה.

באשר לאי-חיוב ההוצאות ינתנו נימוקים מורחבים בהמשך.

על כן, כאמור, דינה של התביעה להידחות ללא הוצאות.

הרב אבידן משה שפנייר – דיין      

מסקנה

לאור כל האמור, ביה"ד קובע בדעת רוב:

• הלכה כדעת הרוב. לכן אין ביה"ד אינו מטיל חיוב הוצאות בתיק זה.
• על הצדדים להודיע האם מוכנים ללכת לבדיקת פוליגרף לבדיקת טענת הבגידה במהלך נישואיהם הקודמים.
• בהעדר תגובתם תוך 14 יום יסגר התיק.

ניתן לפרסם בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום ט"ז בטבת התשפ"ג (09/01/2023).

הרב אליהו אריאל אדרי – אב"ד             הרב אבידן משה שפנייר                  הרב אברהם הרוש

הפוסט דחיית בקשה למחיקת הערה במעב"ד, בגין נישואין פרטיים לנטען;האם יש לחייב הוצאות משפט בנידון זה? הופיע לראשונה ב-משה ליבוביץ.

האיש ובאי כוח הצדדים הופיעו לפני בית הדין הגדול לדיון שבו נכחו גם האפוטרופוס לדין ולרכוש. בית הדין קבע שתהיה היפרדות על ידי גט או היתר אישה שנייה כפי שיקול דעת בין דין (בדבר האפשרות לסדר גט).

בית הדין הגדול הביא את הצדדים להסכמות, ובכללן:

[…]

4.       מוסכם על הצדדים כי בין במקרה של גט בין במתן היתר נישואין לאישה שנייה, מופטר הבעל מכל חיוביו ההלכתים או החוקיים הנובעים מכוח הנישואים ומתנאי כתובה כדין גרוש, ואין לו כל זיקה או מעמד בכל עניין הקשור באישה, לרבות ענייניה הגופניים והרכושיים או מינוי אפוטרופוס בעניינה, לרבות מינויו של אחיה [אלמוני] כאפוטרופוס לרכוש.

5.       כל זכויות וכל חובות מכל מין וסוג שהוא של כל צד יישארו בבעלותו בלבד. כל חובות מכל מין וסוג שהוא של כל צד יהיו באחריותו באופן בלעדי ויחולו עליו […]

כך נכתב ונחתם בבית דיננו ביום ח' באייר תשפ"א (20.4.21), בית הדין אישר שהאיש והאפוטרופוסים של האישה הבינו את ההסכם ומשמעותו, קיבלו עליו קניין וחתמו עליו בפני בית הדין מרצונם הטוב ונתן תוקף פסק דין להסכמות אלו.

בית דיננו מתרשם לאור כל מה ששמענו וקראנו אודות מצבה של האישה, ולאחר שיחות עם אנשי מקצוע הבקיאים במצבים כאלה, שאין אפשרות הלכתית למתן גט והנכון הוא להתיר לאיש לשאת אישה שנייה.

נוכח ההסכמה (הכלולה בסעיף 4) כי ההיתר יותנה באי־ירושת הבעל את האישה (כשם שאינו יורשה לאחר גירושין), יש לדון בירושת האיש, אם בעל שקיבל מבית הדין היתר מאה רבנים [לבני אשכנז, ולעדות שלא נהגו בחרם דרבנו גרשום – היתר בית דין] לישא אישה אחרת [המותנה בהפקדת גט או על כל פנים בהעדר כל סיכוי לחזרה לחיות עם אשתו] יורש, הלכתית, את אשתו הראשונה לאחר מותה (שכן אם אינו מאבד את זכות הירושה ממילא, יש צורך לעגן את ההסכמה האמורה בקניין או בדרך אחרת המועילה והתקפה הלכתית).

המקור לדין זה הוא לכאורה מחלוקת הפוסקים בנידון של בעל שנתן עיניו באשתו לגרשה, אם מתבטלת זכות הירושה שלו בנכסיה.

מקור הדין מדברי הגמרא בבבא בתרא (קמו, א–ב):

מעשה באדם אחד שאמרו לו: אשתו – תותרנית היא, ונכנס אחריה לחורבה לבודקה. אמר לה "ריח צנון אני מריח בגליל", אמרה ליה "מן יהיב לן מכותבות דיריחו ואכלנא ביה", נפל עלה חורבה ומתה. אמרו חכמים: הואיל ולא נכנס אחריה אלא לבודקה: מתה – אינו יורשה.

כתב הרשב"ם (שם):

נפלה עליה חורבה ומתה – ובא הבעל לפני בית דין והיה רוצה לירש את אשתו. ואמרו חכמים: "הואיל ולא נכנס עמה" לבא עליה, "אלא לבודקה" ולגרשה, ומתה בתוך כך, אינו יורשה – אית דגרסי הכי, ומוקי לה בארוסה. ולא נהירא לי […] הלכך בנשואה מוקמינן לה. והכי גרסינן "ואמרו חכמים: הואיל ונכנס אחריה לבודקה, מתה – אינו יורשה", דכיון דהיה בדעתו לגרשה אם ימצאנה בעלת מום, ובתוך כך מתה קודם שנתפייסו, אינו זוכה בירושה. ומהכא שמעינן שמי שמתה אשתו מתוך קטטה שיש בדעתו לגרשה שוב אינו יורשה, כדאמרינן במסכת גיטין (דף יח, א): משנתן עיניו לגרשה שוב אין לבעל פירות.

בתוספות (שם ד"ה נכנס) חלקו על דברי רשב"ם:

ומה שפירק רבינו שמואל מכח הך דהכא שאם היה בדעתו לגרשה שוב אין לו פירות – לאו ראיה היא כדפרישית, שהרי לאו נשואה היתה. ומההיא דגיטין (דף יח, א) נמי אין ראיה, דהא בין רבי יוחנן וריש לקיש דפרק שני דגיטין (דף יז, ב) לא סבירא להו הכי, אלא לרבי יוחנן מוציאין פירות משעת נתינה, ולריש לקיש משעת כתיבה. ולמאי דמפרש ר"י התם אית ליה לריש לקיש משעת חתימה, דהא איכא נמי בין רבי שמעון ורבנן פירי משעת כתיבה עד שעת חתימה.

וכן כתב הרא"ש (שם פרק ט סימן טז):

והשתא אין ראיה לפסק רשב"ם שאם מתה מתוך קטטה אין יורשה. ו[מ]ההיא דנתן עיניו לגרשה אין ראיה: חדא, דרבי יוחנן פליג עליה דריש לקיש ואמר דיש לבעל פירות עד שעת כתיבה לרבי שמעון ועד שעת חתימה לרבנן; ועוד, אפילו משעת כתיבה וחתימה לא הפסיד הבעל פירות אלא כשנתגרשה לבסוף. ועוד תמיה לי: מה ענין אכילת פירות, שהוא תקנת חכמים, ואפשר שלא תקנו לו כשנתן עיניו לגרשה, אבל ירושה דאורייתא – מי הפקיע ירושתו אם הוא שונאה, אטו אב שבנו שונאו לא יירשנו?

וברמב"ן (שם):

וזה הפירוש אינו נכון, שאם כן הוה ליה למימר "הואיל ונכנס אחריה לבודקה", ולא הוה ליה למימר "הואיל ולא נכנס אחריה אלא לבודקה"; ועוד, שהרי לא נתן עיניו לגרשה עד שיתברר המום; ועוד, דאי הכי לא הנחת בת לאברהם אבינו שתהא יושבת לפני בעלה, ואפילו הקדיחה תבשילו ונתן עיניו לגרשה איבדה מזונותיה ואבד פירותיו. אלא הא דאמרינן "שוב אין לו פירות" בשגרשה בתר הכי קאמרינן, דהוכיח סופו על תחלתו, ואף על פי כן לא הפסידה אלא משעת כתיבה, ועוד דקיימא לן יש לבעל פירות עד שעת נתינה כרבי יוחנן.

כן כתבו עוד הרבה ראשונים, שאין הבעל מפסיד את ירושת אשתו גם במקרה שנתן עיניו לגרשה.

וכן פסק הרמ"א (אבן העזר סימן צ סעיף ט) בסתם כדעת התוספות ושאר הראשונים: "מי שנתגרשה ספק גרושין ומתה – אין הבעל יורשה. הגה: אבל כל זמן שלא נתגרשה – אף על גב שנתן עיניו לגרש, יורשה (טור בשם הרא"ש)."

וכתב הבית שמואל (שם ס"ק כא):

לאפוקי מדעת הרשב"ם בפרק מי שמת בעובדא תותרנית, דפירש הסוגיא דאיירי בנישואים ומכל מקום אינו יורשה כיון שנתן עיניו לגרשה. וכל הפוסקים חולקים ופירשו הסוגיא דאיירי בארוסה.

ובביאור הגר"א (שם ס"ק טז) כתב:

ועיין תוספות דבבא בתרא קמו, ב ד"ה נכנס כו' והרא"ש שם, דלא כרשב"ם סוף ד"ה נפלה כו', וכמו שכתבו הרי"ף והרא"ש בפרק ה דכתובות במורדת דלא מפקיע ירושת הבעל אלא בגירושין גמורים.

נראה מדברי הרמ"א, הבית שמואל והגר"א ששיטת הרשב"ם היא שיטה דחויה שלא נפסקה להלכה, כיוון שרוב הפוסקים חולקים והעמידו את הסוגיה בארוסה.

כן כתב הרמ"א בתשובה (סימן קיב) בפירוש:

מכל מקום לענין הלכתא לאו דינא הכי, דהרי התוספות דחו שם דברי רשב"ם וכתבו שם דיורש אשתו עד שיגרשה, וכן מסקנת האשר"י והמרדכי שם וכן מסקנת הטור אבן העזר סימן צ. ואם כן כבר נדחו דברי רשב"ם, דיחיד הוא בסברא זו, ולכן השמיט גם כן הרב בעל שולחן ערוך דבריו מתוך ספרו, וכתב סתם דבעל יורש אשתו עד שיגרשה.

וכן מסיק בים של שלמה (גיטין פרק ב סימן ד) שאין הלכה כרשב"ם, כיוון שדבריו מבוססים על שיטת רבי שמעון בגיטין שבעל שנתן עיניו לגרש את אשתו – אין לו פירות, וההלכה היא כדעת הסוברים שיש לבעל פירות עד שעת נתינת הגט, ואם כן הוא הדין לגבי ירושה. אולם הוסיף הים של שלמה (שם) שדברי הרשב"ם אינם דחויים לגמרי מההלכה:

ומעשה בא לידי באחד שהיה בקטט עם אשתו, והיה לו דעת ברור לגרשה, ובתוך אותו הקטט מתה. והוריתי לו שלא לישב ז' ימי אבילות, ושלא להתאבל עליה, והבאתי ראיה מדברי הרשב"ם, שפסק כך אפילו לענין ירושת הבעל שהוא דאורייתא […] אפילו הכי אמרינן: כיון שנתן עיניו לגרשה חשבינן כאלו כבר גירשה. ונילף מיניה קל וחומר לענין אבילות, שהוא לכולי עלמא מדרבנן, דפטור מאבילות. ואף שכתבתי שליתא לדברי רשב"ם, היינו משום דסבירא לן דהלכה כרבנן, דסברי – אליבא דרבי יוחנן – שיש לבעל פירות עד שעת נתינה. והיינו טעמא, מאחר שתקנו לו חכמים לזכות בפירות לא נפקעת אותו זכות עד שעת גירושין, דמנא לן להפקיע ממונו שלא כדין, שיכול לומר "כל זמן שלא גירשתי הרי היא אשתי, וכל זכות שיש לי בה לא אמחל", בפרט מאחר שירושת הבעל דאורייתא. אבל מניין לנו לחייבו באבילות דרבנן? ועוד, מאחר דלרבי שמעון דסבר כיון שנתן עיניו לגרשה שוב אין לו פירות, אם כן קל וחומר לענין אבילות. ונהי דחכמים חולקים, והלכה כוותייהו, מכל מקום "הלכה כמיקל באבל", אם כך הלכה כרבי שמעון לענין אבילות.

מבואר מדבריו שאין לסמוך כלל על רשב"ם אלא לגבי דיני אבלות, שבהם אפשר לסמוך להקל אפילו על דעה שלא נפסקה להלכה. מה שאין כן לגבי דיני ירושה, שאי אפשר לסמוך כלל על שיטת רשב"ם.

גם בדעת הרשב"ם עצמו כתב הרמ"א (בתשובה שם) שבזמן הזה לא שייך דין זה:

ועוד אני אומר דודאי אף רשב"ם לא קאמר אלא בימיהם, שהיו מגרשים נשותיהם שלא מדעתם, דמאחר שבדידיה תליא מילתא והוא נתן עיניו לגרשה כמו שנתגרשה דמי, מאחר דאין מעכב בידו, וכדאמרינן בעלמא "כל העומד לגזוז כגזוז דמי", ו"כל שטר העומד לגבות כגבוי דמי". אבל בזמן הזה שאין אדם מגרש אשתו בלא דעתה, וכמו שקרה לזה האיש הנ"ל, שבקש לדחפה ממנו ולא היה ביכולתו באשר לא רצתה לפרוש ממנו, ודאי אף רשב"ם מודה דלא אבד ירושתה.

כן מובא גם בפתחי תשובה (אבן העזר שם ס"ק ח) בשם החתם סופר.

אולם יש לומר שכל זה בנתן עיניו לגרשה סתם, אבל באופן שהבעל מקבל היתר מאה רבנים והוא משליש גט לאשתו, הרי לכל הפחות דומה דינו לדברי רשב"ם לפני חרם רבנו גרשום.

וכן כתב בישועות יעקב (אבן העזר שם בפירוש הקצר ס"ק ח):

הנה זה ימים אירע מעשה באחד שקיבל התרה ממאה רבנים, וזיכה גט לאשתו וביני ביני מתה עליו אשתו, ואמרתי דבזה כדאי מהרש"ל לסמוך עליו שלא לנהוג אבילות כלל כיון שכבר זיכה לה הגט.

מבואר מדבריו שדין בעל שקיבל היתר מאה רבנים דומה לנידון של רשב"ם לפני חרם דרבנו גרשום, ולדעת רשב"ם באופן כזה אין הבעל יורש את אשתו. וכן מבואר מדברי שו"ת משיב דבר (חלק ד סימן א) שיובאו דבריו להלן.

מאידך גיסא מדברי הישועות יעקב נראה בבירור גם שבעל שקיבל היתר מאה רבנים אינו עדיף על בעל שנתן עיניו לגרש את אשתו לפני חרם דרבנו גרשום. וכאמור הכרעת הפוסקים היא שאין לסמוך על שיטת רשב"ם להלכה אלא כלפי דיני אבלות, ואילו לגבי ירושה שיטתו נחשבת דחויה לגמרי. ונמצא שבפשטות יש ללמוד מדברי הישועות יעקב שבעל שמקבל היתר מאה רבנים יורש את אשתו.

אבל בחכמת שלמה (אבן העזר שם) כתב שאם תפסו יורשי האישה את הנכסים, הרי הם יכולים לומר "קים לי כדעת רשב"ם".^[1]

וכן כתב בשו"ת משיב דבר (שם) בדיון על הדין של השלשת גט לאישה שבעלה מבקש היתר מאה רבנים:

מובן דחלקת מחוקק סובר דהשלשת הגט היה מעיקר תקנת רבנו גרשום מאור הגולה, וכן הבין הגאון נודע ביהודה ז"ל. אבל כד דייקינן אינו כן, אלא המצאת גאוני בתראי הוא. מעתה יש להתבונן למאי הוסיפו על תקנת הראשונים ז"ל, ומכל שכן אי נימא דלא מהני הגט שתתגרש בו כשתשתפה, אם כן אטרוחי בי דינא בכדי הוא. ונראה […] והנה גאוני בתראי חשו עוד אולי יעכב הגט משום ירושתה, שיהא מקוה לירשנה כל זמן שלא נתגרשה, משום הכי תקנו עוד שישליש גט עבורה, ולפי דעת רשב"ם בבבא בתרא (דף קמו) כיון שנתן עיניו לגרשה שוב אינו יורשה, משום הכי תקנו להשליש גט ושוב לא יירשנה. ואף על גב דלא קיימא לן כרשב"ם, כמבואר באבן העזר (סימן צ), מכל מקום היכא דהירושה בחזקת היורשים מועיל להחזיק בזה, אפילו נימא דלא מהני לענין כשתשתפה שתתגרש בו. והראשונים דסבירא להו כהרי"ף ורמב"ם דלעולם הוא יורשה עד שתתגרש – משום הכי לא תקנו להשליש גט, או לא חשו כל כך שמא יסרב מלגרשה כשתשתפה משום ירושה.

מבואר שלדעתו באופן שהיורשים מוחזקים בירושה לדעת הסוברים שהבעל צריך להשליש גט לאשתו, יכולים היורשים להחזיק בירושה בטענת "קים לי כדעת רשב"ם". והסוברים שלא תיקנו להשליש – ייתכן שחולקים על זה, וייתכן שגם הם אינם חולקים ונמנעו מלתקן מטעם אחר.

כן כתב גם בשו"ת רב פעלים (חלק ד חושן משפט סימן ו):

אמנם מכל מקום יש לומר, אף על גב דאיכא רבים חולקים בסברא זו דרשב"ם ז"ל, אף על פי כן כיון דקיימי גדולים בשיטתו יש כאן דין 'קים לי' לומר "קים לי כרשב"ם ודעמיה", יען כי מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו בשולחן ערוך לא ביאר דעתו בזה כי בסימן צ' סעיף ה' [כתב רק] "מי שנתגרשה ספק גירושין ומתה אין הבעל יורשה", עיין שם, ומזה ליכא הוכחה לנדון דידן. וסברת החולקים על הרשב"ם – הביאה מור"ם בהג"ה שם, ומאחר כי מרן ז"ל לא גילה דעתו בזה בשולחן ערוך יש לומר "קים לי כרשב"ם ודעמיה".

וכן כתב בשו"ת כרם שלמה (הר"ש אמריליו, אבן העזר סימן מז).

אולם כאמור הים של שלמה והרמ"א והחלקת מחוקק והבית שמואל והגר"א הכריעו דלא כרשב"ם, וכן כתב בשו"ת בית יהודה (הנקרא גם בני יהודה, מהר"י עייאש, חלק ב סימן קכא) ודחה את דברי הכרם שלמה שם. ולכן נראה עיקר להלכה שאי אפשר לומר "קים לי כדעת רשב"ם".

אלא שעדיין יש לומר שגם לדעת החולקים על הרשב"ם ייתכן שבעל שמקבל היתר מאה רבנים ומשליש גט לאשתו מפסיד את ירושתו:

לגבי בעל שמרד באשתו כתב הרמ"א (אבן העזר שם): "המורד על אשתו או מדירה ואינו נוהג עמה מנהג אישות – יש אומרים דאם מתה אינו יורשה (הגהות מרדכי פרק אף על פי)."

מקור הדברים מבואר בדרכי משה (שם אות ה) שכתב:

ואם הוא מורד על אשתו או מדיר אשתו שדינו שיוציאה, כתב בהגהות פרק אף על פי (שלטי הגיבורים כתובות כז, ב אות ב) דאינו יורשה. עד כאן לשונו.

ונראה לי דזהו דוקא לסברת הרשב"ם, דסבירא ליה דמשנתן עיניו לגרשה אינו יורשה. אבל לדעת החולקים עליו לא. וכן כתבו הרי"ף והרא"ש בהדיא פרק אף על פי (רי"ף כז, א; רא"ש סימן לה) דאף על פי שכופין אותו – כל זמן שלא גירש אותה יורש אותה. מיהו יש לדחות דשאני הנהו שכופין לגרש מדינא, דנוהג [נוסח אחר: דרוצה לנהוג] עמה מנהג אישות ולא פשע כלל, ולכן אינו מאבד ירושתו. מה שאין כן במורד או מדיר, דאינו נוהג מנהג אישות, ולמיפק קאי, לכן אינו יורשה. וצריך עיון.

ואף שבדרכי משה נשאר בזה בצריך עיון, מכל מקום הביא דעה זו בשולחן ערוך בשם יש אומרים, ומשמע שאף שלדעתו דעת רשב"ם עצמו לא נפסקה להלכה, דעת השלטי גיבורים שמורד מפסיד את הירושה – לא נדחתה.

אבל החלקת מחוקק (שם ס"ק יז) כתב:

ומסתימת לשון הרי"ף שכתב "כל מאן דכייפינן ליה לאפוקי" וכו' וכללא הוא דמשמע בין במורד בין במדיר אף שכופין להוציא אם מתה קודם הגירושין הבעל ירית לה.

כן כתב הבית שמואל (שם ס"ק כג):

ולכאורה תמוה, דהא הרי"ף כללא כייל "כל הני דכופין בין מדינא דתנן אלו כופין ובין בתקנתא" וכו' והיינו מורד ומורדת. ובתשובת מהר"א מזרחי (סימן ל) פסק [ד]מורד יורש אותה. ולכאורה נראה לי [ד]דעת השלטי גבורים יחידאי היא, כמשמעות בהרי"ף והרא"ש.

כן משמע גם דעת הגר"א (שם): "שם. מבואר דסבירא ליה כפירוש רשב"ם הנ"ל, ועיין בדרכי משה ס"ק ה והניח בצריך עיון."

זו לשון הרא"ש (כתובות פרק ה סימן לה):

ולדברי הכל: כל מאן דכייפינן ליה – בין מעיקר דינא, כדתנן "ואלו שכופין אותו להוציא" ומאי דדמי להו, ובין מעיקר תקנתא – אי מיתא הך איתתא מקמי דתיפוק מיניה דבעל בגט, בעלה ירית, דלא מיפקעת ירושה דבעל אלא בגירושין גמורין. וכן הלכתא.

לזה התכוונו החלקת מחוקק והבית שמואל שמלשונו "דלא מיפקעת ירושה דבעל אלא בגירושין גמורין" נראה שאין שום אפשרות להפקיע את ירושת הבעל בלא גירושין גמורים. וכן כתב הטור (שם) בשם הרא"ש: "ולא נהירא לאדוני אבי הרא"ש ז"ל, שאין הירושה נפקעת אלא בגירושין גמורים."

אולם דעת הרמ"א אינה כך, ולפי דרכו אפשר לומר שהוא הדין לבעל שמקבל היתר מאה רבנים, וכמו שכתב הרמ"א בדרכי משה: "מה שאין כן במורד או מדיר, דאינו נוהג מנהג אישות, ולמיפק קאי, לכן אינו יורשה."ודברים אלו מתאימים גם לבעל שמקבל היתר מאה רבנים, שהרי הוא ודאי אינו חי עם אשתו הראשונה, ועומד להוציאה (וגם אם לא תשתפה ולא יוכל לגרשה לעולם, מכל מקום כלפי עיקר העניין, שבטל כל קשר האישות ביניהם, נראה שמקרה זה דומה למקרה של מורד). ואם כן, גם במקרה כזה ייתכן שאינו יורשה.

ואף שבתחילת דבריו כתב הדרכי משה שבאופן שכופים את הבעל להוציא את אשתו אין הוא מפסיד את הירושה, כיוון ש"נוהג [ולנוסח אחר: רוצה לנהוג] עמה מנהג אישות ולא פשע כלל", ואם כן [וכל שכן לנוסח "רוצה לנהוג"] ייתכן שמורד מפסיד רק בגלל שנחשב פושע במרידתו, מכל מקום נראה יותר שהעיקר תלוי בזה שרוצה להמשיך ולנהוג עימה מנהג אישות, וכלשון הדרכי משה בהמשך [ולא כן כשמבקש היתר לישא אחרת], ונקט שאינו פושע לרווחא דמילתא בלבד.

בפרט שלכאורה נראה שהמחלוקת בין הרמ"א לשאר הפוסקים אם לתלות את שיטת השלטי גבורים בשיטת הרשב"ם תלויה בדברי הראשונים הנ"ל שחלקו על הרשב"ם. והרא"ש הנ"ל כתב:

ועוד תמיה לי: מה ענין אכילת פירות, שהוא תקנת חכמים ואפשר שלא תקנו לו כשנתן עיניו לגרשה, אבל ירושה דאורייתא מי הפקיע ירושתו אם הוא שונאה, אטו אב שבנו שונאו לא יירשנו?

ולפי זה נראה יותר כמו שדייקו החלקת מחוקק והבית שמואל מדברי הרי"ף והרא"ש לגבי מורדת, שבלא גירושין גמורים אין הבעל מפסיד כלל את הירושה.

ואולם הרמב"ן כתב:

ועוד, שהרי לא נתן עיניו לגרשה עד שיתברר המום; ועוד, דאי הכי לא הנחת בת לאברהם אבינו שתהא יושבת לפני בעלה, ואפילו הקדיחה תבשילו ונתן עיניו לגרשה – איבדה מזונותיה ואבד פירותיו.

ולפי דבריו יש מקום לומר שכל זה אינו אלא באופן שהמצב של הרצון לגרש אינו מוחלט. מה שאין כן מי שהוכרז בבית דין 'מורד', שמצב הנישואים שלהם הוא שאינו נוהג בה מנהג אישות – יש מקום לומר שהוא חמור יותר ומאבד את הזכות לירש.^[2] ולפי זה נראה שכל שכן במקרה כשלפנינו, שהבעל מקבל היתר נישואין לאחרת, ואינו עתיד לחזור למצב של נישואין תקינים, שגרוע יותר ממורד, שחיתכן שיחזור בו ממרידתו ויחזור לנהוג באשתו מנהג אישות.

כן מבואר מדברי הבית יעקב (אבן העזר שם), שכתב לבאר את דברי הרמב"ם שהביא ופסק השולחן ערוך (שם) שבספק גירושין אין הבעל יורש, שהטעם הוא משום שכופים את הבעל לגרש בגט כשר, ועל כן דינו כמורד שמפסיד את הירושה. ובאופן של ספק גירושין הבעל אינו נחשב פושע, ואף על פי כן אין הוא יורש את אשתו.

בנוסף: לדעת הבית יעקב יש סיוע לפסק הרמ"א, מדברי הרמב"ם שאף לדעתו מורד מפסיד את הירושה.^[3]

כן נראה מדברי הב"ח (סימן עז), המביא את דברי הרא"ם שלאחר חרם דרבנו גרשום בעל המורד באשתו וטוען שהיא מאוסה עליו, אינו חייב במזונותיה:

וכתב עוד: "ולפי זה, אם כן נמי יורשה אף על פי שאינו מעלה לה מזונות, שהעיכוב הוא ממנה." עכ"ל. ומה שכתב בהגהת הרי"ף ([=שלטי גבורים] שם) בשם ריב"א ז"ל –

וכל המורד על אשתו או המדיר על אשתו – אם מתה אשתו בעוד שהוא במרדו ולא נתפייס עמה אין בעלה יורשה, הואיל ואינו נוהג בה מנהג בעל,

עכ"ל – היינו דוקא באומר "בעינא לה ומצערנא לה", דומיא דהמדיר דבעי לה אלא שמצערה, דכיון שעיכוב הגירושין הוא גם ממנו ואינו נוהג בה מנהג בעל הילכך אינו יורשה. ואפילו לרבנו תם (תוספות ד"ה נכנס) והרא"ש (סימן טז) וכל שאר גאונים שחולקים על פירוש רשב"ם בפרק מי שמת (בבא בתרא קמו, ב ד"ה נפלה) וסוברים דאשה שהיא עם בעלה בקטטה – אף על פי שנתן עיניו בה לגרשה, מתה – יורשה: שאני התם שנוהג בה מנהג בעל עד שעת מיתה. אבל כשאינו נוהג בה מנהג בעל, נעקר תנאי האישות לגמרי, וכיון שעיכוב הגירושין הוא ממנו, הילכך: מתה – אינו יורשה. אבל אם אומר "מאיסה עילואי" ורוצה לגרשה, והעיכוב הוא ממנה – אם כן היא מתפייסת ממנו ומצפה תמיד שמא יחזור אליה, הילכך אינו נעקר תנאי האישות, ואם מתה יורשה ואף על פי שאינו נוהג בה מנהג בעל. ואפשר שגם רשב"ם יודה בזה. נראה לי. ועיין לקמן בסימן צ' מחלוקת הרשב"ם ושאר גאונים.

אפשר ללמוד מדבריו שבמורד האומר "בעינא לה ומצערנא לה", ההלכה היא כדעת הסוברים שהבעל מפסיד את ירושת אשתו, וכמו שנראה מפסק הרמ"א.

בנוסף: מדברי הב"ח "[…] שאינו נוהג בה מנהג בעל, נעקר תנאי האישות לגמרי […] הילכך מתה אינו יורשה […]נראה בבירור שהמורד מפסיד את הירושה כיוון שאינו נוהג בה מנהג בעל, ולא בגלל הפשיעה שיש במרידה שלו. ורק במקרה שעליו דן הב"ח, באופן שהיא אינה רוצה להתגרש, אז מתבטל דין זה, מהטעם שכתב הב"ח, "אם כן היא מתפייסת ממנו ומצפה תמיד שמא יחזור אליה, הילכך אינו נעקר תנאי האישות ואם מתה יורשה ואף על פי שאינו נוהג בה מנהג בעל", מה שאין כן בנידון דידן, שלא שייכת כלל סברה זו, והבעל והאישה אינם עתידים לחזור ולחיות יחד, הבעל מפסיד את הירושה לדעתו של הב"ח.

נמצא אפוא שבמורד ייתכן שהמחלוקת היא מחלוקת שקולה: לדעת החלקת מחוקק, הבית שמואל והגר"א, מורד אינו מפסיד את הנכסים; ואילו לדעת הרמ"א, הב"ח והבית יעקב בדעת הרמב"ם, מורד מפסיד את הנכסים גם לפי דרכם של החולקים על הרשב"ם. ויש לצרף לזה גם את דעת הרשב"ם ואת האחרונים שכתבו שהמוחזק יכול לומר 'קים לי' כדעתו.

אולם בשו"ת בית יהודה (שם) כתב: "וצריך לומר דמורד יצא מן הכלל, כיון דטעמא הוא משום פשיעותא."

משמע שלדעתו דברי הרמ"א אינם אלא במורד שפשע במרידתו, אבל גם הוא המשיך:

ואם תמצי לומר דגם מורד בכלל הנך, מכל מקום: אם כבר עמדו לדין, וחייבוהו בית דין לגרש, והוא משתמיט כדי לצערה, וביני ביני מתה – בכהאי גוונא אינו יורשה לכולי עלמא, כיון שנגמר דינה לגרש והבעל נחבא אל הכלים, חשיב כמאן דגרש כבר. ואפשר דמור"ם לא מיירי אלא בכגון זה דנגמר הדין וגם משתמיט.

אם כן, יש מקום לומר שגם לשיטתו הוא הדין בנידון דידן, שכיוון שהבעל אינו מגרש רק בגלל שהאשה אינה ברת־גירושין, ייתכן שנחשב כאילו גירש כבר. וגם אם נחלק לפי דרכו, לדעת הב"ח והבית יעקב אין חילוק וכנ"ל.

כעין זה כתב בשו"ת נשאל דוד (סימן כט) לגבי בעל שסידרו בבית דין גט לאשתו, ותוך כדי כך התעלפה האישה ומתה:

אמנם עדיין יש לבעל דין מקום לחלוק ולומר דכל זה לא מיירי אלא שלא נעשה מעשה גירושין, רק קטטה בעלמא ונתן עיניו לגרשה – איכא למימר אולי יתפייס ולא יגרש, ומחמת שנאה לא מפקינן ירושה דאורייתא. מה שאין כן בנדון דידן, שעשה מעשה גירושין והתחיל בכתיבת הגט, רק שמשמים עכבוהו, שמתה – אפשר דאף החולקים על הרשב"ם מודים דאינו יורשה. אף דלענין אכילת פירות קיימא לן כרבי יוחנן דיש לבעל פירות עד שעת נתינת הגט ממש […] יש לחלק דדוקא התם, הוא רק תקנת חכמים, מה שאין כן ירושת הבעל שהיא מדאורייתא דכתיב "וירש שארו הקרובה אליו" [צ"ל: "ונתתם את נחלתו לשארו הקרב אליו ממשפחתו וירש אתה"], וכיון דהתחיל לכתוב הגט כבר נתרחקה מעליו ושוב אינו יורשה.^[4]

וכתב (שם) שייתכן לפרש כך גם בדעת הרא"ש, שכתב שאין ירושת הבעל נפקעת אלא בגירושין גמורים, ויתכן שגם החלקת מחוקק והבית שמואל אינם חולקים בזה.

ולבסוף הסיק בנשאל דוד (שם) שהוא ספקא דדינא אם הבעל יורש. ולפי זה, כל שכן בנידון דידן שהבעל משליש גט לאשתו, וגם נעשה כל העניין באופן שאינו יכול לשנות את המצב ולחזור ולחיות איתה, ולכן פשוט שלפי דרכו יש בזה ספקא דדינא.

ואומנם בהפלאה (בחידושים לאבן העזר שם ס"ק יב) משמע שלא כדבריו, שגם באופן שכבר נכתב הגט אין הבעל מפסיד את הירושה. אולם גם לפי דרכו ייתכן לומר שכל זה באופן שיש אפשרות לחזרה מכתיבת הגט, מה שאין כן בנידון שלפנינו שהחזרה מביטול האישות אינה עומדת כלל על הפרק.

וכן מצאנו מפורש בשו"ת הב"ח (סימן כד) הדן במקרה דומה למקרה שלפנינו:

ועל אשר התקשר ראובן בקנס והשליש 'ממרמי' [שטר שמתחייב בו 'לכל המוציא כתב זה'] ביד שליש על זה, כדי לפטור את אשתו בגט כשר, והשליש מעות מזומנים וסתם 'ממרמי' ביד נאמנים כפי סך נדוניתה לתת לאשתו מיד אחר הגט, וקבעו זמן לקבלת הגט, וקודם הגעת הזמן הולידה תאומים ומתה, ואחר כך מתו התאומות תוך ל' יום, ובא הבעל לירש את אשתו.

תשובה: נראה דהדין עם יורשי האשה – אפילו לרבנו תם דפירש דאפילו היה בדעתו לגרשה מתוך קטטה נמי יורש את אשתו, כדכתבו תוספות בפרק מי שמת (דף קמו), וכך היא דעת האשר"י שם בעובדא דתותרנית, אין זה אלא היכא דליכא אלא גילוי דעת בלחוד. מה שאין כן [כאן] דאיכא נמי מעשה, דתחילה התקשרו איש ואשתו בקנס מאתים זהובים אדומים להפרד בגט כשר, ועל דעת כך השלישו הסך מהנדונייא ביד שליש, וגם אחר כך חזרו בק"ס [=קניין סודר] והשלישו 'ממרמי' בסך ת"ק זהובים פו' [=פוליש, זהובים ממטבע פולין] שיתן הנאמן שני הממרמי' לצד המקיים הקישור ולגבות ת"ק זהובים מצד העובר. אם כן בהא כולי עלמא מודים דאינו יורשה, דכיון דירושת הבעל דרבנן כדפסק הרמב"ם בפרק א מהלכות נחלות וכן בהגהות מיימוני לשם והיא מסקנת התלמוד ריש פרק הכותב ([כתובות] דף פד) אליבא דרב, וכן כתב בהגהות אשר"י לשם – ודלא כמו שכתב האשר"י גבי הך תותרנית דירושת הבעל דאורייתא, ואפשר דלא היתה כוונתו לשם אלא לומר: כיון דאיכא רבן שמעון בן גמליאל דסבירא ליה דאורייתא, אין להביא ראייה מאכילת פירות, שהוא דרבנן לדברי הכל, לירושת הבעל שהיא דאורייתא לחד תנא, אבל גם האשר"י מודה דירושת הבעל דרבנן. והלכך אין ספק דבההיא גוונא לא תקנו רבנן שיהו יורשה, דכבר נתבטלה מהם כל תנאי אישות ואין חסר אלא קבלת הגט. ואין צריך לומר לפירוש רשב"ם לשם בהך עובדא דתותרנית, דפסק להדיא דאף בדעתו לגרשה מתוך קטטה בלבד נמי אינו יורשה, אם כן בנדון דידן פשיטא דאינו יורשה.

ואפילו היה ספק בפלוגתא דרבוואתא, מכל מקום הכא שהוא מורד יורשי האשה הם נקראים מוחזקים בנכסים אלו, שהם מנדונייתא, ומכל שכן בנכסי מלוג שלה כדאיתא במשנתינו פרק החולץ וסוף פרק מי שמת. אלא דלפי עניות דעתי ליכא הכא פלוגתא, כדפרישית דאפילו רבנו תם מודה בהא.

וכן פסק רבינו ישעיה אחרון ז"ל במורד על אשתו דאינו יורשה כיון שאינו נוהג מנהג בעל כדכתיב בשלטי הגיבורים פרק אף על פי (דף תצז ע"ב [הציון לפי רי"ף דפוס ונציה שיב שמוספרו בו דפי הרי"ף על כל הש"ס ברצף, בדפוס וילנא – כתובות כז, ב מדפי הרי"ף, כנ"ל]) וכך פסק בהגהות שולחן ערוך באבן עזר סימן צ סעיף ד. הרי לך דאף על פי דכתב האלפסי שם גבי דינא דמורדת דירושת הבעל הוה נחלה דאורייתא, ולא מפקי ירושת הבעל גבי מורדות אלא בגירושין גמורין, כך כתב במרדכי פרק מי שמת ועיין שם – אפילו הכי אם הבעל מורד עליה אינה יורשה. כל שכן נדון דידן דמורד הוא וגם עשה מעשה קישור לגרשה דפשיטא דאינו יורשה.

מבואר מדבריו שבמקרה שנעשה מעשה לקבוע את המציאות של הפקעת האישות, באופן שנראה שמצב זה לא יתבטל, לכולי עלמא מפסיד הבעל את הירושה. וגם רבנו תם אינו חולק אלא באופן של סתם קטטה, או אפילו במקרה שכבר כתבו את הגט, שייתכן שיחזרו בהם וישובו לחיות חיים משותפים. מה שאין כן במקרה שברור לנו "דכבר נתבטלה מהם כל תנאי אישות ואין חסר אלא קבלת הגט" שבוהבעל מפסיד את הירושה לכולי עלמא.

הב"ח מצדד לומר שגם הרא"ש אינו חולק בזה, כמבואר מדבריו, וכתב שמאחר שהירושה היא מדאורייתא אין היא פוקעת אלא בגירושין גמורים, רק כדי להפקיע את ראיית הרשב"ם.

אומנם מדברי החלקת מחוקק והבית שמואל נראה בבירור שהם לא הבינו כך את דברי הרא"ש. לדעתם הרא"ש אינו מחלק כלל, ולדעתו אין הבעל מפסיד את הירושה אלא בגירושין ממש, וכך היא גם דעתם להלכה, וכך נראית גם דעתו של הישועות יעקב המובא לעיל. אבל הרמ"א והב"ח אינם סוברים כך, ולשיטתם נראה שבעל המקבל היתר מאה רבנים ומשליש גט לאשתו מפסיד את הירושה, ולדעת הבית יעקב נראה שזו היא גם דעת הרמב"ם, וכן לדברי שו"ת נשאל דוד יש בזה לפחות מחלוקת הפוסקים. ויש להוסיף לזה גם את דעת הרשב"ם והסוברים שניתן לומר 'קים לי' כדבריו. וייתכן גם להוסיף שלפי זה אפשר לבאר את עניין השלשת הגט כפי דרכו של המשיב דבר שהבאנו, ואף שלא בדיוק מטעמו, שבאמת אי אפשר לטעון 'קים לי' כדעת הרשב"ם, אלא שבמקרה של היתר מאה רבנים, יש צד גדול לומר שהבעל מפסיד את הירושה [אף לחולקים על רשב"ם], ולכן תיקנו שישליש גט.

חידוש גדול נוסף נמצא בדברי החכמת שלמה (אבן העזר שם):

ועוד נראה לי לומר דאף החולקים על הרשב"ם היינו רק בנכסי צאן ברזל, אבל בנכסי מלוג מודה, דהרי גבי "נפל הבית עליו ועל אשתו" קיימא לן דנכסים בחזקתם – נכסי צאן ברזל בחזקת שניהם, אבל נכסי מלוג הוי בחזקת יורשי האשה. ואם כן יש לומר דדוקא בכתובה ונכסי צאן ברזל, דהוי נמי בחזקת הבעל – בזה חולקים על הרשב"ם, אבל בנכסי מלוג, דהוי בחזקת יורשיה – מודים דאין להוציא מחזקתן אם על כל פנים נתן דעתו לגרשה. ודוק בזה.

לפי זה בנכסי האישה בימינו שבדרך כלל הם 'נכסי מלוג', פשוט שהבעל מפסיד את הירושה. ואם כי מדברי שאר הפוסקים נראה שאינם סוברים כך, יש כאן קצת סיוע לצד שהבעל מפסיד את הנכסים.

לסיכום: על פי כל האמור נראה שהנידון שלפנינו תלוי במחלוקת הפוסקים, שיש סוברים שהבעל אינו מפסיד את הירושה אלא בשעה שחלים גירושין גמורים; ויש סוברים שבעל שמקבל היתר מאה רבנים ומשליש גט לאשתו – מאחר שפקעה כל האישות ביניהם, ואין הוא נוהג בה מנהג בעל, אין הוא יורש את אשתו מאותה שעה. ומחלוקת זו היא מחלוקת שקולה שאין בה הכרעה.

באופן של מחלוקת שקולה בזכות הבעל לירש את אשתו, נראה שהדין תלוי במחלוקת הפוסקים בדין ספק גירושין:

השולחן ערוך (אבן העזר סימן צ סעיף ה הנ"ל) פסק כדעת הרמב"ם (פרק א מהלכות נחלות הלכה ט) שהבעל מפסיד את הירושה מספק: "מי שנתגרשה ספק גרושין, ומתה, אין הבעל יורשה."

וכתב בבית שמואל (שם ס"ק כ):

כן כתב הרמב"ם שם, היינו מדמה דין זה לדין הקודם בקטנה שנשאת דאין יורש אותה משום דמספקא לן שמא לא ניחא לאביה הנישואים – כן הוא בספק גרושה. והמגיד דוחה ראיה זו, וכן הראב"ד השיג עליו, ועיין במגיד דמסיים וכתב: מצאתי דבר זה מחלוקת הגאונים הוא. לפי זה מהני על כל פנים תפיסת הבעל.

מבואר שלדעתו הדין מסופק אם הלכה כרמב"ם, ולכן יכול הבעל לתפוס. אבל החלקת מחוקק (שם ס"ק יד) כתב:

לשון הטור אינו כן, שכתב שאין הירושה נפקעת אלא בגירושין גמורים – משמע שבספק גירושין אינה נפקעת. ונראה דדין ספק גירושין כדין ספק מיתה בחייו, כמו שיתבאר בסעיף שאחרי זה בדין נפל הבית.

וכוונתו למבואר בשולחן ערוך (שם סעיף ו [והוזכר בדברי החכמת שלמה דלעיל]):

נפל הבית עליו ועל אשתו, ואין ידוע איזה מהם מת תחלה, ואין לו בנים ממנה – יורשי הבעל יורשין עיקר הכתובה והתוספת, ויורשי אשה יורשין נכסי מלוג, ובין שניהם חולקים נכסי צאן ברזל.

על כל פנים בנכסי מלוג לכולי עלמא יורשי האישה הם שמוחזקים בנכסים.

נראה שהוא הדין באופן שהספק הוא אם הבעל מפסיד את הירושה, שדינו תלוי במחלוקת זו. וכן נראה מדברי הב"ח שכתב:

ואפילו היה ספק בפלוגתא דרבוואתא, מכל מקום הכא שהוא מורד יורשי האשה הם נקראים מוחזקים בנכסים אלו, שהם מנדונייתא, ומכל שכן בנכסי מלוג שלה, כדאיתא במשנתינו פרק החולץ וסוף פרק מי שמת.

המשנה בסוף פרק מי שמת, היא המשנה של "נפל הבית עליו ועל אשתו", ואם כן משמע מדברי הב"ח שגם באופן שאינו מורד לכל הפחות לגבי נכסי מלוג יורשי האישה נחשבים מוחזקים בנכסים.^[5]

אם כן בימינו שרוב ככל הנכסים השייכים לאשה הם נכסי מלוג, כנ"ל, נראה להכריע שנכסים אלו – אין הבעל יורשם, וכל שכן שכך הדין בנכסים הרשומים על שם האישה, או נמצאים בידה בשעת מיתתה, וכן כספים וכדומה שמופקדים בבנק על שמה, שוודאי שיורשיה נחשבים מוחזקים לכולי עלמא ואין הבעל יורשם.

לאור ההסכם נראה שהבעל לא יהיה זכאי בירושת האישה, וכך יהיה מן הדין גם לפי היתר הנישואין שקבע בית הדין האזורי. אשר על כן הנני מאשר את החלטת בית הדין האזורי להיתר אישה שנייה כמקובל.

הרב דוד ברוך לאו – נשיא

עיינתי בדבריו המחכימים ומאירי העיניים של כבוד הנשיא ידידי הגר"ד לאו שליט"א וברצוני להעיר:

יפה כתב לבסס את הנידון על מחלוקת הפוסקים בבעל המורד על אשתו וכפי שסיכם:

נמצא אפוא שבמורד ייתכן שהמחלוקת היא מחלוקת שקולה: לדעת החלקת מחוקק, הבית שמואל והגר"א, מורד אינו מפסיד את הנכסים; ואילו לדעת הרמ"א, הב"ח והבית יעקב בדעת הרמב"ם, מורד מפסיד את הנכסים גם לפי דרכם של החולקים על הרשב"ם. ויש לצרף לזה גם את דעת הרשב"ם ואת האחרונים שכתבו שהמוחזק יכול לומר 'קים לי' כדעתו.

והוסיף:

לסיכום: על פי כל האמור נראה שהנידון שלפנינו תלוי במחלוקת הפוסקים, שיש סוברים שהבעל אינו מפסיד את הירושה אלא בשעה שחלים גירושין גמורים; ויש סוברים שבעל שמקבל היתר מאה רבנים ומשליש גט לאשתו – מאחר שפקעה כל האישות ביניהם, ואין הוא נוהג בה מנהג בעל, אין הוא יורש את אשתו מאותה שעה. ומחלוקת זו היא מחלוקת שקולה שאין בה הכרעה.

ויש לחזק את דבריו בבעל מורד ממה שהאריך בדברים בשו"ת ציץ אליעזר (חלק טז סימן מה) להוכיח שבעל מורד לא יורש את אשתו וזו לשונו (בקיצורים הנדרשים):

(א) הרמ"א בדרכי משה (בטור אבן העזר סימן צ ס"ק ה) כותב וזו לשונו:

ואם הוא מורד על אשתו או מדיר אשתו שדינו להוציאה, כתב בהגהות פרק אף על פי דאינו יורשה. עד כאן לשונו.

ונראה לי דזהו דוקא לסברת הרשב"ם דסבירא ליה דמשנתן עיניו לגרשה אינו יורשה, אבל לדעת החולקים עליו לא. וכן פסקו הרי"ף והרא"ש בהדיא, פרק אף על פי: אף על פי שכופין אותו כל זמן שלא גירש אותה יורש אותה. מיהו יש לדחות דשאני הנהו שכופין אותו כל זמן [תיבות "כל זמן" מצויות כאן בדרכי משה בדפוסי הטור הישנים, ומשם העתיקם בציץ אליעזר, אך ניכר שהשתרבבו מ"שכופין אותו, כל זמן" שבשורה שלפני כן בדרכי משה, ובמהדורת שירת דבורה הושמטו] לגרשו [צ"ל: לגרש] מדינא, דנוהג עמה מנהג אישות ולא פשע כלל, ולכן אינו מאבד ירושתו. מה שאין כן במורד או מדיר, דאינו נוהג מנהג אישות ולמיפק קאי, לכן אינו יורשה. וצריך עיון.

יוצא לנו שהרמ"א בדרכי משה מספקא ליה אם דינא דהגהות מיימוניות במורד, שאינו יורשה, יחידאה היא, ושהרי"ף והרא"ש וכו' חולקים על זה בהיות דסבירא להו דאפילו נתן עיניו לגרשה יורשה, או דילמא שבמורד כולי עלמא יודו להגהות מיימוניות שאינו יורשה כי שאני נתן עיניו לגרשה דמיירי שם בנוהג עמה מנהג אישות ולא פשע כלל, ולכן אינו מאבד את ירושתו. אבל במורד, דאינו נוהג מנהג אישות ולמיפק קאי, לכן יש לומר דכולי עלמא יודו דאינו יורשה.

והנה הגם שהרמ"א בדרכי משה נשאר בזה בצריך עיון, אבל ב'מפה' שלו בשולחן ערוך (סימן צ סעיף ה) סתם בזה לפסוק כהגהות מימוניות. וזו לשונו: "המורד על אשתו או מדירה ואינו נוהג עמה מנהג אישות – יש אומרים דאם מתה אינו יורשה." עד כאן לשונו. ומדלא מצא הרמ"א לנחוץ להזכיר ולומר שאבל יש חולקים על זה נראה מזה שאת ספיקו בדרכי משה הכריע לאחר מכן, לקבוע מסמרות כחילוקו שכתב לחלק בזה בין נתן עיניו לגרשה לבין מורד, וכפי המילתא בטעמא שנתן בזה, אשר לפי זה יש לומר דבמורד כולי עלמא יודו שאינו יורשה. ולכן לא הביא במפה שלו דעה חולקת בזה.

וזה שכתבו רק בלשון "יש אומרים" הוא מפני שלא מצא מפורש עוד מי שסובר כן, אבל אין זאת אומרת שסבור היה שיש חולקים בזה, וכפי שמצינו דכללא כייל לנו בזה הסמ"ע (בחושן משפט סימן תכו ס"ק מח) דאין הוכחה מלשון יש אומרים דפלוגתא היא, אלא דבמקום שמצא יחיד כתב כן ואינו מפורסם בשאר פוסקים רגיל לכתבו המחבר ומור"ם בלשון יש אומרים. עיין שם.

אמנם החלקת מחוקק (בס"ק יז) והבית שמואל (בס"ק כג) נקטו בזה בדיעה דהמוזכר בזה ברמ"א יחידאה היא כי זהו דוקא לסברת הרשב"ם (בבבא בתרא קמו, ב) דרבו החולקים עליו. אבל מהרמ"א לא משמע כן וכנזכר.

וכך יוצא לנו גם ממה שהרמ"א לפני כן פסק ברישא דדבריו בפשיטות דכל זמן שלא נתגרשה אף על גב שנתן עיניו לגרש יורשה. והיינו דלא כהרשב"ם, ומיניה וביה הוסיף לאחר מכאן להביא בסיפא דדבריו הך דהמורד על אשתו אינו יורשה שזה יוצא רק אליבא דהרשב"ם, אלא ודאי דסבור היה לקבוע לחלק בין נתן עיניו לגרשה לבין מורד וכנ"ל. (ומתורץ לפי זה קושית החלקת מחוקק שם על הרמ"א דסותר את עצמו ממה שכתב לפני כן.)

גם מהרמ"א בתשובותיו משמע כן, דמצינו לו בשו"ת רמ"א (סימן קיב) שכותב בעצמו דנדחו דברי רשב"ם, דיחיד הוא בסברא זו, ושלכן השמיט גם כן הרב בעל שולחן ערוך דבריו מתוך ספרו וכתב סתם דבעל יורש אשתו עד שיגרשנה. עיין שם. ואיך הביא איפוא במפה שלו את דעתו של הרשב"ם ולא הוסיף אפילו שיש חולקים עליו? ועוד זאת כותב הרמ"א בתשובתו שם דאף הרשב"ם לא קאמר את דבריו אלא בימיהם שהיו מגרשים נשותיהם שלא מדעתם, דמאחר דבדידיה תליא מילתא והוא נתן עיניו לגרשה כמו שנתגרשה דמי, מאחר דאין מעכב בידו וכו', אבל בזמן הזה שאין אדם מגרש אשתו בלא דעתה – ודאי אף רשב"ם מודה דלא אבד ירושתה. יעוין שם. ואיך חזר הרמ"א בהגהותיו על השולחן ערוך להביא דברי הרשב"ם אפילו לזמן הזה? אלא ודאי דסבור היה להכריע ולפסוק לחלק בין נתן עיניו לגרשה, ורק בשָם שאני בזמן הזה (יעוין גם בפתחי תשובה ס"ק ח מה שכתב בשם החתם סופר שכתב לחלק גם כן בכזאת מדעת עצמו – עיין שם) לבין מורד דבזה אין לחלק בכזאת כי זה לא תלוי באם יש מעכב או לא, כי מפסיד את ירושתו מכח עצם מרידתו בה, ושלכן יש גם לומר שכולי עלמא מודים בזה, וכנ"ל.

וראה זה מצאתי כי תורת אמת בפיהו של הרמ"א בחילוקו זה וכיוון בזה לאחד מגדולי הראשונים ז"ל ה"ה המהר"י מטראני הזקן ז"ל, דיעוין בשיטה מקובצת בכתובות (דף סד ע"א) שכותב וזו לשונו:

וזו לשון ה"ר ישעיה מטראני ז"ל: כתב ר"י זצוק"ל (הוא הרי"ף ז"ל): "ולדברי הכל כל מאן דכייפינן ליה לאפוקי בין מעיקרא דדינא" וכו' "ובין מעיקר תקנתא – אם מתה לה איתתא מקמי דתיפוק מיניה בעל ירית לה" וכו'. ונראה לי דוקא המורדת על בעלה וכן אותן שכופין להוציא ירית לה בעל, אבל אם הדיר את אשתו אם הוא מורד בה ואינו רוצה להתפייס עמה אלא רוצה לגרשה ומתה אשתו קודם גירושין אינו מן הדין שיורש אותה שהרי אינו נוהג בה מנהג בעל ודוקא בעל יורש את אשתו שהנהיג מנהג בעל אבל זה שאינו נוהג בה מנהג בעל אינו מן הדין שיירשנה.

עד כאן לשונו. (ולדברי ר"י מטראני אלה הוא שרמז וציטט בקצרה נכדו בשלטי הגבורים על הרי"ף בפרק אף על פי.)

הרי לנו בהדיא שהר"ר ישעיה הזקן מטראני ז"ל כתב את דבר חילוקו זה בין אותן שכופין להוציא לבין מורד גם אליבא דהרי"ף, דהא תחילה הביא רק דברי הרי"ף ז"ל בזה מבלי להזכיר דברי החולקים עליו, ועל דברי הרי"ף וגם לשיטתו פירש וביאר איפוא דדבריו מכוונים דוקא בכגון אותן שכופין להוציא אבל במורד על אשתו יודה גם הרי"ף ז"ל שאינו יורש אותה, ובמילתא בטעמא כי אין מן הדין שיירשנה שהרי אינו נוהג בה מנהג בעל. וזהו בדיוק כעין חילוקו של הרמ"א בדרכי משה (ועל דברי הרמ"א בדרכי משה יש לומר: ומה ספיקות שלכם כך ודאות שלכם על אחת כמה וכמה.)

ויעוין גם בב"ח בטור שם שכותב נמי בכזאת אליבא דהראבי"ה שבמרדכי, דאף על פי דבנשואה בעלמא – אפילו נתן עיניו לגרשה יורשה, הכא (גבי התותרנית בבבא בתרא קמו) כיון דפושע הוא, שאינו ראוי לגרשה בשביל מום קטן כזה לפיכך אמרו חכמים שאינו יורשה, ומסיק וכותב: "ולפי זה איכא לחלק במתה מתוך קטטה, דאם הוא פושע אינו יורשה ואם האשה פושעת יורשה". והיינו כנזכר […]

ואלה המה הדברים שיוצא לנו מפורשות מדברי הגאון בעל נתיבות המשפט ז"ל בספרו בית יעקב על הלכות כתובות סימן צ סעיף ה, שם) שכותב וזו לשונו:

"יש אומרים: המורד על אשתו" – נראה דסבירא ליה דדוקא בחיוב מדידה לדידיה מפסיד מורד ומדיר, דסבירא ליה דדמי למורדת שכתב הבית שמואל בסימן עד ס"ק ל דהיא מפסדת, ולא הוא, הכי נמי סבירא ליה להגהות מיימוניות במורד דהוא מפסיד ולא היא, דאטו מורד ומדיר כשאין האשה רוצה לכופו על הגט פטור ממזונותיה? אלא ודאי דרק הוא מפסיד חיובא שלו. וכמו כן נראה דאין לו פירות ומעשה ידיה ממותר מזונותיה כשהוא מורד, דחז"ל לא תקנו מעשיה ידיה ופירות תחת מזונות ופרקונה רק לבעל ולא להמורד מאישות. וחיובים דידיה לא מפסדת, רק כשיכול לומר לה "צאי מעשה ידיך למזונותיך" אז פטור ממזונותיה, אבל חיובא דידה, דהיינו מזונות כשאין לה מעשה ידיה, שנתקן מקודם לטובתה – אינו יכול לקלקל.

עד כאן לשונו.

הרי נלמד מדברי הגאון בעל הבית יעקב ז"ל תלתא הלכתא גבירתא, והמה:

א) מזה דמסתם סתים לפסוק בפשיטות כהך 'יש אומרים' שברמ"א ז"ל, דמורד אינו יורשה, ומסביר לה גם מילתא בטעמיה, משום דמורד דמי למורדת: מה היא מפסדת במרידתה את חיובי בעלה כלפיה, כך גם המורד מפסיד את חיוביה כלפיו – משמע דסבירא ליה כן להכריע, ומסתבר יותר דסבר כנזכר שבכהאי גוונא בכלל לא פליגי, וזה יוצא ביותר ממה שממשיך לכתוב ולפסוק בלשון סתמי מתוך הנזכר "דכמו כן נראה דאין לו פירות" וכו', ולא קפיד לכתוב דהוא רק לזאת הדיעה.

ב) מה מורדת הבעל לא מפסיד חיוביה כלפיו, כך גם במורד אף על פי שהוא מפסיד אבל היא איננה מפסדת את חיוביו כלפיה. וחייב במזונותיה.

ג) כשם שהמורד אינו יורשה כך מפסיד המורד ואין לו לא פירות נכסי מלוג שלה ולא מעשי ידיה המותר ממזונותיה, ובהסברת מילתא בטעמא, משום דחז"ל לא תיקנו מעשי ידיה ופירות תחת מזונות כי אם כשמתנהג עמה כשם שבעל צריך להתנהג ולא כשמורד ממנה מאישות.

ויוצא לנו מהאמור שבכגון נידוננו שהבעל מורד מובהק באשתו דינא הוא דאינו יורשה וגם אין לו פירות נכסי מלוג שלה.

ויתכן להוסיף עוד לומר דגם החלקת מחוקק והבית שמואל דסבירא להו דהך 'יש אומרים' שברמ"א יחידאה היא, מכל מקום זהו דוקא כשהבעל עביד לה רק חדא מילתא לגריעותא, שאיננו רוצה להמשיך לחיות עמה כי מאיסי עליו וכדומה, ורצונו לגרשה. אבל היכא דתרתי עביד לה, דלא רק שמפסיק לחיות עמה חיי אישות, אלא עוד זאת קעביד לה שהולך לגור אם אשה אחרת באיסור, בכל כגון דא יודו גם החלקת מחוקק והבית שמואל שכולי עלמא יודו בזה שאינו יורש אותה, וממילא אין לו גם פירות נכסי מלוג שלה.

ובדומה לזה כותב גם הגר"ש קלוגר שם בהגהותיו, דנהי דחלוקין על הרשב"ם מכל מקום היינו דוקא אם לא היה לו דין מורד, שלא כיוון לצערה רק לגרשה. אבל אם היה מורד שכיוון לצערה וגם לא לפוטרה – בזה אינו יורשה, כיון דעשה לה כבי תרי, עיין שם. ואם כן, מינה במכל שכן בכגון היכא שהוא גם מורד בה וגם מצערה צער רב בזה שמחזר לחיות עליה עם אשה אחרת שחז"ל נתנו ביטוי להפלגת צערה מזה באמרם ביבמות (דף סג ע"ב) "בחברתה ולא בסילתא" שבודאי אינו יורשה בכהאי גוונא וגם אין לו בפירות נכסי מלוג שלה.

ובכגון נידוננו הרי אין חולק בדבר כי הבעל הוא מורד באשתו בלי כל נתינת אמתלא לכך, וכי זה מספר שנים שנטש אותה ועבר לגור באיסור עם אשה אחרת – מסתבר הדבר שבכל כגון דא כולי עלמא מודים, או שהדעת נותנת להכריע על כל פנים כן להלכה, שאין לבעל פירות נכסי מלוג שלה, ולעומת זה הוא מצידו חייב מכל מקום במזונותיה.

אך כל הדברים הללו לעניות דעתי נכונים רק בבעל שאכן מורד באשתו, אבל בתיק שלפנינו מדובר באסון רפואי שבגללו הפכה האישה ל'צמח' או כמעט 'צמח', כאשר הבעל לא מרד באשתו ושנים הקפיד לבקרה ולטענתו הורחק מאשתו על ידי משפחתה.

ועיין באוצר הפוסקים (סימן א סעיף י ס"ק יח) שעל דברי הבית שמואל (בסימן א סוף ס"ק כג) שכתב בשם הרב צמח צדק (הקדמון, סימן סז) "אחר שתתרפא חייב לגרשה מיד" את הראשונה "כדי שלא יהיה לו שתי נשים" הביאו את דברי רבי עקיבא איגר בתשובה (מהדורא תניינא סימן מד) שכתב:

גם מה דפשיטא ליה להצמח צדק דאם תשתפה בית דין כופין אותו לגרשה – אני בעניי לא ברירא לי, דמנא ליה זה, דהא הראשונה היא מקודם אשתו, והשניה נשאה בהיתר – יש לומר דיכול לקיים שתיהן ורבנו גרשום מאור הגולה לא גזר רק שלא ישא ב' נשים, וכמו במקום יבום להסוברים שלא תיקן רבנו גרשום מאור הגולה ויכול ליבם, ופשיטא דלאחר היבום אין צריך לגרש אחת מהן, ומטעם כיון שנשאן בהיתר.

ואחר כך הביא (רבי עקיבא איגר) את דברי הכנסת הגדולה "שהביא שיטת הסוברים דאם עבר על חרם רבנו גרשום ונשא על אשתו דאין כופין אותו להוציאה", וכתב רבי עקיבא איגר: "על כל פנים", כלומר גם אם יש הרבה שחולקים וסבירא להו בזה דכופין, "בנשא בהיתר מנין לנו?" ובסוף דבריו כתב רבי עקיבא איגר שאין סתירה לזה מדברי מהרי"ק שכתב "דלא מצי לכונסה", דאפשר שאף הוא יודה בנשא אישה על אשתו בהיתר, וסיים: "וצריך עיון לדינא". עד כאן דבריו.

ועיין שם באוצר הפוסקים שהביאו משו"ת דברי יששכר (סימן קיז) שתמה על רבי עקיבא איגר, ושגם בשו"ת תפארת צבי (אבן העזר סימן מג) ובשו"ת מהר"י הכהן (אבן העזר סימן יח) חלקו שלא יוכל לגור עם הראשונה.

ולאידך גיסא הביאו שם באוצר הפוסקים (סימן א אות יז) מהאחרונים שכתבו ד"דרכיה דרכי נֹעם" כתיב, "ובודאי בכהאי גוונא לא תיקן רבנו גרשום מאור הגולה, דמה תקנה היא זו לקלקל בנות ישראל הכשירות שנישאו לו בהיתר להפרישם מבעליהם?" (כלשון שו"ת בנין עולם אבן העזר סימן ג) ועיין פתחי תשובה (סימן א ס"ק טז) בשם מהרי"א מטיקטין (בעל בנין עולם).

ועיין אמרי דוד (פדר, אבן העזר סימן ד), שו"ת רמ"ץ (אבן העזר סימן ה), אבני נזר (אבן העזר סימן י), בית יצחק (אבן העזר סימן יז), שהובאו שם, ועוד.

מדבריהם עולה שדנו אם יכול להישאר עם האישה השנייה או עם שתי נשים, וכלל לא ברור שיכולים לכופו בלי רצון לגרש את הראשונה או את השנייה.

וכתב הגר"א כהן בספרו שו"ת ארץ אפרים (אבן העזר סימן כו אות ג):

ראיתי עוד למרן מייסד הישיבה הגאון הקדוש רבינו מצליח מאזוז זצ"ל בספרו שו"ת איש מצליח (חלק ב כרך ג חלק אבן העזר סימן ג) שהאריך בענין זה ומסיק שם שכמעט כל חכמי ישראל אוסרים לגרש אשתו הראשונה ומהם הרשב"א [צ"ל: הרשב"ש], הרצב"ש, מהר"ש דוראן, הב"ח, הט"ז, הח"מ, מהרי"ט, הפר"ח, הב"ש, הרא"ם, הגט פשוט היד אהרן, מהר"מ מינץ והרב המגיה במשנה למלך, הרב אמרות טהורות, הרב בית מאיר, הרב כסא אליהו, [שו"ת] פני יהושע, הרב פני משה והרב שמחה לאיש.

לסיכום:

מדברים אלו עולה שכלל לא ברור, בהיתר אישה שנייה, חיובו של הבעל לגרש את אשתו הראשונה. ומאחר שלא ברור שיש במקרה שלפנינו גדר מורד הרי שאפילו נתן עיניו לגרשה – ר בו הדעות שהבעל יורשה.

הרב אליעזר איגרא

מסקנה

לצאת מכל ספק יש להזמין את הבעל לבית הדין האזורי שבו יקבל בקניין הלכתי מועיל כדוגמת 'קניין חכמי ספרד' שהוא מתחייב שאם יתבע את הירושה הרי הוא מודה שהוא חייב באותו הסכום כחלקו בירושת האישה, ויחתום על כך בפני בית הדין. אחר כך יינתן האישור הסופי על ידי נשיא בית הדין להיתר אישה שנייה.

ההחלטה מותרת לפרסום לאחר השמטת פרטי הזיהוי של הצדדים.

ניתן ביום כ"ט בתשרי התשפ"ב (5.10.2021).

הרב דוד ברוך לאו – נשיא                 הרב אליעזר איגרא                           הרב מיכאל עמוס

[1] וביאר שאף על פי שאי אפשר לטעון 'קים לי' כדעה שלא הובאה בשולחן ערוך, מכל מקום מאחר שהרמ"א מביא את הדעה שמורד מפסיד את הירושה, וכמו שיתבאר להלן, שייתכן שהיא כדעת הרשב"ם, דעת הרשב"ם נחשבת כדעה שהובאה בשולחן ערוך.

[2] יש מקום גם לומר על פי מה שכתב בישועות יעקב (סימן צ ס"ק ח) שהמחלוקת בין רשב"ם לשאר הראשונים תלויה בשאלה אם ירושת הבעל היא מהתורה או מדרבנן, שאם היא מהתורה: מניין לנו להפקיע את דין התורה באופן שנתן עיניו לגרשה? ואין ראיה מפירות לירושה, וזו היא באמת דעת הרא"ש וכמבואר מדבריו, ולכן לפי דרכו אין שום חלוקה, ואין הבעל מפסיד את הירושה גם במקרה שמרד. מה שאין כן אם הירושה היא מדרבנן: ייתכן לומר שבמקרה שנתן עיניו לגרשה לא תיקנו חכמים, ואף אם נפסק כדעת הראשונים שגם במקרה כזה תיקנו חכמים, מכל מקום ייתכן שהוא משום שאולי יחזור בו וכדומה, מה שאין כן במקרה של מרידה שבו באמת מפסיד הבעל את הירושה, וכעין זה מבואר מדברי תשובת הב"ח שתובא בהמשך.

[3] על פי המבואר בהערה הקודמת יש לומר שהרמב"ם לשיטתו שירושת הבעל אינה אלא מדרבנן, וכמו שכתבו כל הפוסקים שזו היא דעתו, ולכן לדעתו יש מקום לומר שהבעל מפסיד את הירושה באופן שמתבטלת האישות.

[4] כן כתב בדרך זו בשו"ת בית יהודה שם בביאור שיטת הרשב"ם לצד שירושת הבעל מדאורייתא. ודברי הנשאל דוד אלו הם הפוכים למה שכתב בישועות יעקב, וכן בתשובת הב"ח דלהלן.

[5] אומנם בשו"ת כרם שלמה שם הביא מדברי שו"ת פני משה שלשיטת הרשב"ם אף על פי שהירושה היא מדאורייתא תיקנו חכמים שכשנתן עיניו לגרשה לא יירשנה. ועל פי זה כתב שם שבמקום שיש ספק דינו כספק בתקנה, שנשאר דין הירושה דמדאורייתא. אבל בכרם שלמה שם נקט להלכה שאם היורשים מוחזקים בנכסים אין הבעל יכול להוציא מידם מספק. וכן פסק בשו"ת בית יהודה שם, ובפרט על פי דבריו לעיל שגם לצד שירושה מדאורייתא מכל מקום באופן שנתן עיניו לגרשה אין הוא נקרא "שארו" כלפיה, ואין כלל צורך בתקנת חכמים להפקיע את הירושה. והוא מוסיף שגם לדעת הפני משה אין הדברים אמורים אלא בנידון של הרשב"ם, אבל במקרה שנתן לה הבעל גט ופרע את הכתובה, אף על פי שלא התגרשה בגט זה, זכות הבעל בירושה פוקעת מעצמה אף בלא תקנת חכמים, ולכן אם היורשים מוחזקים בנכסים אין הבעל יכול להוציא מידם.

הפוסט בעל שהותר לו לשאת אישה שנייה – היורש הוא את אשתו הראשונה? הופיע לראשונה ב-משה ליבוביץ.

לפני בית הדין בקשת האיש למתן היתר לשאת אישה שניה, ומנגד בקשת האפוטרופוסים לדין לסידור גט.

בני הזוג נישאו כדמו"י ביום י"ג בחשון תשס"ו (05.11.2005), בני הזוג שניהם ממוצא ספרדי (על אף ששם משפחתה של האישה […]).

בשנת תשס"ח (2008) עברה האישה ניתוח קיסרי בבית החולים לניאדו, ובגלל סיבוכים נוספים נערכו לה ניתוחים נוספים בהם הוצאת הרחם. האישה סבלה ממצב דלקתי והועברה לבית החולים איכילוב בת"א. במהלך השינוע לבית החולים איכילוב עברה האישה החייאה ממושכת שגרם לה לפגיעה מוחית קשה. היום האישה ניזונת באמצעות פג, סובלת מפגיעה קוגניטיבית קשה ונזק מוחי קשה, נצפתה בצקת ופגיעה מוחית נרחבת ובכלל זה פגיעה בגזע המוח. כמו כן, סובלת האישה מחולשת גפיים (טטראפרזיס ספסטי) ואין לה אפשרות של תנועות רצוניות של הגפיים, וכ"כ אינה שולטת בסוגרים.

בחלק מחוות הדעת שהוצגו לבית הדין מצוין שהאישה נמצאת במצב וגיטיבי (צמח), ולדעה אחרת שהוצגה ע"י ד"ר בן ציון קרימינצקי האישה נמצאת בהכרה חלקית ומבינה פקודות פשוטות ותחושות.

על פי המסמכים הרפואיים שהוצגו לבקשת בית הדין אין צפי לשיפור במצבה של האישה.

האישה היתה מאושפזת במספר מוסדות סיעודיים עד להחזרתה לטיפול בקהילה ע"י בני משפחתה שהינם אפוטרופסים לגוף ולדין.

לצדדים דירת מגורים הרשומה על שם שני הצדדים . בני הזוג קבלו סכום משמעותי כפיצוים המשמש לכיסוי הוצאות הטיפול באישה. הבעל ובא כוחו ואחי האישה וב"כ מתגוששים בבית המשפט בנוגע להוצאות המאושרות להחזקת האישה. כאשר הבעל טוען שבני משפחת האישה מכלים את הפיצויים שניתנו לאשה שלא לצורך והכסף יגמר, מאידך אחי האישה מבקש לתת למשפחה יד חופשית ולא להתערב, מכיוון שלדבריו הבעל ניתק כל קשר עם האישה מאז המקרה וגם מונע מהאישה לראות את הבת.

הבעל מבקש לפתוח דף חדש ולקבל היתר נישואין, ובאי כח האישה מבקשים שיסודר גט. לדבריהם, זה רצונה של האישה.

לדברי ב"כ האישה, על אף חוות הדעת המקצועיות האישה מצליחה לתקשר באמצעות תנועות עיניים במחשב ובאמצעות כתיבה מתודרכת ע"י המטפלת, לדבריהם היא מתקשרת באמצעות המחשב ומביעה את רצונה שהיא רוצה להתגרש.

על מנת להתרשם מנכונות טענות משפחת האישה ולבדוק אם ניתן לסדר גט, תיאם בית הדין פגישה עם האישה ועם שתי המטפלות -מרפאה בעיסוק וקלינאית תקשורת.

ביום י"ח בסיון תש"פ (10.6.2020) ביקר בית הדין  במקום שהותה של האישה – דירה שנשכרה במיוחד לצורך האישה. אם האישה מתגוררת יחד עם האישה ומטפלת בה. בית הדין שוחח עם המרפאה בעיסוק וקלינאית התקשורת שמטפלות באישה פעמיים בשבוע. האישה הייתה ישובה בכסא גלגלים כשמולה מסך מחשב. תחילה לקחה אחת המטפלות את ידה של האישה ושמה לה לורד ביד, ושאלה את האישה לשמה ולשם הבת והיא רשמה את השם שלה ואת השם של הבת באמצעות המטפלת באותיות מעוותות. לאחר מכן שאלה המטפלת את האישה אם היא רוצה להתגרש ושוב נרשמה באמצעות המטפלת התשובה כן. בית הדין לא התרשם שהכתיבה נעשתה ע"י האישה עצמה, אלא באמצעות המטפלת בלבד. יש לציין שהאישה סובלת מחולשת גפיים כתוצאה מהפגיעה המוחית.

לאחר מכן, ניסתה קלינאית התקשורת לתקשר באמצעות המחשב. האישה לא הגיבה ולא הצליחה לתקשר באמצעות המחשב הדבר הוסבר שהיא כבר עייפה. לשאלת בית הדין האם היא מסוגלת להחזיק את הגט ביד השיבה המרפאה בעיסוק:

המרפאה בעיסוק: היא תבין כל שאלה.

היא לא יכולה להחזיק משהו ביד. יכול להיות שהיא תצליח, אבל לא עקבי.

אין לה תגובה מוטורית נשלטת רצונית.

התקשורת בכתיבה קיימת שנים.

ביה"ד: אתן מודעות לחוות הדעת הרפואיות?

המרפאה בעיסוק: תשובות של רופאים מערבים שיקולים אחרים שלא לטובת האדם עצמו.

[ב] בהכרה מינימלית. היא לא וגטטיבית ומעולם לא הייתה וגטטיבית.

ביה"ד: אם יגידו לה שהיא גרושה, יכול להיות שהיא לא תבין.

המרפאה בעיסוק: היא תבין.

בית הדין התרשם שהמטפלות מעורבות רגשית בתיק, והן באו בטרוניה ואף הרימו את הקול על בא כח הבעל שנכח במקום בנוגע לקשיים שהוא מערים על האישה. הן הציגו הסרטות בהן האישה נשאלת אם היא רוצה להתגרש והיא עונה באמצעות המחשב כן.

דיון והכרעה

בכתובתה של האישה נכתב כמנהג הספרדים: "ולא ישא ולא ישדך ולא יקדש שום אשה אחרת עליה כי אם ברשות בית הדין הצדק". ובסוף הכתובה נכתב: "וגם נשבע בשבועה חמורה בתקיעת כף על דעת המקום ברוך הוא ועל דעת הנשבעים באמת לאשר ולקיים את כל הכתוב עליו בשטר כתובתא דא בלתי שום שינוי ותמורה ותחבולה כלל ועיקר".

גם אם נקבל את דברי משפחתה שהיא מסוגלת להבין ולתקשר באמצעות המחשב מצבה לא מאפשר חיי זוגיות מינימאליים, היא אינה מסוגלת לשלוט בסוגרים ולהזיז בצורה רצונית את הידיים וודאי שאינה מסוגלת לתקשר גם בצורה מוגבלת.

כתב הרא"ש בתשובה (כלל מב סימן א):

"…השתא באיש שאינו מוציא אלא לרצונו כופין אותו להוציא ויתן כתובה אם נולדו בו מומין, אשה שמתגרשת בעל כרחה לא כל שכן, אלא שרבינו גרשום עשה גדר לדבר. וכי לאו קל וחומר שלא עלתה על לבו על כיוצא בזה לעגן האיש לבטלו מפריה ורביה, אלא ודאי יגרשנה ויתן לה כתובתה, כי כולי האי לא ייפה בתקנתו כח האשה מכח האיש. אך כי ראה הדור פרוץ ומזלזלין בבנות ישראל בזריקת גט, ותקן להשוות כח האשה לכח האיש כמו שהאיש אינו מוציא אלא לרצונו כך האשה אינה מתגרשת אלא לרצונה. אבל לא יתכן כלל לומר במקום שהאיש כופין להוציא לא יגרשנה בעל כרחה, ואף אם תמצא לומר שהשווה מדותיו ששום אדם לא יגרש בעל כרחה מכל מקום במה שהאיש כופין אותו להוציא אף האשה כופין אותה לקבל גט".

ודברי הרא"ש נפסקו ע"י המחבר בשו"ע סי' קי"ז סי' י"א וז"ל:

"מי שנודע לו שאשתו נכפת, ורוצה לגרשה ואינו משיג כדי כתובתה, כופין אותה לקבל גט (ואין בזה משום תקנת ר"ג), ויתן הנמצא בידו לכתובתה, והמותר כשתשיג ידו, ואם תמאן לקבל גט, ימנע ממנה שאר כסות ועונה".

ובאה"ע סי' קנ"ד סע' ד הביא הרמ"א את דעת הרא"ש בפסקים:

"ויש אומרים דווקא עינו אחת אבל שתי עיניו או שתי ידיו או שתי רגליו מודו רבנן, וכן מסתבר שהרי הוא כעבר ובטל מן העולם".

גם אם יש חולקים בכפית האיש, הרי שבאישה שיכופו אותה להתגרש, וכל שכן בנידון שבפנינו שאינה ראויה לביאה ולא גרעה ממי שאין לו גבורת אנשים שכופים להוציא, ועוד שבני הזוג הם מבני ספרד שלא חל עליהם גזרת רבינו גרשום, אלא איסור מחמת השבועה בלבד.

ועיין עוד בפתחי תשובה בסי' קי"ט ס"ק י' באשה שלא יכולה להיטהר לבעלה בנוגע לגירושין בעל כרחה, ובספק שתי נשים כתב בב"ש סי' א' ס"ק כ"א שהוא לקולא.

דין השבועה שלא לשאת אישה על אשתו

כתב המהר"ם אלשיך (סי' פ"ו) שבמקום שנולדו מומים גדולים, כגון שנסמית בשתי עיניה לא חלה השבועה שאדעתה דהכי לא נשבע, והוי בכלל נדרי אונסין שלא צריכים התרה שאין כאן האדם בשבועה.

והמבי"ט (חלק ג' סימן נ"א) שנשאל על אותה השאלה הסכים שהוא רשאי לשאת אישה על אשתו אלא שהצריך התרה של השבועה.

ובאור שמח הלכות גירושין (פרק ט' הלכה י"ח), הוכיח מדברי פירוש הרא"ש בנזיר (דף י"א ע"ב) שכתב:

 "…ונ"ל דהתם האונס קודם שחל הנדר, הלכך יש לפרש דהכא מיירי כגון דאמר הריני נזיר לזמן ידוע שאז יתחיל נזירותו, וקודם הגעת הזמן אירע לו אונס" עכ"ל.

 והקשה באור שמח על המהר"ם אלשיך שנדרי אונסין הוא דווקא שהאונס נולד קודם התהוות וחלות הנדר ולא לאחר חלות הנדר.

גם השו"ת מהרש"ם (חלק ו' סי' קמ"ד) הביא מדברי השואל להוכיח מדבר הריטב"א בנדרים ושבועות שדין נדרי אונסין הוא דווקא שעדיין לא חל הנדר, אבל בחל הנדר לא פותחים בנולדים במילתא דלא שכיחא, וזה כדברי האור שמח.

בנתיבות המשפט סי' נ"ה כתב שגדר נדרי אונסין הוא לא מדין אומדן דעת והאדם בשבועה, אלא מדין מטעם "אנוס רחמנא פטריה". וא"כ כאן שנשבע שלא לשאת אשה על אשתו לא שייך דין נדרי אונסין וצריך להתיר ע"י פתח וחרטה.

אלא שכל זה דווקא בנשבע בסתם, מה שאין כן בנידון שבפנינו השבועה היא שלא לשאת שלא ברשות בית הדין צדק, וא"כ כאשר בית הדין מתיר לשאת אשה שניה אין צורך בהיתר לשבועה מאחר שהוא מקיים את שבועתו ונושא אישה בהיתר.

כעין זה כתב גם בתשובת שופריה דיעקב ח"א סימן ס"ז וז"ל,

"…אמנם אחר ההתבוננות נר' דגם בנדון זה יכול הוא לישא. ואין עליו לא חיוב שבועה ולא חיוב ממון שהתנאי מעיקרו בטל. שהרי בתקנות מפו' וז"ל שאם יהיה אונס ניכר לב"ד מחמת האשה שיש רשות לב"ד להפקיע מעליו תנאי דשלא ישא לשיוכל לישא אשה אחרת. ואעפ"י שקבל עליו התנאי ההוא בשבועה אנו מפקיעים אותו מעתה הפקעה גמורה ומתירין לו שבועתו וכו'. בין בחולפין בין בהווין בין בעתידין וכו' עד כאן לשונו הטהור. מזה מפו' דבמקום אונס התנאי מעיקרו בטל. ואינו חל לא לענין חיוב שבועה ולא לענין חיוב ממון. וכל המתנה ונשבע ומתחייב בזמן הזה אין בכלל חיובו ושבועתו כלל אם הוא רוצה לישא מחמת אונס. דלענין אונס כאלו אין כאן חיוב ושבועה כלל".

ונראה שמתקני הנוסח שתלו את ההיתר בהיתר בית הדין התכוונו להקל והחמיר, להחמיר שדווקא בית דין יחליטו שיש טעם להיתר ולא כל שלושה הדיוטות יתירו את שבועה בכל טענת מאיס עלי מאידך הקילו שבהיתר בית דין לא יצטרכו פתח וחרטה לשבועה.

אבל במקום שלא תלו בדעת בית דין אלא נשבע סתם יש להחמיר ולהצריך היתר ע"י פתח וחרטה כדברי המבי"ט בספיקא דאורייתא.

לכאורה אפשר לדמות האי דינא לנדון הט"ז והש"ך ביו"ד סי' רל"ו סע' ו', בשנים שנשבעו זה לזה והאחד היפר את התחייבתו שגם השני נפטר, וכתבו הש"ך והט"ז שהוא הדין במקום שאחד נשבע. ולכן באיש ואישה שהאישה מנועה על כרחה להינשא והבעל נשבע שלא לשאת אישה שניה על אשתו, והאישה לא נצרכת להישבע שהיא אסורה באיסור אשת איש והוא על מנת שיחיו יחדיו וכל אחד יקיים את מחויבותיו, אבל במקום שהאישה לא מקיימת את חלקה ומנועה מלקיים את חלקה לעולם, גם באונס כנידון דנן נפטר הבעל משבועתו שכל אחד מחויב לקיים את חלקו, בדומה לדברי משה רבנו ליוסף הצדיק כמו שכתב שם הט"ז, שהאיסור לשאת אשה הוא איסור נמשך ומותנה בכך שיוכל לחיות עם האישה ואונס רחמנא חייביה לא אמרינן. ויסוד הדבר שהשבועה באה לחזק את התחייבות ההדדית הקיימת, ובכלל זה המנהג המחייב שלא לשאת אישה שניה כפי שנפסק בשו"ע סי' א' סע' ט' בשם הנמוקי יוסף. ונראה פשוט, שבמקום שהאישה אינה בת עונה אי אפשר לעכב את הבעל מלשאת אישה שניה גם במקום שהמנהג הוא שלא לשאת שתי נשים אם יש לו לשלם את מזונות שתיהן. אלא שגם שם דעת המהר"י וייל שצריך היתר לשבועה לרווחא דמילתא, וצ"ע לדינא.

בנידון דנן מה שמתירים הבית דין לבעל לשאת אישה על אשתו אינו ענין לנודר על דעת רבים או על לנודר על דעת בית דין המבואר ביו"ד סי' רכ"ח שבמקום מצווה מתירים מי שתלו השבועה בדעתם. שכאן היתר הבית הדין הוא דין במעשה קיום השבועה ולא בחלות השבועה, שהרי הוא לא נשבע על דעתם אלא נשבע שלא לשאת בלא היתרם עי' ד"מ סי' רל"ב ס"ק י"ג.

אם כן, פשוט שבנידון שבפנינו יש להתיר לבעל לשאת אישה על אשתו גם ללא היתר לשבועתו כאמור.

אלא שאם האישה בת גירושין ורוצה להתגרש, לא נתיר לו לשאת אישה שניה ללא מתן גט לאשתו היות ואינו עגון, ואינו אנוס בגירושי אשתו אלא יגרשנה ויישא אחרת הואיל והאישה מסכימה להתגרש.

הנה, אף על פי שהאישה מתגרשת בלא דעתה ומתגרשת אפילו בקטנותה, צריך שתהיה לה יד להתגרש ותדע לשמור את גיטה ולהבחין בין גיטה לדבר אחר.

כך, שגם אם נניח שיש לאשה דעה קלישתה לרצות להתגרש שלא יחשב בעל כרחה כדברי המהר"ם פדוואה סי' ה' (הובא בהגהת רעק"א אה"ע סי' קי"ט). על פניו אין לה דעת למנות שליח קבלה ובלא שליח קבלה הואיל ואינה שולטת בידיה ואינה יכולה לשמור את גיטה או את חצרה, באנו למחלוקת הב"י והט"ז באה"ע סי' קל"ט, שלדעת הבית יוסף צריך שהחצר תהיה משתמרת על ידי האישה ואם יניחו את הגט ברשותה שאינה משתמרת לדעתה אינה מגורשת, ולדעת הט"ז תהיה מגורשת גם אם אינה משמרה, אלא שאין לאחר רשות באותו החצר והיא תהיה סמוכה לחצר.

אלא שמכל חוות הדעת שהתקבלו האישה נמצאת או במצב וגיטיבי או במצב של הכרה מוגבלת, וכל ההבנה שלה מסתכמת בביצוע פקודות פשוטות בלבד. לבית הדין לא הוכח שהאישה מבחנת בין גיטה לדבר אחר או מבינה מה הם גירושין שלא תהיה משלחה וחוזרת.

בחוות הדעת שלו כתב פרופסור אברהם עורי:

במענה לשאלות ביה"ד הרבני האזורי בנתניה… הריני לחוות דעתי בענין החסויה גב'  [ב] …  ת.ז. … (להלן החסויה) כדלהלן:

1. לענין סוג הפגיעה של החסויה הריני להשיב כי לא יצרתי קשר עם [ב], היא במצב וגטטיבי או MRS יש לה פיום-קנה וצינור PEG לשם האכלתה בקיבתה, טטרפזיס ספטטית, אין תנועות ספונטניות של גפיה, אין לה פצעים, אינה שולטת על סוגריה, נסעדת באופן מלא, מורדת לכסא גלגלים, נבדקה במיטתה, לא נרתעה לשמע רעש פתאומי או הבאת יד מהירה לפנים.
2. לענין יכולתה הקוגנטיבית והתיפקודית של החסויה הריני להשיב כי אין יכולת קוגנטיבית והיא פגועת מוח קשה.
3. לעניין צפי להטבה ביכולתה הקוגנטיבית או התיפקודית של החסויה הריני להשיב כי לא נראה שיש סיכוי להטבה.
4. במצבה של החסויה אין כל יכולת לחסויה לתקשר באופן כלשהו עם הסביבה ולכן אין טעם לנסיון לכל קיום קשר באמצעות קלינאית תקשורת.

ביה"ד גם התרשם באופן ישיר כי התקשורת באמצעות המרפאה בעיסוק לא מאפשרת להבחין בין רצונה הבלתי מודע של המרפאה לתנועות רצוניות בידיה הפגועות של האישה.

החוות הדעת של ד"ר ציון קרימינצקי כתב, שמדובר במצב הכרה מינימאלי שאינו מאפשר גירושין מדאורייתא אף אם לשיטתו אינה במצב וגיטיבי.

בית הדין התרשם שעיקר בקשת הגירושין הינה לתועלת משפחתה של האישה, ולא לתועלת האישה עצמה. אדרבא, בהיותה נשואה בעלה חייב עדיין במזונותיה ושאר החיובים של בעל לאשתו גם לאחר שיכלו הפיצויים כך שאין לדון במתן גט מדין זכין.

לכן בית הדין לא יסדר גט עד שבית הדין יתרשם מרצונה של האישה במידה וקיים רצון כזה, ויתברר שלאישה יד ודעה מספקת להתגרש.

חובת ההוכחה מוטלת על האפוטרופוסים של האישה, וכל עוד ולא הוכח אחרת מבחינת בית הדין אין מקום לתלות את היתר הנישואין בגירושי האישה בפועל.

השלשת כתובה

לעניין השלשת כתובה במי שחל עליו חדר"ג כתב בתשובת צמח צדק (הקדמון) סי' ס"ז:

…אבל כאן אין גירושין כלל אלא שרוצה לישא אחרת וחל עליה חרם דרבינו גרשום, ולא נמצא היתר אלא בגונא דכתב הכלבו שצריך להשליש סך כתובתה ליד ב"ד, אם כן היאך נכניס ראשינו להתיר אפילו כשלא ישליש, דילמא כך היה מקובל הכלבו שמתחלה נעשה חרם על אופן זה שלא להתיר אפי' כשיראו טעם מבורר אם לא שישליש סך כתובתה ותוספתא.

הרי שדעת הצמח צדק שהשלשת הכתובה מהווה תנאי בחרם דרבנו גרשום, ובתשובת הרעק"א (תניינא סי' מ"ד) כתב על דבריו:

לא ידעתי מניין לנו להמציא חומרות כאלו, כיון דהרשב"א מפשט פשיטא ליה דלא גזר הרגמ"ה בנשתטית ומשמע דאין כאן חרם דרגמ"ה כלל, מהיכא תיצי לומר דדעת הכל בו כ"כ שהחרם הי' שישליש דוקא הכתובה, ואם אין לו לשלם לא יהי' לו תקנה, די לנו שנאמר דזה מהראוי שלא יתירו הק' רבנים בלי השלשת כתובה מטעם החלקת מחוקק הנ"ל, או מאידך טעם הנ"ל, דזהו דוקא ביש לו לשלם, גם אף אם באמת שהי' הקבלה שרגמ"ה החרים שישליש דוקא הכתובה מ"מ זהו רק ביש לו דדנים אותו כאלו מגרשה באמת.

והרעק"א כתב שם שני טעמים אחרים להשלשת כתובה:

א"כ ה"נ י"ל דטעמא דהשלשת כתובה כמ"ש הח"מ (סי' א' ס"ק י"ט) כיון דמשום חומר רגמ"ה צריך למסור הגט ליד שליח, ומש"ה צריך שיהיה גם דמי הכתובה מוכנת עיין שם. והיינו דהוי כעין גירושין, וזהו ביש לו נכסים לשלם, אבל באין לו הי' אם היה לה יד לקבל עתה הגירושין הי' יכול לגרשה בעל כרחה אף דאינו משלם לה מיד הכתובה כיון דהוא מום גדול.

 ובלאו דברי הח"מ הי' מקום לומר כן דמכח דנושא אחרת דנין אותו קצת כאלו מגרשה לזו, וצריך להשליש הכתובה כאלו מגרשה באמת, וכ"ז ביש לו לשלם…

הנה בנדון שבפנינו שאינה שוטה מחוליי הנפש אלא בעלת נזק מוחי חסר מרפא אין מקום להשליש כתובה שאין סופה להתרפא תחתיו, וא"כ לא יצטרך גם להשליש גט בחינם וממילא לא יצטרך ג"כ להשליש כתובה, אמנם לטעם השני של הרעק"א יש צורך בהשלשת כתובה כיון שרואים אותה כאילו התגרשה.

אמנם במקום שלא חל על הצדדים חרם דרבינו גרשום (להלן-חדר"ג) כתב המהרח"ש אבן העזר סי' י"ז (הובאו דבריו בכנה"ג אה"ע סי' קי"ט) ז"ל:

אמנם על השאלה האחרת להוציא הנדונייא מידו וליתנה ביד ב"ד בזה לא מצאתי ראיה ברורה להוציא ממון מיד המוחזק, כי לא מצאנו שתוכל האשה לתבוע כתובתה או מטלטלים לאחריות כתובתה כל שלא גרשה, שאין כתובה נגבית אלא בגרושין או במיתת הבעל כמו שכתב הריב"ש בסימן צ"א, או כמו שכתב המרדכי בפרק המדיר (סי' רה) בשם הר"ם (שם כתוב ר"ת) על אותם שאמרו יוציא ויתן כתובה ואין כופין על הגט, מ"מ כתובה נפיק מיניה והיינו משום ששורת הדין לגרשה, אבל אם הוא רוצה לגרשה והאשה אינה רוצה לקבל גיטה אין מוציאין ממנו כתובה וכמ"ש מהרי"ק בשורש ק"ז והריב"ש בסימן הנזכר, והכא בנדון זה  (שנשא אשה ונשתטית) שהדין נוטה שלא לגרשה אין בידינו להוציא ממון מידו.

 ועוד הוסיף שם:

ואיברא שאם רואים ב"ד שמבזבז ומוכר מנדונייתה, מסתברא שאז מוציאין ב"ד מידו הנדונייא ומניחין ביד שליש נאמן לחשבון שניהם, אבל כל שלא ראינו אותו בכך אין מוציאין מידו. ומ"ש מהרי"ק בשורש נ"ז אינו אלא במי שבגד באשתו ונחבא לברוח ותפש כל נכסי נדונייתה והוציאם מביתו ממקום הראשון אשר היה בתחילה וכיוון להבריחם, ועל זה כתב שראוי שיחזירם למקומם הראשון למען יהיו משועבדים למזונות האשה ופרנסתה וכו', וא"כ הכא כל שלא ראינו שנגע בנכסי נדונייתה אלא שהם מונחים במקומם הראשון אשר היו אחר הנשואין לא מצאנו שמוציאין מידו.

ונראה שמה שתיקנו בני ספרד הקדמונים שהנישואין של אישה שניה יהיו רק על דעת בית דין, הוא גם להבטיח שהבעל יהיה מסוגל למיקם בסיפוקייהו של שתי נשים כדברי רב הונא (יבמות סה ע"א): "נושא אדם כמה נשים על אשתו והוא דאית ליה למזיינינהי", וכפי שנפסק בשו"ע (אה"ע סי' א' סע' ט). וא"כ גם אם מתירים לשאת אישה על אשתו על בית הדין לשקוד על הבטחת צרכי אשתו הראשונה ללא קשר לגביית הכתובה והנדונייא, שחזקה שאחר שהבעל יניח את אשתו החולנית וידבק באישה שניה שלא ידאג לכל צרכי הראשונה. וכן לא יעשה לבנות ישראל שהן קדושות וטהורות כלשון הספרי (פרשת כי תצא פיסקא רי"ד), אלא שגם כאן יש לחייב במידה ובמשקל מאחר שמדובר בחולי ארוך שיש בה עיגונא דגברא.

וכתב בשדי חמד (מערכת אישות סימן ב' אות ז') כתב:

והנה בדבר הפוסקים רבני הספרדים הנ"ל, לא נזכר כלל שיסכימו מאה רבנים בהיתר דלישא  אחרת  כשנשתטית הראשונה, וגם לא הוזכר שישליש לה גט ע"י שליח הולכה וכו' וסיים שם כי הוא מנהג רבני האשכנזים עפ"י הקבלה ובין הספרדים לפי הנראה לא פשט מנהג זה.

 ונראה שהוא הדין בנוגע להשלשת כתובה וכמו שכתב המהרח"ש, וכל מה שהיו מקומות להשליש גט היינו במבקש לישא אישה על אשתו המורדת, בכדי שלא תתעגן, אבל בשוטה לא תקנו וכפי המבואר ביבי"א (אהע"ז, חלק ח', סימן ב').

בנדון שבפנינו כל צרכי האישה מסופקים לה במסגרת הפיצויים שנפסקו לה וגם על ידי משרד הבריאות. אלא שלאחר שיכלו כספי הפיצויים אפשר שיהיו דברים שלא יינתנו במסגרת הציבורית, והבעל יהיה מחויב בהם לפי כבודו וכבודה לכן יש צורך להבטיח תשלום עתידי מנכסי הבעל גם לאחר שיישא אישה לא מחיוב עכשווי אלא כשיקול דעת רחב של בית הדין.

חיוב הבעל במזונות מעיקר הדין

בנידון דנן האישה אינה ראויה להתגרש מדאורייתא. בחוות הדעת המקילה נאמר שהאישה מבינה פקודות פשוטות ותחושות, ונמצאת בהכרה חלקית, ובזה יש להבהיר שבאנשים הנמצאים במצב קוגניטיבי ירוד גם אם קיימת הבנה לדברים הנוגעים לתחושות הגוף והרגשות אין הם מסוגלים להבין הבנה אמיתית ולהסיק מסקנות של סיבה ומסובב בדברים שמחוץ לגופם, ולכן בנידון שבפנינו האישה לא ראויה לקבלת גט מן התורה, ואינה עדיפה מישנה שלא שמתגרשת על ידי עצמה מדאורייתא. ומבואר בגמרא בבא מציעא (דף י"א ע"ב) שחצר קטנה דומה ליד של קטנה וצריך שתהיה משתמרת לדעתה, ודווקא שהיא עומדת בצד חצירה ואז תתגרש בה אפילו בעל כרחה, כפי שנפסק באה"ע סי' קל"ט, שצריך שתהיה עומדת בחצירה וגם משתמרת מדעתה.

לכן, כאשר ידה אינה משתמרת שאינה יכולה לקפוץ ולהחזיק בה מדעתה אין על ידה שם יד הראויה לקבל גט להתגרש גם בעל כרחה. ועי' מה שהביא בקצוה"ח (סי' רס"ח ס"ק ב') בשם המהרי"ט (ח"א סי' ק"נ). ויותר מזה משמע בספרי (דברים פיסקא רס"ט):

בידה, אין לי אלא בידה מנין לרבות גגה חצרה וחורבתה תלמוד לומר ונתן מכל מקום, אם כן למה נאמר בידה מה ידה מיוחדת שהיא רשותה כך כל דבר שהוא רשותה.

וסתם רשות הוא מקום הנמצא בשליטת האדם, וכאן שידה רפויה ובלתי נשלטת אין על יד זו שם רשות. ועי' עוד ברש"י (גיטין ע"ז ע"א ד"ה "ת"ל ונתן מ"מ"), וברש"י (שם ע"ב) ד"ה "כמי שבתוך ביתה", שצריך שתהיה משתמרת על פיה ועל ציוויה ע"ש, וזה ייחודה של יד שממנה נלמדות שאר הרשויות.

וגם אם ננקוט שלדברי הט"ז יש על ידה שם יד ואם יקשרו לה את היד או יזכו לה כלי, צ"ע אם הכלי או החצר יחשבו כשומרים לצורך האישה מאחר שאינה יכולה לקחת את הגט לעולם ואין שמירה על פי רצונה ופיה.

ואם גם אילו הייתה האישה בת דעת גמורה אינה מתגרשת לדעת הב"י רק באמצעות שליח, וגם אז יש לעיין בדברי הגמ' בנזיר י"ב ע"א. אלא שנראה שהדבר נחשב רק כפומה הוא דכאיב לה, ואם יכולה לקפוץ את פיה ויכולה להתגרש בפיה אז וודאי שיכולה להתגרש על ידי שליח קבלה מדעתה.

העולה לדינא, שבנידון דנן האישה אינה בת גירושין מדאורייתא משני טעמים:

האחד, שאינה בת דעת לקבל את גיטה ולהיות משלחה ואינה חוזרת שאינה מבחינה בין גיטה לדבר אחר.

 והשני, שגם אם הייתה בת דעת והיה אפשר לתקשר עמה באמצעות תנועות העיניים אין לה יד המשתמרת מכוחה ומדעתה שיהיה עליה שם יד לקבל את גיטה בעל כרחה ושיתקיים גזירת הכתוב של "ונתן בידה".

הרמ"א באה"ע (סי' קי"ט סע' ה') פסק במוחלט שאפילו בשוטה דרבנן חייב במזונותיה, אולם בדברי השו"ע שם עמדו המפרשים על הסתירה שבין סי' ע' סע' ג' ששם פסק שחייב במזונות בסתם, ובסי' קי"ט כתב שאינו חייב במזונותיה, אולם סיים שם שאם גירשה מגורשת והוא שתהיה יודעת לשמור את גיטה.

הב"ח והב"ש חילקו בין שוטה דאורייתא ובין שוטה לדרבנן, ואם כן הבעל מחויב במזונות מעיקר הדין גם לדעת המחבר.

בחלקת מחוקק באה"ע (סי' ע' ס"ק טו), כתב לחלק בין מקום שרוצה לתת כתובה ולבין מקום שאינו רוצה לתת כתובה, וכן נקט בגט פשוט שהרמב"ם פוטר ממזונות רק במקום שהוא רוצה לתת כתובה, וזה נצרך גם לשיטתו שהבעל יכול לטעון קים לי שאינו חייב במזונות.

אלא שבנחל יצחק (סוף חלק א') האריך לבאר שהסיבה שנפטר ממזונות במשליש כתובה וגט, הוא מטעם שהיא אינה אגודה גביה והוא יכול לגרשה. ועל פי זה ביאר את דברי הרא"ם שמשליש כתובה נפטר ממזונות מכיון שהוא רוצה לגרשה והכתובה מוכנה לגוביינה, בענף ז' (שם) ביאר שזה גם טעמו של המגיד משנה שמכיוון שחז"ל מנועהו לגרש לכן הוא פטור.

לכאורה כל זה דווקא במקום שהנתינה בעל כרחה נחשבת כנתינה, והוא משליש את הכתובה ואינה אגודה בו. אבל אם אינה מתגרשת מן התורה ואי אפשר להשליש לה כתובה מכיוון שהיא שוטה גמורה, וגם הגט נצרך על מנת לפטור מהמזונות כמו שכתב שם באריכות, לכן גם לדעת הרמב"ם בכה"ג חייב במזונות לכו"ע.

ואם כן, יש צורך בשני התנאים: גם שתהיה בת גירושין מדאורייתא, וגם בת השלשה של הכתובה שהדבר יחשב כגבוי כמו שהאריך שם, ושניהם לא שייכים בנידון דידן. ועי' שם בענף ה' שהצריך לומר בפניה טלי כתובתך על מנת להיפטר מהמזונות, וזה לא שייך בשוטה גמורה, וכך סיכם גם בסוף ענף ח ע"ש.

 ועי' בקצוה"ח (סי' רמ"ג ס"ק ו') אלא שהאחרונים דחו את דברי הקצוה"ח שם, עי' באחיעזר.

והנה מה שכתב בגט פשוט (שם) למסקנה שאפשר שגם לדעת הראב"ד והרמ"ה הוא פטור ממזונות יכול הבעל לטעון קים לי, שלא כדברי המהרח"ש והפליטת ב"י. יש לעיין שכיוון שקי"ל שלא אומרים קים לי כנגד המחבר, ודברי המחבר שבסי' ע' בדיני מזונות נאמרו בפשיטות, ובסי' קי"ט סיים והוא שתהיה יודעת לשמור גיטה. אף שבפשיטות קאי על הסמוך לו שבדיעבד מגורשת, ועדיף טפי להעמיד את דברי המחבר כתירוץ הב"ח שקאי על כל ההלכה. ואדרבא, בסימן ע' בדין חיוב מזונות איירי במי שלא רוצה לגרש את אשתו שהשטתה ולכן גם לדעת הרמב"ם חייב במזונותיה אפילו בשוטה דרבנן, ובסי' קי"ט בהלכות גירושין איירי במי שרוצה לגרש את אשתו ולכן נפטר ממזונותיה אם הוא אנוס בתקנתא דרבנן.

אלא שלכו"ע, גם לדעת הרמב"ם אי אפשר לפטור ממזונות ללא השלשת הכתובה באופן שאינו מחוסר גוביינה, ולא די ברישום הערת אזהרה.   

לכן בנידון דנן פשוט שיש לחייב את הבעל במזונות מעיקר הדין, אלא שכל צורכי האישה מסופקים הן על ידי הרשויות מכספי הפיצויים שנפסקו לצורך הספקת צרכיה, לכן לא ניתן לחייב בתשלום מזונות בפועל עד שתצטרך.

וודאי שאי אפשר לתפוס את החבל משתי הקצוות. מחד, לפטור מהפקדת הכתובה במזומן בבית הדין ולהסתפק בהערת אזהרה. ומאידך, לפטור מתשלום מזונות. וזה, אם לא ננקוט כדברי הגרי"א ספקטור שצריך לומר בפניה שפורע לה בעל כרחה. וכל מה שדנו האחרונים בחלופות להשלשת הכתובה, זה בגדרי תקנת חדר"ג ולא לפטור ממזונות שבכל עניין בעל אשכנזי חייב במזונות אשתו שנשתטה, וה"ה בשוטה דאורייתא לדעת המחבר.

ויש להוסיף שמאחר וחיוב המזונות הוא חיוב וודאי, ולשיטת הרמב"ם הוי מדאורייתא והפטור הוא תקנה, הרי שיש ספק תקנה לפטור וודאי לחיוב.

בכל עניין הסייגים להיתר נתונים לשיקול דעת בית הדין מצד הישר והטוב מכח התחייבות ושבועת הבעל בכתובה.

לכן נראה לפסוק כדלהלן:

1. הבעל רשאי לשאת אשה על אשתו בכפוף לתנאים הבאים ולאישורו העקרוני של נשיא בית הדין הגדול.
2. מהיות טוב, יבוא הבעל לבי"ד על מנת שבית הדין יתיר לו את שבועתו שלא יבואו להקל בשבועות.
3. הבעל חייב במזונות אשתו.
4. יש לרשום הערת אזהרה על חלקו של הבעל בדירה המשותפת בסכום של 50,000 ש"ח לצורך גביית מזונות וצרכי רפואה בעתיד.
5. האפוטרופוסים של האישה יהיו רשאים להגיש תביעת מזונות בעתיד לאחר שיכלו כספי הפיצויים ולממש או הערת האזהרה כערובה לתשלום המזונות שיפסקו.
6. אין מקום להבטיח את גביית הכתובה העומדת על סכום של 180,000 ש"ח כבכל אשת איש מחיים, בהיות הצדדים מבני ספרד.
7. אין צורך להשליש גט פיטורין.

הרב יצחק רפפורט – אב"ד

ראיתי את דברי עמיתי האב"ד בהתירא דהאי גברא לשאת אישה על אשתו ובתנאים הנלווים להיתר, אולם חלוק אני על כל גישתו ועל מסקנותיו כולל בתנאים הנלווים להיתר. זאת ועוד, בהתאם לסעיף קט"ו לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, יש צורך להוסיף בתוכן פסק-דין זה מאחר שהוא בא להכריע בבקשת האיש למתן היתר לשאת אישה שניה על אשתו ומנגד בהתנגדות אפוטרופוס של האישה למתן ההיתר ובבקשתו מאידך לסידור גט, וכדלהלן.

סיכות תמציתי של טענות הצדדים

לפנינו בקשת הבעל למתן היתר לשאת אישה שניה על אשתו, ומנגד בקשת אפוטרופוס האישה לסידור גט.

עיקר תביעת הבעל הוא להתיר לו לשאת אישה על אשתו, הבעל מבקש אף לפטרו מהשלשת כתובתה, וכן לפטרו מכל חיוביו כלפי האישה נוכח נכסיה וכספיה של האישה ולצד הכנסותיה המבטיחים לה את כל צרכיה ומזונותיה לעתיד. לחילופין, ככל שביה"ד סבור שאינו נפטר מחיוביו כלפי האישה ויורה לבעל להתחייב בעתיד למזונותיה, מבקש הבעל מביה"ד לקבוע כי לבעל זכות לנהל את כספיה של האישה מצד זכותו כבעלה הן בפירות נכסיה והן מצד מעשה ידיה כנגד מזונותיה, ואי אפשר לחייבו בחיובי הבעל לאשתו ומאידך לעקור ממנו זכויותיו שבדין.

מנגד, בקשת האפוטרופוס של האישה היא לקבוע כי האישה אינה שוטה ושיש ביכולתה לקבל גיטה. לדבריו, יש לעשות כל שנדרש על מנת ליתן לאישה את הגט ולחייב את הבעל בכתובתה. לחילופין, ככל שיינתן לבעל היתר לשאת אישה על אשתו, מבוקש מביה"ד כי התנאי למתן ההיתר הוא מילוי חובותיו של הבעל כלפי האישה לזונה ולרפאותה, וכן להשליש את כתובתה.

הגדרת מצבה של האישה מבחינה נוירולוגית

ראשית כל דבר, לפנינו שתי חוות דעת סותרות של רופאים מומחים בתחום זה, שבנוסף להא דאומן לא מרע אומנותיה אף כתבו את חוות דעתם בעניינה של האישה באופן שתהיה קבילה לערכאה שיפוטית (חו"ד שניתנה במקום עדות בביהמ"ש לעניין הוראות החוק הפלילי בדבר עדות שקר בשבועה בביהמ"ש). ומאחר שבדברים אלו הולכים רק על פי דברי הרופאים הרי לפנינו ספק שאי אפשר להכריע בה, והכרעת הדין צריכה להיעשות רק מדין ספק, וכל קביעה אחרת לאחד מהצדדים חוטא לאמת. להלן נביא את שתי חוות דעת שונות המנוגדות אחת לשניה.

לפנינו חוות דעת של פרופ' אברהם עורי:

לענין סוג הפגיעה של החסויה הריני להשיב כי לא יצרתי קשר עם [ב], היא במצב וגטטיבי או MRS יש לה פיום-קנה וצינור PEG לשם האכלתה בקיבתה, טטרפזיס ספטטית, אין תנועות ספונטניות של גפיה, אין לה פצעים, אינה שולטת על סוגריה, נסעדת באופן מלא, מורדת לכסא גלגלים, נבדקה במיטתה, לא נרתעה לשמע רעש פתאומי או הבאת יד מהירה לפנים.

לענין יכולתה הקוגנטיבית והתיפקודית של החסויה הריני להשיב כי אין יכולת קוגנטיבית והיא פגועת מוח קשה.

לעניין צפי להטבה ביכולתה הקוגנטיבית או התיפקודית של החסויה הריני להשיב כי לא נראה שיש סיכוי להטבה.

במצבה של החסויה אין כל יכולת לחסויה לתקשר באופן כלשהו עם הסביבה ולכן אין טעם לנסיון לכל קיום קשר באמצעות קלינאית תקשורת.

מנגד, לפנינו (צורף לכתב התביעה בתיק הגירושין של האשה) חוות דעת של ד"ר בן ציון קרימצ'נסקי:

הגב' [ב]  ניזוקה כתוצאה מהשתלשלות עניינים רשלנית אשר מנעה את החימצון הסדיר והחיוני לרקמת המוח. נבדקה על ידי שוב במעונות מכבי ביום 11.11.2015 עניים פקוחות, בתנוחת חצי ישיבה, מביטה במסך מערכת המחשב הניצבת ופועלת מולה. נצפתה תנועת עיניים המכונהPING PONG GAZE  חשוב לציין כי קיימות עדויות כי תופעת ה-PING PONG GAZE  אינה מעידה בהכרח על כי הנזק המוחי הנו בלתי הפיך כפי שמוכיח המקרה של [ב].

ציפיתי ב[ב] משתפת פעולה עם המתרגלת שלה, [ב] השתתפה במשחק מחשב אשר הופעל עבורה, תוכנת המחשב המתוכנתת לעקוב אחר מבטה של [ב] הגיבה בפיצוץ הבקבוקים אשר היו מוצבים על המסך מול שדה הראייה של [ב]. במשחק [ב] הייתה אמורה למקד מבטה בבקבוקים … [ב] פגעה בכל הבקבוקים אשר הוצבו מולה … [ב] נשאלה שאלות בע"פ ע"י המתרגלת שלה, שאלות טריוויאליות אשר התשובה עליהן הייתה אמורה להיות כן או לא, [ב] השיבה יפה ונכון על אחוז ניכר מהשאלות שנשאלה …

מבחינה נוירולוגית אמנם מצבה של [ב] מוגדר כמצב הכרה מינימלית, ולא במצב וגטטיבי. ההיפך הוא הנכון, [ב] מסוגלת לתקשר, ולהבין במגבלות של מצבה הנוירולוגי, וכפי שתיארתי היא מסוגלת להבין הוראות, שאלות ופקודות ואף יכולה לבצע את חלקן באמצעות תקשורת בעזרת מערכת המחשב. אני סבור כי ככל שתוסיף להתאמן כי יכולותיה ימשיכו להשתפר.

לעניין חוות דעתו של פרופ' מלמד המנוח, אני חלוק עליו בעיקר בנקודות הבאות:

מעבר לעובדה כי בדיקתו הייתה בשנת 2011, אני חלוק על תיאור מצבה הנוירולוגי כאילו היא במצב וגטטיבי … מצבה טוב בהרבה ומוגדר כמצב הכרה מינימלי, כפי שתיארתי לעיל ועם הביצועים אותם תיארתי לעיל.

בנגוד למה שתיאר פרופ' מלמד ז"ל, [ב] מבינה, ומגיבה לגירויים כולל לשיחה עם המטפלת שלה, לצורות הגאומטריות ולמטלות אליהם היא נחשפת על גבי מסך המחשב, כפי שתואר לעיל.

בניגוד למה שתיאר פרופ' מלמד ז"ל, קיימת תקשורת עם [ב], וגם אם היא איננה מספיק מפותחת – אין לי ספק כי היא קיימת.

בניגוד למה שקבע פרופ' מלמד ז"ל כאילו פגיעתה ותפקודה של [ב] אינם יכולים להשתפר, המציאות כפי שהוכחה בבדיקתי החוזרת ובהתבסס על הפרסום המצורף ברשימת המקורות חמש שנים מאוחר יותר, מלמדת על שיפור …

כאמור לפנינו שתי חוות דעת שונות מנוגדות אחת לשנייה.

בהתאם לחוות הדעת של פרופ' אברהם עורי האישה נמצאת במצב וגטטיבי (צמח), ואין לה כל יכולת לתקשר באופן כלשהו עם הסביבה, כך גם סבר פרופ' מלמד, לדבריהם לא נראה שיש סיכוי להטבה ביכולתה הקוגנטיבית או התיפקודית של האישה.

מנגד, בהתאם לחוות הדעת של ד"ר בן ציון קרימצ'נסקי האישה נמצאת בהכרה מינימלית ולא במצב וגטטיבי, לדעתו, האישה מסוגלת לתקשר ולהבין במגבלות של מצבה הנוירולוגי, היא מסוגלת להבין הוראות, שאלות ופקודות, ואף יכולה לבצע את חלקן באמצעות תקשורת בעזרת מערכת המחשב, וככל שתוסיף להתאמן יכולותיה ימשיכו להשתפר. בתיק נמצא גם חו"ד ד"ר חיים בראל מנהל מעונות מכבי הסבור שהאישה נמצאת במצב הכרה חלקית.

דיון והכרעה בבקשת היתר הנישואין

לצורך הכרעה בתביעות הצדדים, יש צורך בתחילה לקבוע את העובדות שבהם תלויה הכרעת הדין בנידון שלפנינו.

והנה, לפנינו שני שאלות עיקריות. הראשונה היא היתר הנישואין שמבקש הבעל להתיר לו לשאת אישה על אשתו, והכרעת הדין בזה תלוי האם מצד ההלכה מצבה של האישה מאפשר לה להתגרש ואז ביה"ד לא יתיר לבעל לשאת אישה על אשתו (באופן זה הבעל אף מסכים לגרש את אשתו), או שמצבה של האישה אינה מאפשר לסדר לה גט ואז ביה"ד יתיר לבעל לשאת אישה שניה על אשתו.

ובכן, על אף שהאישה מתגרשת מעיקר הדין בלא דעתה, צריך שיהיה לה יד ותדע לשמור את גיטה ולהבחין בין גיטה לדבר אחר ושתהיה בכלל משלחה ואינה חוזרת כדי שתוכל להתגרש. כאמור בחוות הדעת של הרופאים המומחים, האישה נמצאת או במצב וגיטיבי או במצב של הכרה מינימלית וחלקית ולבית הדין לא הוכח שהאישה מבחנת בין גיטה לדבר אחר או מבינה מה הם גירושין שלא תהיה משלחה וחוזרת.

לכן בית הדין לא יסדר גט עד שיתרשם מרצונה של האישה במידה וקיים רצון כזה, ויתברר שלאישה יד ודעה מספקת להתגרש. וכיוצ"ב כתב בשו"ת רעק"א (תנינא סי' עג) שלא להתיר נתינת גט כל שלא מבורר לן שהגיעה לכלל יודעת לשמור גיטה ויבוארו הדברים להלן בארוכה בעז"ה.

מנגד, אין לתלות את שאלות היתר הנישואין של הבעל בשאלת יכולת האישה לקבל גט, ואין לפגוע בהיתרו של הבעל להינשא בנסיבות הטראגיות שהוא מעוגן למעלה משתים עשרה שנה.

הבעל הינו ספרדי וכלל לא חל עליו חדר"ג שלא לישא אישה אחרת. אולם, אף אם הבעל היה אשכנזי היו מתירים לו לישא אחרת (ע"י היתר מאה רבנים) כפי שכבר הכריע הרמ"א (אהע"ז סי' א' ס"י) בהתאם למה שהורה לנו ראש המורים הרשב"א המובא במהרי"ק (סוף שורש ק"א) דאם האישה נשתטית מתירין לו לישא אחרת ורגמ"ה לא תיקן בענין זה, וכפי שקבע בזה מסמרות הגאון רעק"א בתשובתו (תנינא סי' מ"ד) וכל גדולי הפוסקים שלאורם אנו הולכים.

אף לדעת הנודע ביהודה (תניינא יו"ד סי' קמ"ו) המובא בפ"ת שם (סי' א' ס"ק ט"ז), הסובר שכשהאישה לא נשתגעה לגמרי והיא עוסקת במשא ומתן אלא שאינה בת דעת שלימה בכל הדברים אין להתיר בדורות פרוצים אלו לישא אישה על אשתו רק משום שהבעל אינו רוצה בחיי צער, היינו כשהיא ראויה לתשמיש על ידי בדיקת חברותיה ע"ש בנו"ב, מה שאינו קיים כלל בנידון שלפנינו שהאישה במצבה אינה ראיה לתשמיש כלל. ועי"ש בפ"ת וכן בתשובת מהרש"ם (ח"א סי' כ"א) שהביא מתשובת בעל הבית שלמה (סי' צ"ה) ועוד פוסקים דבאופן שאי אפשר לנהוג עמה מנהג אישות מתירים לו החדר"ג. ולכן פשוט דבנידון דידן שאי אפשר לחיות עם האישה חיי אישות כלל והבעל שרוי בהרהורי עבירה ואף לא קיים עדיין פריה ורביה, פשוט כביעתא בכותחא שיש להתיר לו לישא אישה שניה על אשתו. כיוצ"ב ממש כתב בשו"ת אלף המגן (להרב משה נתן רובינשטיין ח"ב סי' ל') באישה שחלתה במחלת השבץ ומשותקת בגופה ע"ש שציין להרבה פוסקים והעלה להתיר, ועיין עוד באוצר הפוסקים (סי' א' ס"י ס"ק ע"ב אות א'), וראה עוד באריכות דברי הפוסקים בדין היתר לשאת אישה על אשתו כשהבעל הינו ספרדי ובכלל בפרטי הדינים בזה מה שהביא וקיבץ בזה בשו"ת יביע אומר (ח"ה סי' א'-ב', ח"ז סי' ב' וסי' ה', ח"ח סי' ב', ח"ט סי' א' ו-כד, ח"י ס"א), ואכמ"ל.

כאמור בנידון שלפנינו שהצדדים ספרדים, אין אנו צריכין לכל זה והארכנו בזה לרווחא דמילתא, ואין בו שום פקפוק כלל להתיר לו לישא אישה על אשתו.

ברור, שגם לאחר היתר הנישואין הדלת פתוחה להוכיח את יכולתה של האישה לקבל גט ואת רצונה בגירושין, ואולם כל עוד ולא הוכח אחרת מבחינת בית הדין אין מקום לתלות את היתר הנישואין בגירושי האישה, והבעל יכול לישא אישה אחרת על אשתו כאמור.

כתובתה מזונותיה ורפואתה

השאלה השנייה העומדת לפנינו להכרעה היא בקשת האפוטרופוס לדין כי התנאי למתן ההיתר לבעל לשאת אישה שניה על אשתו הוא מילוי חובותיו של הבעל כלפי האישה לזונה ולרפאותה, וכן להשליש את כתובתה.

ובכן, טרם הכרעה בשאלה זו נביא את פרטי הדינים העולים מתוך הסוגיא ומדברי הפוסקים, מתי הבעל חייב במזונות אשתו שנשתטית וברפואתה וכן בחיוב כתובתה, ומתי לא, בהמשך נבאר גם דין מזונות האישה כשחלתה והבעל רוצה לגרשה ומוכן להשליש את כתובתה, ובהתאם לכך נסיק את המסקנות לנידון דידן לאחר קביעת העובדות הרלוונטיות שבהם תלויה הכרעת הדין בנידון שלפנינו.

ובכן דין חיוב מזונות באישה שוטה תלוי בבירור הדבר האם היא שוטה שאינה מתגרשת מן התורה, או שמן התורה היא בת גירושין אלא שאינה מתגרשת מדרבנן, וכן בזמן הזה דלא מגרשים בעל כרחה, וכדלהלן.

כידוע דעת הרמב"ם (סופ"י מהל' גירושין) דמי שנשתטית אשתו מניחה ונושא אחרת ואין מחייבים אותו במזונותיה ורפואתה, והראב"ד (שם) והרשב"א (ח"ב סי' שפ"ב) והרמ"ה (בטור) חולקין עליו וס"ל דחייב במזונותיה וברפואתה. וידוע דהמחבר סותר עצמו בעניין זה, דבהלכות גיטין (סימן קי"ט סעיף ו') פסק כהרמב"ם דמניחה ונושא אחרת ואין מחייבים אותו במזונותיה ורפואתה, ובהל' כתובות (סי' ע' ס"ד) פסק כשאר הראשונים דהנושא אשה ואח"כ נשתטית חייב לזונה ולרפאותה, וכבר העיר עליו הרמ"א בשני המקומות דסותר עצמו.

והאחרונים כתבו ליישב דעת המחבר בכמה אופנים:

1. תירוץ הבית שמואל (סי' ע' סק"י וסי' קי"ט סק"י), דבסי' ע' מיירי בשוטה שאינה מתגרשת מן התורה (אינה יודעת לשמור גיטה) ולכן חייב גם להוציא ממון לזונה וכו', ובסי' קי"ט מיירי במי שאינה מתגרשת רק מדרבנן כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר (היינו יודעת לשמור גיטה אבל אינה יודעת לשמור עצמה). וס"ל להרמב"ם והמחבר דבכהאי גוונא שאינה בת גירושין מדרבנן לא חייבוהו חז"ל להוציא ממון כיון שהוא מוכן לסלק את שלה ואנוס הוא בתקנת חז"ל, משום הכי הוא פטור מכל חיוב ממון. וראה גם בפר"ח (סי' קי"ט) דכתב חילוק זה בדעת הרמב"ם לדבר פשוט דאם אינה יודעת לשמור גיטה כיון שדבר תורה אינה מתגרשת פשיטא דמחוייב הבעל בכל תנאי כתובה שהרי אשתו היא ע"ש.
2. תירוץ החלקת מחוקק (סי' ע' ס"ק ט"ו וסי' קי"ט ס"ק י"א), דבסי' ע' מיירי שאינו רוצה ליתן לה כתובתה ולכן חייב לה גם חיובי ממון, ובסי' קי"ט מיירי ברוצה ליתן לה כתובתה ולכן ס"ל להרמב"ם והמחבר דפטור מחיובי הממון, ובהג' רעק"א שם בסי' ע' ציין שכ"כ המהרח"ש בתשובה סי' י"ז, וכ"כ הגט פשוט (סי' קי"ט ס"ק ל"ד).
3. בהתאם ליסוד בעל חוט השני (סי' ל"ב) המובא בפתחי תשובה (סי' ע' סק"ז) שהרמב"ם מודה כשהשגעון בא מחמת חולי ומוחזק להתרפאות ואין אחד מני אלף אשר לא יכול להירפא, והרמב"ם לא אמר דבריו רק כשהיא בריאה ומשתגעת שהשגעון ההוא ברוב פעמים הוא נצחי ואינו מוחזק להתרפאות.
4. תירוץ הפרי חדש (בסי' קי"ט) דבסי' ע' מיירי כשאינו בא לביה"ד מתחילה להודיע שאינו רוצה לזונה משלו, אלא רק עתה מגיע לביה"ד וטוען שכל מה שהוציא עד היום כדי לזונה לא הוציא אלא משלה והא ודאי לאו כל כמיניה ומסתמא משלו זנה, ובסי' קי"ט מיירי שבא לביה"ד ומודיע להם מתחילה שאינו רוצה לזונה משלו בכה"ג ס"ל להרמב"ם והמחבר דהדין עמו ומאכילה ומשקה משלה ולא משלו.

להלכה למעשה, יכול הבעל לומר קי"ל כהרמב"ם והמחבר דפטור ממזונותיה באופנים הנ"ל בשוטה שהיא בת גירושין מדאורייתא והבעל משליש את כתובתה, עיין בשו"ת צמח צדק (הקדמון, סי' סז) ובספר גט פשוט (הנ"ל סי' קי"ט סוס"ק ל"ד), כ"ש כמו בנידון שלפנינו שהבעל הינו ספרדי ואזיל כשיטת המחבר.

מהו גדר שוטה שאינה מתגרשת מן התורה

בהתאם לאמור, בבואנו לדון לעניין חיוב מזונות לאישה שוטה, יש לברר האם האישה אינה בת גירושין מן התורה, ואז הבעל חייב במזונותיה כל ימיה, או שהיא בת גירושין מדאורייתא ורק מדרבנן (או מחדר"ג ועיין להלן) אינה מתגרשת ואז פטור ממזונותיה ככל שמשליש את כתובתה וכמו שנתבאר.

ובכן, יסוד דין שוטה מתי אינה כשירה להתגרש ולקבל את גיטה מן התורה, מקורו במס' יבמות (דף קיג עמוד ב), על הא דאמרו שם (דף קיב עמוד ב) במשנה:

"פקח שנשא פקחת ונתחרשה, אם רצה – יוציא, ואם רצה – יקיים, נשתטית – לא יוציא, נתחרש הוא או נשתטה – אינו מוציאה עולמית".

ועל זה איתא בגמ' הנ"ל:

"נשתטית וכו'. א"ר יצחק: דבר תורה שוטה מתגרשת, מידי דהוה אפקחת בעל כרחה, ומה טעם אמרו אינה מגורשת, שלא ינהגו בה מנהג הפקר.

היכי דמי, אילימא דיודעת לשמור גיטה ויודעת לשמור עצמה, מי נהגי בה מנהג הפקר? אלא דאין יודעת לשמור לא גיטה ולא עצמה, דבר תורה שוטה מתגרשת? והא אמר דבי רבי ינאי: ונתן בידה – מי שיש לה יד לגרש עצמה, יצתה זו שאין לה יד לגרש עצמה! ותנא דבי רבי ישמעאל: ושלחה מביתו – מי שמשלחה ואינה חוזרת, יצתה זו שמשלחה וחוזרת!

 לא צריכא, דיודעת לשמור גיטה ואינה יודעת לשמור עצמה, דבר תורה שוטה מתגרשת – דהא יודעת לשמור גיטה, ואמור רבנן לא ליפקא, שלא ינהגו בה מנהג הפקר. אמר אביי: דיקא נמי, דקתני גבי דידה נשתטית לא יוציא, וגבי דידיה לא יוציא עולמית, מאי שנא הכא דקתני עולמית, ומאי שנא התם דלא קתני עולמית? אלא שמע מינה: הא דאורייתא, הא דרבנן".

מבואר בגמ' דאישה שאינה יכולה לשמור גיטה אינה מתגרשת מן התורה, אי משום שאין לה יד לגרש עצמה אי משום שמשלחה וחוזרת, אולם אישה שיודעת לשמור את גיטה אבל אינה יודעת לשמור עצמה מתגרשת מן התורה, אבל חכמים תיקנו שי אפשר לגרשה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר מאחר שאינה יכולה לשמור את עצמה.

כך גם נפסק הלכה למעשה בשלחן ערוך אבן העזר הלכות גיטין (סימן קיט סעיף ו):

"יכול לגרשה בלא דעתה (כלומר, סתם אשה). לפיכך קטנה מתגרשת אף על פי שאין בה דעת גמורה, אפילו אם קבל אביה קדושיה שהם דאורייתא, או חרשת שנתקדשה כשהיתה פקחת, ונתחרשה; אבל אם נשתטית, ואינה יודעת לשמור עצמה, אינו מוציאה עד שתבריא, שלא ינהגו בה מנהג הפקר. ואם גירשה מגורשת, והוא שתהיה יודעת לשמור גיטה, וי"א דאפי' בדיעבד אינה מגורשת".

והנה דברי המהר"ם פדוואה סי' ה' המובא בהגהת רעק"א שם באה"ע סי' קי"ט באישה חרשת שאף כי רמיזתה לא מקרי רצון גם כפייה ואונס אין כאן, הנה הוא ז"ל מדבר בחרשת שאין דינה  כשוטה כלל ומתגרשת מן התורה ומדרבנן, ורק משום עניין גירושין "בעל כרחה" שיש חדר"ג שלא לגרש אשה בעל כרחה, על זה קאמר שרמיזותיה של החרשת אף אם לא מקרי רצון מכל מקום אינה כפייה ואונס ומשכך אין בזה משום חדר"ג. אבל ככל שהנידון הוא האם היא בכלל שוטה שאינה מתגרשת מן הדין לפעמים מדאורייתא ולפעמים מדרבנן, דהיינו גם לולי החדר"ג, ומעיקר הדין דמועיל גירושין בעל כרחה מ"מ שוטה אינה בת גירושין, בזה לא יועיל כלל עניין זה שלא נגדירה ככפיה ואונס. כי אפי' רצון ממש לא יועיל מאחר שאינה בת גירושין כלל וכלל, ופשוט.

שוטה שיודעת לשמור גיטה ועצמה האם היא בת גירושין, ומהו גדר 'אינה יודעת לשמור גיטה'

והנה יש לדון במי שנחשבת כשוטה לכל דבר, אולם מאידך היא יכולה לשמור את גיטה ואת עצמה, האם מתגרשת מן התורה ואף מדרבנן מאחר שיכולה לשמור גיטה ועצמה, דרק מי שאינה יודעת לשמור גיטה אינה בת גירושין מן התורה דנתמעט מקרא ד'ונתן בידה' משום שאין לה יד לגרש עצמה או מ'ושלחה' משום שמשלחה וחוזרת, וזו שאינה בכלל זה לא נתמעטה, ואפילו מדרבנן מתגרשת מאחר שיכולה לשמור עצמה ולא ינהגו בה מנהג הפקר, ואין בגירושין חסרון בזה שהיא שוטה לכל דבר כי אין צריך כלל דעתה והרי מעיקר הדין האישה אף מתגרשת בעל כרחה.

מאידך יש לומר, שגם לעניין גירושין הדין הוא כמו קידושין וקניינים ושאר כל הדינים ששוטה שאינה בת דעת מופקעת מהם, והכי נמי יש לומר שאשה כזו אינה בת גירושין מהאי טעמא דהיא שוטה לכל דבר, וכמו ששוטה אינה מתקדשת כך שוטה אינה מתגרשת.

ואולי אפשר לתלות דין זה במה שדנו האחרונים (ראה קצות החושן סי' ס"ו ס"ק כ"ז וסי' ר' סק"ה ובאחרונים שנו"נ בדבריו) האם מזה דמועיל גירושין בעל כרחה של האישה מוכח דאין צריך כלל שתזכה האישה בגט וסגי בעצם הנתינה לידה ואין צריך כלל קנין, או שכן צריך שהאישה תזכה בגט ועל ידי הנתינה היא קונה את הגט והדברים ידועים ואכ"מ. ולפי הצד השני שצריך שתזכה בגט ועל ידי הנתינה היא קונה את הגט, י"ל דבשוטה שאינה בת קניינים לא יועיל. אולם אינו מוכרח כלל כי גם שוטה אינה מופקעת מזכיה וקניין בעצם, ואפשר אף להקנות לה על ידי אחר ראה שו"ע הל' מתנה (סי' רמ"ג סט"ז, ואולם ע"ש קצוה"ח סק"ו), ויש הסוברים דמהני אף בכל דעת אחרת מקנה (ע"ש בסמ"ע ס"ק כ"ט) ואכמ"ל בזה.

ובכן, מצאתי שנחלקו בדבר זה גדולי עולם. דמדברי מרנא החתם סופר ז"ל בתשובתו (אהע"ז ח"ב ס"ג ד"ה אבל תמוה) בדבריו על דברי התוס' במס' יבמות ר"פ חרש שנשא (קי"ב ע"ב ד"ה דאין אדם), משמע לכאורה (אולם באמת זה אינו וגם החת"ס ס"ל דמהני, ראה להלן) דס"ל בפשיטות דאין לחלק ביניהם, ושוטה שאינה בכלל קידושין מן התורה גם אינה בכלל גירושין מן התורה, ע"ש דמתבאר מדבריו דכל שוטה שאינה בת קידושין אינה מתגרשת מן התורה.

וכן מבואר בשו"ת בית שמואל אחרון (אהע"ז סי' ט) דשוטה גמורה שאחד מסימניו הוא 'מאבד מה שנותנים לו' לא יתכן שתידע לשמור את גיטה. וע"ש שכתב בזה ליישב קושית התוס' ביבמות (דף קי"ג ע"ב ד"ה יצתה) בזה דלא מייתי הירושלמי איכא בינייהו דיודעת לשמור גיטה ואינה יודעת לשמור את עצמה, משום דהירושלמי סובר דבעינן דוקא שתהא מוחזקת לשוטה בכל הד' סימנים המבוארים בחגיגה כמ"ש רבינו שמחה שפירא שמביאו הב"י סי' קי"ט, ואחד מהסימנים הינו מאבד מה שנותנים לו, וא"כ ממילא אם היא מאבדת מה שנותנים לה הרי היא בכלל אינה יכולה לשמור את גיטה ולכן אינה בת גירושין מדאורייתא.

אולם בחי' בעל החשק שלמה הנדפס בסוף מס' יבמות על דברי התוס' הנ"ל ר"פ חרש, הביא דברי החת"ס הנ"ל ונחלק עליו ז"ל:

"דהדבר פשוט דכל שעשתה מעשה שטות דנחשב בחגיגה (ג' ע"ב) לשוטה מקרי שוטה גמורה ואין קידושיה קידושין כלל, ואף דיודעת לשמור קידושיה דקידושין בעינן דעת ושוטה אין לה דעת, אבל מ"מ לענין גירושין דלא בעינן דעתה שפיר מתגרשת מן התורה אף בשוטה גמורה [והא דבעינן דיודעת לשמור גיטה, היינו משום דאל"ה הוי משלחת וחוזרת] כו', ולכן דברי הגאון חתם סופר ז"ל צע"ג", עכ"ל.

כדברי החשק שלמה כתב גם בשו"ת בית יצחק (אהע"ז ח"ב ס"ג):

"ומ"ש כ"ת בפירוש דברי התוס' יבמות קי"ב ד"ה "דאין אדם דר" שכתבו מיהו היכי שנישאת לו כבר תקינו רבנן שאינה מתגרשת כיון שאינה יודעת לשמור א"ע, ונתקשה בדבריהם הגאון בעל החת"ס שם בתשו' דהרי התוס' קאי על שוטה דרבנן דיכולה לשמור את גיטה, ואיך כתבו זאת על הגמ' דשוטה לא תקינו רבנן נשואין דהרי בשוטה דרבנן הנשואין מדאורייתא, בזה יפה העיר, דנהי דיכולה לשמור גיטה, לא מהני נשואין מדאורייתא דלא הוי קדושין, דהגמ' קאי בשוטה שיש לה סימני שוטה, ואף דיכולה לשמור גיטה אינה מקודשת".

ומכל מקום מדברי הבית יצחק שם בריש התשובה משמע דגם החתם סופר עצמו מודה לעצם דין זה, ורק שהעיר על דבריו במה שנתקשה בדברי התוס' דלכ' אינו קשה לפי"ז וכנ"ל, אבל לא שנלמד מדברי החת"ס שאכן חולק על זה. ע"ש שכתב לעניין דין ההפוך שיכולה לשמור גיטה ולא עצמה דמתגרשת מן התורה אבל לא מדרבנן, וס"ל לחת"ס דאישה כזאת גם מתקדשת מן התורה כמו שמתגרשת מן התורה, וכתב ז"ל:

"וכת"ה שפך סוללה על החת"ס, דאיהו סובר דכמו היכא שאינה יכולה לשמור גיטה אינה מגורשת מדאורייתא ה"ה דאינה מקודשת מדאורייתא, והיכי שיכולה לשמור גיטה ולא עצמה מגורשת מדאורייתא ה"ה דמקודשת, ומשם הכי חשש שמא האשה יכולה לשמור קדושי' והיא מקודשת מדאורייתא והוה א"א ומדרבנן אסור לגרשה מחשש גרירה. וע"ז חולק כת"ה וכ' דאם אינה יכולה לשמור עצמה אף שיכולה לשמור קדושי' אינה מקודשת מדאורייתא, ודוקא הגירושין מהני מדאורייתא ביכולה לשמור גיטה דלא בעינין דעתה ומתגרשת בעל כרחה, ע"כ ביכולה לשמור גיטה דיש לה יד מתגרשת מדאורייתא, אבל הקדושין ל"מ מדאורייתא באינה יכולה לשמור עצמה ע"כ".

ועל זה כותב הבית יצחק ז"ל:

"ובאמת צדקו דברי החת"ס, דבודאי הא דאמרינן דבר תורה שוטה מתגרשת מידי דהוה אפקחת בעל כרחה, היינו שהיא שוטה בהדברים המבוארים בחגיגה ד"ג או שהוא שוטה בשאר דברים לשטת הפוסקים דלא בעי דוקא כהך דחגיגה. ובודאי קדושי' לאו קדושין מדאורייתא, וס"ד דגם הגט ל"מ, קמ"ל דדבר תורה שוטה מתגרשת דלא בעינן דעתה, ומ"מ מדרבנן אינה מתגרשת אף שיודעת לשמור גיטה ורק שהיא שוטה בשאר דברים מ"מ באינה יודעת לשמור עצמה חיישינין שלא ינהגו בה מנהג הפקר. אמנם אם האשה אינה שוטה בשאר דברים ואין לה סימני שטות רק שאינה יודעת לשמור עצמה בזה קידושי' קידושין דאין זה שוטה ומ"מ מדרבנן אסור לגרשה כו', ומה שמבואר בטוש"ע דבאינה יודעת לשמור גיטה אינה מגורשת מדאורייתא שהביא כ"ת, שם קאי אשוטה גמורה בשאר דברים, רק כשיכולה לשמור את גיטה מתגרשת מדאורייתא מידי דהוי אפקחת בעל כרחה, ומ"מ אינה מקודשת, משא"כ באינה שוטה רק שאינה יודעת לשמור עצמה שפיר היא מקודשת".

וכדברי החשק שלמה והבית יצחק, מבואר גם בדברי בעל הגור אריה יהודא (אהע"ז סי' כ"א, וצויין במהרש"ם ח"ב סי' קמ"ז) ע"ש בתשובתו לבעל הבית שמואל האחרון (המצויין לעיל) שהשיג עליו, ועל אף שגם הוא ז"ל קבע מסמרות דשוטה גמורה יש לה גם דבר זה שאינה יודעת לשמור גיטה ומשלחה ואינה חוזרת, ולכן אינה מגורשת מן התורה מה"ט, וז"ל שם:

"ובר מן דין לענ"ד באתי לדון (בין) בדעת הפוסקים הנ"ל אם בעינן שוטה במעשה המבוארים בחגיגה, היינו דוקא בדין שוטה של הבעל המבואר בסי' קכ"א, דהתם שפיר י"ל כיון דאינו עושה השטות המבואר בגמרא אף דחזינן ביה שטותא בשאר דברים אפ"ה אמרינן דעת יש בו לגרש, אבל לענין אשה דמבואר בפרק חרש (יבמות) דף קי"ג (ע"ב) דבר תורה שוטה מתגרשת מידי דהוי אפיקחת בעל כרחה, אלא מאי טעם אמרו אינה מתגרשת כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר, ופריך היכי דמי [כו'] אי לית בה דעת לשמור את גיטה כו', לא צריכא דיודעת לשמור את גיטה ואינה יודעת לשמור עצמה כו', ולפ"ז בודאי אי עושה מעשה שטות המבוארים בחגיגה שמוחזקת על [ידי] זה לשוטה גמורה בודאי לא מיקרי יכולה לשמור את גיטה, וגם מיקרי משלחת וחזרה כמבואר ברש"י שם שמשלחת מביתו וחזרה שכן מנהג השוטים שאין בושין, ולפ"ז על כרחך אם נקראת יכולה לשמור את גיטה היינו בודאי שאינה מוחזקת לשוטה גמורה ע"י המעשים המבוארים בחגיגה, ואף על פי כן אם ראינו דאין דעתה צלולה שיכולה לשמור את עצמה מן ההפקר אינה מגורשת משום גרירה שלא ינהגו בה מנהג הפקר, הרי לפ"ז לענין טעמא דגרירה ודאי דלא בעינן שתהא במעשיה שטות המבוארים בחגיגה אף להני הפוסקים דס"ל הכי שמביא הב"י בסי' קכ"א כו".

אולם מכל מקום בהמשך דבריו חלוק הוא על הבית שמואל האחרון שקבע דכל שמאבדת מה שנותנים לה מקרי אינה יודעת לשמור גיטה ואינה מתגרשת מן התורה, וחלק עליו בעל הגור אריה יהודא וכתב שם דבר יסודי מה ההגדרה של אינה יודעת לשמור גיטה שאינה מתגרשת מן התורה, ז"ל:

"ואני אומר אף שאמר דבר חכמה אין שמעתתיה מכוונת, דמכותלי דבריו ניכר שהבין דהאי אינה יכולה לשמור את גיטה היינו שמאבדת את הגט, ואגב חורפיה לא דק, דאטו בעינן בגט שתשמור את הגט שלא תאבד אותו, הרי מתגרשת בקבלת הגט לידה תיכף, ומאי נפקא מינה אם תאבד אח"כ, ועתים חלומה ועתים שוטה יוכיח דמתגרשת בעת חלימותה מן התורה אף דברגע אח"כ תשטה ותאבד אותו. רק הפירוש יכולה לשמור את גיטה היינו שתדע ותהיה בדעת, ותדע שמקבלת הגט על דעת שתתגרש על ידו מבעלה שנכתב בתוכו שהיא מגורשת, והיינו מבחנת בין גיטה לדבר אחר, עיין במגיד משנה פ"י מהלכות גירושין (הלכה כ"ג), והוי משלחת [ואינה] חוזרת באותה שעה, והוי ג"כ ונתן בידה שיש לה יד לגרש את עצמה, דהיינו דיודעת ענין גירושין שמקבלת הגט לגירושין, עיין בגיטין דף ס"ד (ע"ב). ודבר שפתים אך למחסור לדבר בזה כי הוא ברור ופשוט, ומה ענין זה דיודעת לשמור את גיטה למאבד מה שנותנים לה לחוד".

וכן כתב בשו"ת תפארת צבי (אהע"ז סי' מ') והביאו והסכים עמו בעל האחיעזר (ח"ג סי' י"ז), דמפשטות הגמ' הנ"ל ביבמות מבואר דאף שהיא שוטה בשאר דברים והבעל שמגרש בכה"ג אינו גירושין ובכה"ג שנשתטה אינה מוציאה עולמית, מ"מ לגבי האישה כל שיכולה לשמור גיטה מתגרשת, וכן כתב בעל העונג יו"ט (סי' קמ"ג) וציינו האחיעזר שם בסו"ד.

וע"ש באחיעזר שהביא כן גם מבעל העטרת חכמים לברוך טעם (סי' י"ז) ושהט"ז שכתב (בסי' קי"ט) דאין אנו בקיאים כ"כ לדעת מתי נקרא שימור לגיטה הוא יחיד בדבר הזה, ומשו"ת רש"ל ומסתימת השו"ע מבואר שלא כדבריו, ושכל שוטה אם ידעינן שיכולה לשמור גיטה ועצמה אפשר לגרשה מרצונה, וע"ש באחיעזר דאין בזה חדר"ג דאף אם שוטה אין לה רצון מ"מ לא הוי גט בעל כרחה.

וכבר הביא כן בשו"ת שרידי אש (ח"א סי' ס"ב) מדברי האור זרוע (סי' תשע"ח) שכתב להדיא:

"ומיהו בעת שטיותה, אף על גב דאית בה סימנים הללו, אם היא חכמה לשמור את גיטה ואת עצמה, מתגרשת לכתחילה".

ומבואר שגם מי שיש לה סימני שוטה מתגרשת מן התורה כל שיודעת לשמור גיטה, (וכן אפ' מדרבנן אם יודעת לשמור עצמה, ולא ניכנס כאן לדין זה שנו"נ בה האחרונים הנ"ל וע"ש בשרידי אש שאחרי פסקו של האו"ז אין לפקפק עוד).

ומכל מקום, מצאתי שבעל הבית יצחק סותר עצמו במה שכתב במק"א (שו"ת בית יצחק אהע"ז ח"א סי' י') לחלוק על התפארת צבי ותשובת עטרת חכמים הנ"ל דגם שוטה גמורה בשאר דברים מתגרשת מן התורה כי הכל תלוי ביודעת לשמור גיטה, והוא ז"ל כתב להעיר על דבריהם אלו ושלדינא הדבר צ"ע. וע"ש בהמשך דבריו שם שהביא דברי תשובת גור אריה יהודה הנ"ל בביאור עניין יודעת לשמור גיטה שנחלק על הבית שמואל האחרון וס"ל דמועיל גם במאבדת מה שנותנים לה דהרי רשאי תיכף לקרוע הגט ולמה לי שמירה בגט, וע"כ הכוונה שאינה יכולה לשמור גיטה היינו שאינה יכולה לשמור עניין גיטה שתדע שמקבלת גט על דעת שמתגרשת מבעלה. והעיר עליו הבית יצחק במה שהקשה למה צריך גט שימור:

 "דזה אינו דאנן בעינן "ונתן בידה" שיתן ביד המשמרת, ואם אינה בת שימור הוה כמניח על גבי הקרקע כמ"ש הריטב"א בקידושין, ובאמת גט אין צריך שימור דרשאי תיכף לקרוע הגט, אבל היד בעי שיהיה ראוי לשמור ושוטה אינה ראוי לשימור כו' ומייתי ב' טעמים חדא שאין לה יד והכוונה דבעי עכ"פ ראוי לזכיה כו' מ"מ בעי ראוי לשמירה דזולת זה הוי כמונח ע"ג קרקע כמ"ש הריטב"א בקידושין, ותנא דבי ר' ישמעאל מי שמשלחה ואינה חוזרת היינו דבעי שתבין עניין הגט, ותרי הטעמים צריכין".

 ועיין שם עוד בדבריו, ותשובתו שם היא משנת תרל"ח, ולהלכה ודאי אזלינן ככל גדולי הפוסקין שמפיהם אנו חיים וכמו שהוא עצמו כתב בתשובתו השניה הנ"ל (באהע"ז ח"ב ס"ג) שנכתבה באחרונה בשנת תר"ן.

והלום מצאתי גם בחתם סופר עצמו בתשובה קודמת לתשובה הנ"ל (אהע"ז ח"ב ס"ב) שכתב כן להדיא דגם אם יש לה כל סימני שוטה מתגרשת מן התורה כל שיודעת לשמור גיטה, ומדרבנן בעלמא אינה מתגרשת אם אינה יודעת לשמור עצמה, ע"ש שכתב (בחלק האחרון של ד"ה עדיין פש גבן) ז"ל:

"והנה נהי דהירושלמי פליג בזה אש"ס דילן מ"מ י"ל היינו בענין שוטה, אבל אשה שנשתטית דמן התורה מתגרשת אם יכולים לשמור גיטה, דאז משלחה ואינה חוזרת כמבואר ביבמות קי"ג ע"ב, ומדאמר דבר תורה שוטה מתגרשת ע"כ מיירי ביש בה סי' שוטה שבכל מקום, ואפ"ה מתגרשת עד שבדקנו בה אם משלחה וחוזרת, ועל זה י"ל כל זמן שלא ראינו בה סי' שטותא יתירתא דמאבדת מה שנותני' אפי' בדיקה אינה צריכה אם משלחה וחוזרת, מה תאמר עכ"פ מדרבנן אינה מתגרשת משום דאינה יכולה לשמור עצמה ממנהג הפקר ומשום גרירה, לזה י"ל כיון דמן התורה מתגרשת ורק מדרבנן אפשר דנוכל לסמוך אהירושלמי דעד שיראה בה סימני שטות ביחד או מאבדת מה שנותני' לה מתגרשת שפיר, והנה הרואה בדברי רבנו שמחה הנ"ל יראה דקאי אשוטת וכן מייתי לי' הרב"י בסי' קי"ט אהך דינא דמיירי לעיל מיני' מהך ירושלמי דגרירה ע"ש וא"כ דברי רבינו שמחה מדוקדקי' מאוד עיי'. וק"ל".

ומבואר מכל מה שהבאנו דהסכמת רוב ככל הפוסקים היא דגם שוטה גמורה שיש לה כל סימני שוטה ואינה בכלל קניינים וקידושין, מ"מ מתגרשת מן התורה כל שיודעת לשמור גיטה, דבגירושין א"צ דעת כלל מידי דהוה כפיקחת שמגרשה בעל כרחה.

לא כל שוטה היא בכלל "אינה יודעת לשמור גיטה"

כאמור, אף כשהאישה מוגדרת כשוטה לכל דבר, עדיין אין זה מפקיעה מדיני גירושין מן התורה כל ש"יודעת לשמור גיטה", וגדר הדבר מה נקרא שיודעת לשמור גיטה, התבאר לעיל מדברי בעל שו"ת גור אריה יהודה שאין צריך שתוכל לשמור את הגט שלא תאבד אותו, ואף מי שמאבדת מה שנותנים לה היא בת גירושין, אלא צריך  שתדע שמקבלת הגט על דעת שתתגרש על ידו מבעלה שנכתב בתוכו שהיא מגורשת, ויודעת ענין גירושין שמקבלת הגט לגירושין.

והנה המגיד משנה על הרמב"ם הנ"ל והוזכר בדברי הגור אריה יהודה כתב, דאינה יודעת לשמור גיטה היינו מה שנתבאר לעניין קטנה במס' גיטין (ס"ד ע"ב) שאינה מבחנת בין גיטה לדבר אחר. וע"ש בסוגיית הגמ' בגיטין בדברי רבא ובמש"כ שם הראשונים, ואחריהם האריכו גדולי האחרונים בביאור הבחנה זו בין גיטה לדבר אחר, והאם שוטה גידרה שוה לקטנה. ועיין תשובת מהרש"ל (סי' ס"ה), וראה גם בתשובת רעק"א (תניינא סי' עג):

 "גם מאן מפיס שהגיעה לכלל יודעת לשמור גיטה, דלדעת כמה פוסקים אף דמבחנת בין גיטה לדבר אחר לא מקרי יודעת לשמור גיטה, ובעינן שתהיה בגדר פעוטות, ותלוי בחילוף גירסאות גיטין דף סה ע"א, ועיין תשובת רש"ל סי' סה". ואין כאן המקום להאריך בזה.

ונציין רק לדברי החלקת מחוקק (שם בסי' קי"ט ס"ק י"ג) שכתב בעניין הגדרת הדעת הצריכה להיות לאישה כדי שלא להיחשב שוטה שאינה יודעת לשמור גיטה שאינה מתגרשת מן התורה, זה לשונו:

"והוא שתהיה יודעת לשמור גיטה. דכל שאינה יודעת לשמור גיטה אינה בת גירושין מן התורה, דכתיב: "ונתן בידה", יצתה זו שאין לה יד לגרש עצמה, ותנא דבי ר' ינאי ושלחה מביתו יצתה זו שמשלחה וחוזרת, שיעור זה לדעת רש"י בקטנה כשתגיע לעונת הפעוטות, ולגי' הרי"ף אפילו קודם זה כשיש לה קצת דעת צרור תזרוק ואגוז תטול חשיב ויודעת לשמור גיטה וקרינן בה משלחת ואינה חוזרת ומגורשת מן התורה. ועיין בתשו' מהרש"ל שנחלקו בזה הקדמונים, דעת ר' שמחה דלענין שמירת גיטה דשוטה לא בעינן דעתא צילתא כולי האי כמו בקטנה המתגרשת בקידושי אביה, ודעת ר' אפרים וראבי"ה דגדולה שאין בה דעת גרוע מקטנה דאתי' לכלל דעת ע"ש שהאריכו בזה".

עכ"פ הראית לדעת, כי גם מקצת דעת סגי כדי להחשיבה בכלל 'יודעת לשמור גיטה' ו'משלחה ואינה חוזרת' שמתגרשת מן התורה.

מן הכלל אל הפרט

כאמור, בהתאם לחלק מחוות הדעת המקצועיות שלפנינו האישה נמצאת במצב וגטטיבי (צמח) ואין לה כל יכולת לתקשר באופן כלשהו עם הסביבה, מנגד בחלק מחוות הדעת המקצועיות שלפנינו האישה נמצאת בהכרה מינימלית וחלקית ולא במצב וגטטיבי, היא מסוגלת לתקשר ולהבין הוראות שאלות ופקודות, ואף יכולה לבצע את חלקן באמצעות תקשורת בעזרת מערכת המחשב.

לדברי האפוטרופוס של האישה ע"י ב"כ, האישה מצליחה לתקשר באמצעות תנועות עיניים במחשב ובאמצעות כתיבה מתודרכת ע"י המטפלת. לדבריהם ולדברי קלינאית התקשורת והמרפאה בעיסוק האישה מבינה שמדובר בבעל, ויודעת מה זה להתגרש, ומביעה את עמדתה ורצונה שהיא רוצה להתגרש מבעלה (בשל התנהגותו של הבעל, שלטענתם – המוכחשת על ידי הבעל – הבעל זנח את האישה מאז האסון שקרה לה, התעלם מקיומה ואף ניתק את הקשר של האישה עם בתם היחידה, וראה בפרט זה מה שכתבנו להלן בסוף הפס"ד).

לאור האמור עולה, כי ככל דנימא בנידון דידן שהאישה מבינה את משמעות עניין עצם הגט שעל ידו מתגרשים ואינו נייר או חפץ בעלמא, ואולי אף מבינה עניין גירושין מבעלה שמגרשה ומובדלת מאז ממנו על ידי הגט, הרי בכה"ג האישה הינה בת גירושין מן התורה מאחר שהיא נכללת בכלל "יודעת לשמור גיטה" ו"משלחה ואינה חוזרת", זאת אף אם היא משותקת ואינה יכולה לשמור בידיה בפועל על הגט. ובכה"ג הרי הבעל פטור ממזונותיה מאחר שהיא בת גירושין מן התורה וכדעת הרמב"ם שהבעל יכול לומר קים לי כוותיה, כ"ש שהוא ספרדי דאזיל כמחבר.

על אף דהדבר בספק, מ"מ אי אפשר להוציא ממון מהבעל מספק. וכל שכן, כשנטען כן על ידי אפוטרופוס של האישה וב"כ, כי כידוע ככל שיש ספק בדבר אין להוציא מזונות מהבעל מספק כי הבעל הוא מוחזק. וכבר נכתב רבות על סוגיה זו של מי נחשב המוחזק ביחס לחיוב מזונות של הבעל כלפי אשתו, וכן לגבי כל טענות של האישה האם הבעל נחשב בחזקת חיוב או שנחשב כמוחזק ונטל הראיה על האישה. וראה בארוכה דברי הפוסקים בזה בשו"ת יביע אומר (חלק ג' אהע"ז סי' יד-יז ובחלק י"א אהע"ז סי' סא-סב וסי' סד ובחלק חו"מ סי' כ' וכן במאמרו של הגר"ע יוסף ז"ל ב"תורה שבעל פה" חלק י"ב), וכן במה שכתבנו בעניין זה בפד"ר בהרכב זה (תיק מס' 1177165/8 פורסם), [וראה עוד בפד"ר (ח"ג עמ' 298) משו"ת פרשת מרדכי להגאון ר"מ בנעט ז"ל (אהע"ז סי' יד) בטענת ברי של הבעל דנאמן להיפטר ממזונותיה דאשת איש בחיי בעלה אינה מוחזקת במזונותיה ע"ש ואכמ"ל בזה]. אולם גם אם נניח שיש מחלוקת בדבר והדעות חלוקות הרי שבוודאי יוכל הבעל לומר "קים לי" גם בזה ולא נוכל להוציא ממון מספק.

מעתה ככל שהאישה ע"י האפוטרופוס וב"כ טוענין לפנינו שהיא בת גירושין, ולדבריהם היא אף מביעה את דעתה ורצונה להתגרש, אין הם יכולים לתבוע מזונותיה, וכמשנ"ת.

עוד טעמים לפטרו ממזונותיה על הצד שהיא בת גירושין ועל אף החדר"ג שלא לגרש אישה בעל כרחה

אף משום חדר"ג שיש איסור שלא לגרש אישה בעל כרחה, הנה בנידון שלפנינו לא קיים  איסור זה כדי שנאמר שבגללה יחויב במזונותיה (ועיין חלקת מחוקק סי' קי"ט ס"ק ט' וס"ק י"ב), וזאת מכמה טעמים.

ראשית דבר, הרי הבעל הינו ספרדי והם לא קיבלו עליהם את החדר"ג שלא לגרש אשה בעל כרחה, וכמבואר בשו"ת מהר"ם אלשקר (סי' צ"ה) שלא קיבלו בגלילות ספרד ומערב את החרם, וכ"ה בגט מקושר (סי' א' ס"ק כ"ב) דלדעת המחבר אין לחוש כלל לחרם שלא לגרש אישה בעל כרחה, כ"ש לדעת הבית שמואל (סי' קט"ו סק"ז) דבזמן הזה י"ל דכלה זמן החרם ע"ש, וע"ע בשו"ת ישועות מלכו (אהע"ז סי' ב' וסי' ו).

ואף שכל זה אינו מוסכם, ובתשובת הר"ן (סי' ל"ח) מבואר שגזירת החרם בעניין גירושין בעל כרחה של האשה נתפשט בכל המקומות, וכן כתב בעל הגט פשוט (סי' קי"ט ס"ק כ"ב) דיש לחוש לדברי הר"ן בכל המקומות, וכיוצ"ב כתבו הנודע ביהודה (מהדו"ק אהע"ז סי' א' וסי' עז, וע"ע תניינא סי' קב) והחתם סופר (אהע"ז חלק א' סי' א', וע"ע ח"ו רסי' ע' ובחו"מ בהשמטות סוף סי' רג) שהחרם שלא לגרש אשה בעל כרחה נתפשט בכל ישראל ונוהג בכל המקומות ולא נקבע לו זמן ע"ש. הנה מעבר לזה שיש לדון דעכ"פ לעניין חיובי ממון יכול הבעל לומר קים לי שאין עלי חדר"ג ואני יכול לגרשה ושוב איני מתחייב במזונותיה ורפואתה, הנה אף בלאו הכי הרי במום גדול כזה כלל לא החרים חדר"ג וכמו שמבואר בתשובת הרא"ש (כלל מ"ב) המובא במחבר (סי' קי"ז סי"א) באשה נכפית, ואשה שוטה שהוא מום גדול דומה לזה וכמבואר בתשובת רעק"א (תנינא סי' מ"ד), ומהאי טעמה תמה בעל הבית יעקב (סי' ע' ס"ד) על הח"מ הנ"ל יעויין שם דבריו.

נוסף לזה, הרי לדעת הרבה פוסקים ככל שאינה ראויה לחיי אישות שרי לגרשה בעל כרחה. ראה פתחי תשובה (סי' קי"ט ס"ק י') ובדברי הפוסקים המצויינים בשו"ת אלף המגן הנ"ל, וכל שאינה ראויה כלל לחיי אישות חייבת לקבל גט וממילא בידי הבעל למנוע ממנה מזונות, וכמו שהעלו גם בפד"ר (חלק ה' עמ' 12 והלאה, בהרכב הדיינים ע. הדאייא, י.ש.אלישיב, ב. ז'ולטי).

נוסף לזה, יכול הבעל לומר קים לי כמהר"א מזרחי (סי' ל') שפטור ממזונותיה גם במקום שיש חדר"ג, ובכה"ג שבא בטענה נכונה טענתו טענה ראה פתחי תשובה (סי' ע"ז סק"ב) מבעל הישועות יעקב, וראה מה שהאריך בזה בנחל יצחק (סוף ח"א וע"ש מהמשכנות יעקב), ובפנים הישועות יעקב השווה דין זה לדין נשתטית לדעת הרמב"ם הנ"ל ע"ש, וכך נהגו בבתי הדין וראה בפד"ר מביה"ד הרבני הגדול (חלק ג' עמ' 297 בהרכב הדיינים הרבנים י. נסים, י.ש. אלישיב, ב. זולטי, וכ"כ בעוד פדרי"ם) ובשו"ת ציץ אליעזר (חלק כ"א סי' לט), והדברים ידועים ואכמ"ל.

זאת ועוד, בנידון שלפנינו שאין לה דעת אבל לא שניתן בעל כרחה אף עדיפא, שהרי לא שמענו מהאישה שמתנגדת לקבלת הגט, ובכהאי גוונא לכו"ע אין כאן כלל חדר"ג, דגם אם אין כאן רצון מ"מ גם כפיה ליכא וכמ"ש האחיעזר הנ"ל, וכיוצ"ב מבואר בדברי המהר"ם פדוואה (סי' ה') המובא בהגהת רעק"א (שם באה"ע סי' קי"ט) שצויין לעיל, באישה חרשת שאף כי רמיזתה לא מקרי רצון גם כפייה ואונס אין כאן.

עוד טעם לפטרו ממזונותיה בהשלשת הכתובה

והנה כבר נתבאר שכל פטור הבעל ממזונותיה בשוטה שהיא בת גירושין מדאורייתא, אינו אלא אם הבעל רוצה ליתן לה כתובתה, ובכה"ג דוקא הוא דנפטר מכל חיובי הממון, וכמו שהבאנו מהחלקת מחוקק המהרח"ש והגט פשוט. ולכן בנידון שלפנינו כדי להיפטר ממזונותיה ורפואתה על הבעל להשליש את כתובתה ורק בזה יוכל להיפטר ממזונותיה, אולם ככל שהבעל לא ישליש בביה"ד את כל כתובתה הרי הוא חייב במזונותיה וברפואתה.

מאידך, יש להוסיף, כי בנידון שלפנינו, ככל שנחשיב את האישה כמי שיש לה יד להתגרש מן התורה ושוב אין לה מזונות מדין שוטה, ובהשלשת הכתובה הבעל נפטר ממזונותיה כאמור, הנה נראה עוד כי הבעל יפטר ממזונותיה לא רק מדין שוטה אלא גם משום עצם חוליה של האישה, וכדלהלן:

יסוד הדבר מבואר במס' כתובות (דף נ"א, ע"א):

"לקתה חייב לרפאותה, אמר הרי גיטה וכתובתה תרפא את עצמה רשאי".

 וכן נפסק בשו"ע אהע"ז הל' כתובות (סי' ע"ט ס"ג):

"אם ראה הבעל שהחולי ארוך, יכול לומר לה: הרי כתובתיך מונחת, או רפאי עצמך מכתובתיך או הריני מגרשך ונותן כתובה; ואין ראוי לעשות כן מפני דרך ארץ".

ומה שהפוסקים שם כתבו לדון (עיין שם בדברי הח"מ והב"ש ומה שהביאו בזה מהמהרש"ל) בזמה"ז דיש חדר"ג שלא לגרש אישה בעל כרחה, האם מועיל להיפטר ממזונותיה ורפואתה בזה שמוכן לתת לה כתובתה ולגרשה, הנה כל זה לא שייך בעניינינו שהבעל הינו ספרדי, ואף בבעל אשכנזי יש לדון בנסיבות התיק שאין את החדר"ג וכמו שכתבנו לעיל. ומשכך, גם מה שסיים המחבר שאין ראוי לעשות כן מפני דרך ארץ, כל זה לא שייך בעניינינו בנסיבות התיק שהבעל מעוגן ללא אפשרות כלל ליחסי אישות והוא בהרהורי עבירה, ובכה"ג אפי' מצד דרך ארץ אין מניעה לגרשה. וע"ש באוצר הפוסקים מה שהביאו בזה משו"ת חדות יעקב (מהדו"ת סי' מו) ועוד, כ"ש בנידון דידן שהבעל לא קיים עדיין מצוות פריה ורביה.

השלשת כתובה גם כחלק מההיתר לשאת אישה שניה

והאמת היא שעניין השלשת הכתובה וכן תליית המזונות ותנאי כתובה בזה, יתבאר עוד במה שנצרך לנידון שלפנינו לבאר בעצם נתינת ההיתר לאיש לשאת אישה שניה על אשתו, וכן יתבאר מקור הדבר מהיכן נלמד, וכדלהלן.

הנה עצם השלשת הכתובה ותשלום תנאי כתובה דהיינו מזונותיה נצרכים גם בעצם ההיתר לישא אשתו על אשתו, שכידוע שגם לאשכנזים שאין חדר"ג באישה שוטה וכנ"ל, מ"מ הביאו הבית שמואל (סי' א' ס"ק כ"ג) מהב"ח (אהע"ז סו"ס א') שהביא מהכל בו (סי' קט"ז), וכן הביאו הט"ז שם (סי' א' ס"ק יז), דעל הבעל להשליש סך כתובתה ונדונייתא ותוספת שכתב לה ביד בית דין ואח"כ ישא אחרת. ועוד הביאו מהב"ח (סו"ס קי"ט) שישליש גט ביד שליח עד שתשתפה וכמו"כ חייב בכל תנאי כתובה, לייחד לה בית בפני עצמה לשמרה ממנהג הפקר, וליתן לה מזונותיה, ע"ש.

והנה בסיבת השלשת הכתובה כדי להתיר לו החדר"ג מצאנו כמה טעמים בדברי האחרונים, וחלקם ביארו אף עניין החיוב בתנאי כתובה דהיינו מזונותיה, וכדלהלן:

1. דעת הצמח צדק (הקדמון סי' ס"ז בתחילת דבריו, וע"ע בשו"ת דברי מלכיאל ח"א סי' עא) דשמא הטעם של השלשת הכתובה הוא משום שכן קיבל הב"ח, דמתחילה נעשה החרם באופן זה שלא להתיר אפי' כשיש טעם מבורר שנשתטית אם לא שישליש כתובה ותוספת, ונמצא דהשלשת הכתובה הינה חלק מהחרם. והגרעק"א בתשובתו הנ"ל (תנינא סי' מ"ד) נחלק עליו דבכה"ג דנשתטית אין כאן חרגמ"ה כלל כמש"כ הרשב"א ומהיכא תיתי לומר דבעל הכל בו חלוק עליו.
2. הצמח צדק מוסיף עוד טעם, כפי שהביאו הגרעק"א שם: "כיון דאילו לא היינו מתירים לו לישא אחרת והייתה מתרפאת היתה נשארת אצלו, ועכשיו שאנו מתירים לו לישא אחרת צריך לגרשה (לראשונה כשתתרפא), והיאך ניקום ונפקי זכותה שתצא ממנו וכתובתה יהיה חוב עליו, והיינו דכיון דע"י דנושא אחרת יצטרך לגרש לזו לכשתתרפא דנין ונותנין לה עתה כל זכות כמו גרושה".
3. החלקת מחוקק (סי' קי"ט ס"ק י"ב) נתקשה בדבר. תרתי למה לי, אם חייב ליתן לה כל חיובי ממון למה נחייב אותו בכתובה ואין תופסין החבל בתרי ראשין, וכתב: "ואפשר דמאחר דמשום חומרא דתקנת ר"ג באיסור שתי נשים צריך לייחד לה גט ע"י שליח, וע"כ צריך שגם הכתובה תהיה מוכנת, ועכ"פ מאחר שחייב בכל חיובי ממון, פירות מן הכתובה והנדוניא ונכסי מלוג הכל עדיין שלו, רק שהתקנה היתה שיהיה הכל מוכן הגט והכתובה אם תשתפה". וביאר הגרעק"א הנ"ל דבריו: "והיינו דהוי כעין גירושין". ועיין עוד להלן מה שהבאנו מהבית יעקב (סי' ע' ס"ד) שנחלק על הח"מ לעניין זכות הבעל בפירות נכסי מלוג של האישה (והבית יעקב כתב טעם לחיוב השלשת כתובה כעין דברי הצמח צדק בטעמו השני הנ"ל ויובאו דבריו להלן).
4. הגרעק"א שם הוסיף טעם מעצמו: "דמכח דנושא אחרת דנין אותו קצת כאילו מגרשה לזו, וצריך להשליש הכתובה כאילו מגרשה באמת". ולדברי רעק"א לא משום השלשת הגט דהוי כעין גירושין הוא דבעי שיהיה הכל מוכן יחד הגט והכתובה אם תשתפה כמש"כ החלקת מחוקק, אלא עצם זה שנושא אחרת זהו כאילו מגרשה לזו, וצריך להשליש כתובתה כאילו מגרשה באמת. עי"ש בדברי הגרעק"א.

ונראה לכאורה ראיה ברורה לדבר דהשלשת הכתובה אינה קשורה כלל עם הגט, דכבר כתבו כמה פוסקים להוכיח שעניין השלשת הגט אינו אלא המצאת גאוני בתראי ותקנה מאוחרת ובכל בו לא נזכר כלל השלשת הגט אלא רק השלשת דמי כתובתה, עיין בשו"ת משיב דבר להנצי"ב (ח"ד סי' א) ובשו"ת דברי יששכר (סי' קיז) ועוד, ודוק.

• בתפארת צבי (סי' מ"ו) כתב דהטעם הוא עפ"י דברי הרשב"א הידועים (סי' אלף רנ"ד) דאיש אינו יכול לגרש אשתו אם לא יתן לה כתובתה, מדתנן במס' כתובות דף נ"א "לקתה חייב לרפאותה, ואם אמר הרי גיטך וכתובתיך ורפאי עצמך, רשאי", משמע דבלא כתובה אינו רשאי. וכמו שאינו יכול להפקיע עצמו מרפואתה בלא כתובה, כך אינו יכול להפקיע עצמו מכל תנאי כתובה בלא נתינת הכתובה ע"ש. ודבריו הובאו בפד"ר (ח"ח עמ' 77 מהדיינים י. נסים, י.ש. אלישיב, ב. ז'ולטי) עי"ש. דמזה משמע דתוספת כתובה בכלל כתובה הוא לעניין זה ולא סגי בהשלשת עיקר כתובה גרידא ועי"ש עוד.

וידוע שהאחרונים העירו על דברי הרשב"א הנ"ל מדברי הרא"ש (כלל מ"ב) המובא במחבר (סי' קי"ז סי"א) וצויין לעיל באשה נכפית שאין האישה יכולה לומר אין רצוני לקבל גט עד שייתן לי כתובתי, וכן מדברי הריב"ש (סי' צ"א) המובא בבית יוסף (סו"ס א') ופסקו הרמ"א (סי' קי"ט ס"ו) דאפי' אין לו לשלם לה כתובתה ונדונייתא אינה יכולה לעכב משום זה הגירושין אלא תתגרש ותתבע אותו מה שחייב לה, וגדולי האחרונים ונו"כ השו"ע העירו וחילקו בזה בכמה אנפין.

ואף הגרעק"א בתשובתו הנ"ל בטעמא דהשלשת הכתובה באשה שוטה נחית לזה, ומסיק שבמקום שאין לו לשלם הכתובה אין לעכב עליו לישא אישה שניה על אשתו אף ללא השלשת הכתובה, דליכא לטעמים הנ"ל, וגם טעם זה ליכא מאחר שאם היה לה יד לקבל גיטה היה יכול לגרשה בעל כרחה אף דאינו משלם לה הכתובה מאחר שהוא מום גדול והכתובה היה נשאר חוב עליו, וזו שאין לה יד מוכרחים להתיר לו לישא אחרת ולדונה על זה כאילו יכול לגרשה ומגרשה ולא ביותר מזה, יעויין שם דבריו.

וראה עוד אריכות גדולה למאוד בשו"ת עין יצחק (ח"א אהע"ז סי' סח, מבן המחבר) שהאריך טובא כיד ה' הטובה עליו בטעם השלשת הכתובה ונפק"מ טובא בין הטעמים יעויין שם דבריו, ועיין עוד באוצר הפוסקים (סי' א' ס"י ס"ק עב אות כג ובהשמטות) ועיין שם שציינו לספר דברי יששכר (סי' קיז) דטעם השלשת כתובה הוא משום דהוי כנושא אשה על אשתו דיוציא ויתן כתובה ביבמות סה.

עכ"פ ביש לו ודאי יש לחייבו להשליש את כתובתה טרם שישא אישה שניה על אשתו (אף ללא עניין להיפטר ממזונותיה), ואף שהוא ספרדי שלא קיבל עליו את החדר"ג יש לחייבו בהשלשת הכתובה לרוב ככל הטעמים הנ"ל, אם לא באין לו.

דין חיוב מזונות כחלק מההיתר לשאת אישה שניה

ולמה שנתבאר היה לכאורה מקום לדון לחייבו בנידון שלפנינו גם במזונותיה ובכל תנאי כתובה כל ימיה עד שתתשתפה ויגרשנה, וכמו שמצאנו בב"ח ואחריו בט"ז (סי' א' ס"ק י"ז) בחלקת מחוקק הנ"ל (סי' קי"ט ס"ק י"ב) ובבית שמואל (סי' א' ס"ק כ"ג) בכל היתר נישואי אישה שניה דחייב בזה, וכמו שחייב בהשלשת הכתובה וכנ"ל.

אולם כבר נתבאר דבנידון דידן פטור ממזונותיה מעיקר דין מזונות אישה, והיינו ככל שמשליש את כתובתה במלואה ואז הוא דפטור ממזונותיה, וכמש"כ החלקת מחוקק דזה תרתי דסתרי חיוב מזונות והשלשת כתובה וכמ"ש המהרי"ק (סי' ק"ז) גבי טענת מום, רק כשאי אפשר לגרשה בזה על אף חיובו במזונות הייתה התקנה שיהיה הכל מוכן הגט והכתובה אם תשתפה. ואין הכי נמי, דפירות מן הכתובה והנדוניא ונ"מ הכל עדיין שלו הוא, וע"ע בסוף תשובת הגרעק"א הנ"ל בבעל עני שייתן וועקסיל שבאם בהמשך הזמן ישיג ידו לשלם ויתבעו אותו קרובי האישה או הב"ד יצטרך אז לסלק ליד שליש כפי אשר תשיג ידו כולו או קצתו, והפירות ממעות ההם הם שלו לחשבם לו לצורך נתינת מזונות, ועיין שם עוד.

וראה עוד בבית יעקב הנ"ל (סי' ע' ס"ד) שנחלק על החלקת מחוקק לעניין פירות נכסי מלוג שאינו של הבעל ופטור מפדיונה, ורק פירות נדונייתא הינו של הבעל ע"ש. ועיין שם עוד ליישב קושיית הח"מ הנ"ל דלא הוה תרתי דסתרי חיוב כתובה ומזונות, דמזונות הם מדין חיובי הבעל לאשתו כיון דסוף כל סוף אשתו היא, ואלא על כרחך צריך להשליש את כתובתה משום שכתשתפה יכופו אותו להוציאה משום החדר"ג ולכך משליש גיטה וכתובתה. ועכ"פ, גם לדבריו היינו דוקא לדעת הרמ"א דלעולם האיש מחוייב במזונות אשתו השוטה, אבל לדעת המחבר אינו חייב כי אם באישה שאינה בת גירושין מדאורייתא וכמו שנתבאר לעיל בארוכה.

מעתה בנידון שלפנינו ככל שהיא בת גירושין מדאורייתא וכנ"ל, הרי ככל שהוא משליש את הכתובה אין עליו חיוב מזונות כלל לדעת המחבר, וכ"ש לטעם התפארת צבי הנ"ל דהטעם בחיוב תנאי כתובה הוא דכמו שאינו יכול להפקיע עצמו מרפואתה בלא כתובה, כך אינו יכול להפקיע עצמו מכל תנאי כתובה בלא נתינת הכתובה. ולפי"ז, במשליש כתובתה יכול להשתחרר מחיובי מזונות כאמור במשנה דכתובות דף נ"א ע"א ובתוספתא פ"ד דכתובות: "הרי זה גיטך וכתובתיך תרפאי את עצמך ופרנסי את עצמך", וכמו שהאריכו בפד"ר הנ"ל (חלק ח' עמ' 74 והלאה). ועי"ש מה שהביאו עוד מקורות לדין זה, ורק אם לא ישליש את מלוא כתובתה יתחייב במזונותיה וברפואתה כאמור.

ולפי האמור יוצא, דהא דכתבו כל גדולי הפוסקים הנ"ל בהיתר לשאת אישה שניה בנשתטית דחייב במזונותיה ובהשלשת כתובתה, הנה לדעת המחבר היינו דווקא בשוטה שאינה בת גירושין מדאורייתא, אבל בשוטה שהיא בת גירושין מדאורייתא ומשליש כתובתה הרי הוא נפטר ממזונותיה לדעת הרמב"ם והמחבר בסי' קי"ט דפסק כוותיה וכנ"ל, וכן מצאתי להדיא בשו"ת מהריט"ץ החדשות (סי' מח) עי"ש, וכבר נתבאר דיכול הבעל לומר קים לי כמחבר וכ"ש בבעל ספרדי וכמשנ"ת.

סוף דבר, בנידון שלפנינו הבעל פטור ממזונותיה, זאת משום הצד שהאישה היא בת גירושין מדאורייתא ומספק אי אפשר להוציא מהבעל מזונות ככל שמשליש את כתובתה, והוא מכמה טעמים שנתבארו לעיל בארוכה.

למה אין אכזריות בדבר לגרום שיפטר הבעל ממזונותיה

והנה מאחר שפטור הבעל ממזונותיה תלוי בהשלשת הכתובה, היה מקום לדון עפי"ד בעל השם אריה (סי' ק"י, הובא גם בדברי הגרי"ש אלישיב בפד"ר חלק ח' עמ' 39) באישה שנתעוורה בב' עיניה שאכזריות הוא לזרוק אשת נעוריו לאנחות לאחר שנגעה בה יד ה', ולפי"ז אין לביה"ד לתת יד לבעל המתנהג באכזריות לאפשר לו השלשת הכתובה, ולפטור אותו – בגלל זה – ממזונותיה (עי"ש בפד"ר).

אולם מאחר שבלא"ה מזונות האישה בטוחים לעת עתה והיא שמורה ומקבלת את מה שהיא צריכה, זאת ועוד הרי מנגד אי אפשר להימנע מלהתיר לאיש לשאת אישה על אשתו ולעגנו ולהביאו להרהורי עבירה ולבטל ממנו מצוות פריה ורביה כמו שנתבאר לעיל, וההיתר תלוי בהשלשת הכתובה כאמור, אם כן ככל שישליש את הכתובה כדי לישא אישה על אשתו שוב יפטר ממזונותיה העתידיים ככל שתצטרך.

ולא זו בלבד, אלא שגם אם היה חייב במזונותיה העתידיים מ"מ להשליש כבר מעתה ממון על מזונותיה לא נזכר בפוסקים וגם אינו דבר קצוב, ולכן אין צריך להשליש ממון על מזונותיה בכל היתר נישואי אישה שניה בשוטה גם באופנים שאין לה ממה להתקיים והוא חייב במזונותיה, וכמו שהביאו באוצר הפוסקים (סי' א' סעי' י' ס"ק עב אות יט ועיין עוד שם אות כט) מבעל האמרי יושר (ח"א סי' ט"ז) והתורת חסד (סי' ל"ב) ודלא כמש"כ בעל הבית יצחק (אהע"ז ח"א סי' י"ג אות י"א, ויש לציין עוד לדברי שו"ת מהריט"ץ החדשות הנ"ל דעליו לתת בטחונות על הדבר ע"ש). וכן חיובו לייחד לה בית כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר הנה ככל שהיא שמורה על ידי משפחתה כמו בנידון שלפנינו סגי בשמירתם כמו שהביאו שם באוצה"פ מספר ראשית ביכורים (ח"ב סי' ט' והסכים עמו בעל הערוך לנר), וע"ש מבעל השאילת שלום (ח"ב סי' ל"ב) דסגי בשמירתה בבית המשוגעים.

השלשת גט

כאמור, על הבעל להשליש גט, ואף בבעל ספרדי נהגו כן, ועיין יביע אומר שם (חלק ח' סי' ב', וראה גם חלק ז' סוף סי' ה', וצ"ע במש"כ בח"י סו"ס א ע"ש מה שהביא מהשדי חמד) בדבר היתר נישואין לספרדים, שבאמת בכמה היתרי נישואין שניתנו על ידי בתי הדין בארץ, ונשלחו אליו לאשרם למעשה, כתבו בפירוש בהחלטתם, סעיף מיוחד שהבעל ישליש גט לאשה בביה"ד קודם האישור הסופי ע"ש.

כל שכן בנידון שלפנינו כשלא ברור שאינה בת גירושין מדאורייתא, ואולי בהמשך אף יוכרע כשירותה של האישה לקבלת גט, ולכן גם למה שדן המהר"ם שי"ק (אהע"ז סי' ב) האם נצרך השלשת גט וכתובה כשאין לאישה מזור על פי הרופאים ע"ש, הנה בנידון דידן אין הדבר מוחלט, וכאמור.

ואף שלדעת כמה פוסקים גט זה לא מהני כשתשתפה דכל מידי דלא מצי למיעבד לא מצי משוי שליח וכן משום דכיון דעתה לאו בת גירושין היא הוי כנכתב שלא לשמה, ועיין הגהות משנה למלך (פ"ו מהל' גירושין ה"ג) מחכמי קושטא, ידועים דברי הגרעק"א בתשובתו (מהדו"ת סי' עג) שאין להקל בלי השלשת הגט מאחר שכן פסקו גדולי חקרי לב ושערי תירוצים לא ננעלו. ועי"ש דכשאי אפשר לשער אם האשה הגיעה לגדר אינה יכולה לשמור גיטה בזה כיון דמדאורייתא בת גירושין היא י"ל דיועיל הגט כשתשתפה יעויין שם דבריו בארוכה.

כיוצ"ב, עיין בתשובת ר' חיים כהן רפפורט (אהע"ז סי' ד') דטעם המצריכים השלשת גט הוא משום דהוה ספק שמא אינה שוטה גמורה וראויה היא לקבל גיטה עיין שם.

בענייננו, דברי הגרעק"א והגרח"כ רפפורט הם כפשוטם ממש, וכפי שנתבאר לעיל דקשה להכריע כאן האם היא בת גירושין מדאורייתא או לא. וקצת ראיה משיטתו של הגרעק"א שר"ג לא גזר כלל בנשתטית כמובא לעיל, ואעפ"כ לא רצה להקל ללא גט, דהוא הדין אפוא בבעל ספרדי אף שלא קיבלו כלל את החדר"ג, ודוק. וראה עוד בנודע ביהודה (תניינא אהע"ז סי' צ') שלא רצה לבטל מנהג ראשונים להשליש גט, ומ"מ ציוה לכתוב גט אחר שתשתפה.

חיוב הבעל לטפל באישה

בסיומו של הפס"ד, כאן המקום להתייחס לטענות האפוטרופוס של האישה וב"כ על כך שהבעל זנח את האישה מאז האסון שקרה לה, התעלם מקיומה, ניתק עמה כל קשר ואף ניתק את הקשר של האישה עם בתם היחידה, לטענתם הבעל הפר כל חובותיו כלפיה ולא דאג כלל לצרכיה המיוחדות והמרובות של אשתו.

מנגד, הבעל דוחה מכל וכל טענה זו המבקשת להשחיר את פניו בתיאור נתונים שהם היפך המציאות וחסרות יסוד וכי טענה זו אינה נכונה כלל וכלל, לדבריו מאז שחרב עליו עולמו בעת שפגע יד ה' באשת נעוריו היה מבקר את אשתו בבית החולים תדיר לצד הטיפול בבתו הנולדת ובמשך כחמש שנים פקד את מסגרות הטיפול בהן הייתה האישה, עד שבני משפחתה הצרו את צעדיו ודחקו אותו החוצה, וכאשר חש כי אינו רצוי נאלץ להפסיק את ביקוריו, ומאז ועד היום הוא מגדל את בתו בגפו, וכי חרף שיחות רבות של חברים ובני משפחתו כי עליו לפתוח פרק חדש בחייו השלים הבעל עם גורלו ולא רצה בדבר, ורק לאחר שיחות רבות בעניין זה וכעבור כ-11 שנה, הגיש את בקשתו להיתר נישואין אשה שניה לאחר שהחל להבנות בו הרצון להתחיל מחדש ולשקם את חייו.

לביה"ד לא הוכחו טענות האפוטרופוס, ומשכך ביה"ד לא יקבל טענה זו להשחיר פניו של הבעל בכדי, התרשמותו של ביה"ד במהלך הדיונים מעדינותו של הבעל וחזקתו בכשרות שוללים טענה זו מכל וכל.

מנגד ביה"ד מתרשם מטיפולם המסור של משפחת האישה, ועל הבעל להכיר להם טובה על הדבר, כי החיוב לטרוח ולטפל באשתו בכל צרכיה המרובות מוטל עליו, ועליו להכיר להם טובה על כך שמטפלים בה במסירות רבה כל כך במקומו, וכדלהלן.

שאלה כעין זו הייתה בעיר צפת, והובא לפני מרנא בעל הבית יוסף (שו"ת בית יוסף דיני כתובות סי' טז) ולפני המבי"ט (ח"ב סי' כ'), באישה שנשטתית ובעלה הרחיק ממנה נדוד והוצרך אביה של האישה לבוא מדמשק לצפת להוליכה אליו לדמשק ולזון אותה ולרפאותה, והבעל התעלם ממה שכתבו לו אחיה ואביה של האישה לבוא ולפקח על רפואתה של אשתו.

וכתבו הבית יוסף והמבי"ט כי הבעל עשה שלא כהוגן, זה לשון המבי"ט:

וראינו דברים נכונים וקרובים לדין, נכונים כי בעלה עשה שלא כהוגן ולא כדרך ארץ התנהג עם אשתו להניחה חולה וחוץ מדעתה וללכת למרחקים, כי גם שאמר שאביה ואחיה כתבו לו שמחסורה עליהן, הם עשו כהוגן ולא נתעלמו מבשרם, והוא העלים עיניו ממנה עם היות אשתו כגופו לא הוליכה שם כמו שכתבו לו אלא שהלך בהחבא והוליך כל נכסיה ולא זכרה ולא שב אליה עוד עד היום, וקרובים לדין כי גם שכתב הרמב"ם ז"ל פ"י מהלכות גירושין על מי שנשתטית אשתו מניחה ונושא אחרת ומאכילה ומשקה משלה, ואין מחייבין אותו בשאר כסות ועונה, שאין כח בבן דעת לדור עם השוטים בבית אחד, ואינו חייב לרפאתה וכו', עכ"ז, לא היה לו רשות ללכת ולהניחה, כי אם כתבו לו שהם יפרנסוה, גם הוא היה צריך ליטפל בצרכיה ולטרוח בעסק רפואתה, שהרי כתב הרב ז"ל ומאכילה ומשקה משלה, לא כתב ואוכלת ושותה משלה, נראה כי הוא חייב ליטפל ולטרוח בכל מה שהיא צריכה אעפ"י שיהיה משלה, וכן נראה ממה שכתב ואם גירשה וכו' אינו חייב לחזור ולהטפל בה, דמשמע הא קודם היה מיטפל בה.

  גם הבית יוסף בתשובתו הנ"ל, כותב לו השואל:

גם מה שטען ממה שכתב הרמב"ם ז"ל לפוטרו ממזונות ורפואתה, אני טוען שאם פטרו הרמב"ם מלהוציא עליה משלו, מ"מ חייב הוא להוציא עליה משלה כמו שכתב מאכילה ומשקה משלה, ומאחר שכל נדונייתה בידו הוא חייב לפרוע מה שהוצאנו עליה, וכן חייב להוציא עליה מכאן ואילך ולבא הוא ליטפל בה או למנות אדם במקומו שיטפל בה, כי אם פוטרו הרמב"ם ז"ל מלהוציא עליה משלו לא פטרו מלהטפל בה שהרי כתב מאכילה ומשקה משלה, הודיענו כ"ת הדין עם מי ושכרו כפול וכו'.

ועל זה עונה לו מרן הבית יוסף, זה לשונו:

גם מה שטען על מה שפטרו הרמב"ם ממזונותיה ורפואתה, דהני מילי משלו, אבל משלה חייב לזונה ולרפאתה, וכן חייב הוא להטפל בה או למנות מי שיטפל בה, יפה טען ודברים פשוטים הם בדברי הרמב"ם.

הגט פשוט הנ"ל (סי' קיט ס"ק לד) הביא להלכה דברי המבי"ט אלו, דגם להרמב"ם דמאכילה ומשקה משלה מכל מקום חייב הוא להטפל ולטרוח בכל מה שהיא צריכה אע"פ שיהיה משלה שכן מוכח מדברי הרמב"ם עצמו (וע"ש בגט פשוט מה שרצה בזה ליישב עוד סתירת המחבר ומה שהעיר בזה), וכן מבואר בשו"ת מהריט"ץ החדשות הנ"ל (סי' מח) וע"ש.

מעתה, לולי טיפולם המסור של משפחת האישה, על הבעל לידע שעליו היה מוטל ליטפל בכל צרכיה של האישה ולטרוח בכל מה שהיא צריכה. וגם אם אינו צריך להוציא ממון מכיסו וכמו שנתבאר, אולם עליו מוטל הטורח לטפל בכל מחסורה, או למנות מי שיטפל במקומו וכמש"כ הבית יוסף, ומשכך על הבעל להכיר תודה לאחיה של האשה ולמשפחתה המתמסרים בנאמנות רבה לטפל בכל צרכיה המרובות של האישה למען לא יחסר לה דבר.

מסקנות העולות לדינא:

1. הבעל רשאי לשאת אישה נוספת על אשתו.
2. היתר זה כפוף להשלשת גט על ידי הבעל, להשלשת סך כל הכתובה במלואה כולל תוספת כתובה בסכום של 180,000 ש"ח בביה"ד, ולהתרת השבועה על ידי בית הדין.
3. בהתאם לסעיף קעד לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג, היתר זה כפוף לאישורו העקרוני של כבוד נשיא ביה"ד הרבני הגדול הגאון רבי דוד לאו שליט"א, ואינו בר ביצוע אלא לאחר שיקבל אישור סופי מנשיא ביה"ד הגדול.
4. מאחר ומדובר בבעל מבני ספרד אין צורך בחתימת מאה רבנים.
5. ככל שישליש הבעל את מלוא הכתובה כאמור, הרי הוא נפטר מכל חיובי מזונות האישה ורפואתה, אולם בהעדר השלשת הכתובה יחויב בכל מזונותיה ורפואתה של אשתו ובכל מה שתצטרך.
6. כאמור על הבעל להשליש את מלוא סכום הכתובה, ולא מספיק התחייבותו והשלשת שטר חוב לכתובתה ככל שאינו עני, וכמתבאר מדברי רוב ככל הפוסקים דכל שיש לו אי אפשר להתיר לו לשאת אישה שניה על אשתו ללא השלשת מלוא הכתובה, ורק כשאין לו סמכו הפוסקים על התחייבותו (וראה דברי הגרעק"א הנ"ל בתשובה תניינא סי' מ"ד, באוצר הפוסקים סי' א' סעיף י' ס"ק עב אות כד באריכות, ובשאר הפוסקים המצויינים בשו"ת יביע אומר ח"י סי' א).
7. עם זאת אין צורך בהשלשת והפקדת מזומן בכספת ביה"ד או על שם האישה, אלא סגי בשעבוד ורישום הערת אזהרה על חלקו של הבעל בדירה המשותפת של הצדדים והטלת צו עיקול על הדירה ע"י ביה"ד, והיא תיחשב כהשלשת הכתובה, וכן מסיק לדינא בשו"ת עין יצחק הנ"ל (ח"א אהע"ז סי' עח) ושאין צריך השלשת כסף מזומנים יעויין שם דבריו בארוכה. כל שכן בנידון שלפנינו שיש לאישה די מזונותיה וכל החשש הוא רק לעתיד ככל שתצטרך ודאי שאין שום מקום לחייב אותו כבר עכשיו בהשלשת מזונותיה העתידיים שתיגבה מהכתובה. מנגד פירות הכתובה בין כה שייכים לבעל והצורך הינו רק לבטח את הכתובה.
8. לאור האמור, על הבעל לבטח באופן ברור את הכתובה באופן שביה"ד יוכל לגבות אותה באופן בטוח. ומשכך, עליו לשעבד את חלקו בדירה אצל רשם המשכנות, לרשום הערת אזהרה ולהטיל צו עיקול בביה"ד, לצורך גביית מלוא הכתובה כשהפירות של הדירה מחלקו של הבעל יישארו עד אז שלו.
9. אין על הבעל להתחייב על מזונותיה ורפואתה של האישה העתידיים, וככל שהאישה תישאר כמו במצבה כהיום הבעל יהיה פטור ממזונותיה ככל שהשליש את כתובתה וכאמור, וככל שבהמשך הזמן תצטרך האישה למזונות ולא יספיקו לה הקיצבאות והכספים שמקבלת, תוכל להגיש תביעתה לביה"ד שיגבה מזונותיה, מהדירה המשועבדת, בהתאם לגובה כתובתה.
10. עם זאת על הבעל מוטל החיוב לטפל בכל צרכי האישה ולטרוח בעסק רפואתה, וגם אם אינו צריך לממן זאת מכיסו עליו מוטל הטורח והטיפול בכל צרכיה ככל שלא יהיה מי שיטפל בה.
11. באם יורע חלילה מצבה של האישה בהמשך הזמן, ותגיע למצב שייקבע בבירור שאינה יכולה לשמור גיטה ותהיה בדעתה בכלל משלחה וחוזרת וייקבע שאינה בת גירושין מדאורייתא, יחוייב הבעל במזונות האישה וברפואתה ובכל מה שתצטרך לעתיד בהתאם לכל חיובי הבעל לאשתו.
12. לאחר ביצוע המבוקש מהבעל, וקבלת ההיתר מכבוד נשיא ביה"ד הרבני הגדול, ייקבע מועד להתרת השבועה והשלשת הגט, ולאחר מכן יינתן פס"ד סופי המתיר את האיש לשאת אישה שניה על אשתו.

הרב צבי בוקשפן – דיין

עברתי על דברי חברי המכובדים שנכתבו בטוב טעם ודעת והנני מצטרף להיתר לישא אישה שניה.

עוד אציין, כי בנידון דידן הבעל לא קיים מצוות פריה ורביה, ובכה"ג מנהג בתי הדין להתיר לבעל ספרדי לשאת אשה על אשתו לאחר עשר שנים, גם כשלא נשטתית, עיין בזה באורך בשו"ת יביע אומר חלק ז סי' ב', עכ"פ בנידון דידן אין צורך לזה.

הבעל יתייצב בביה"ד להתרת השבועה.

הנני מצטרף לדעת כבוד האב"ד כי אין צורך בהשלשת הכתובה.

הנני מצטרף לדעת האב"ד כי מעיקר הדין הבעל חייב במזונות אשה, משום שהאשה שוטה מדאורייתא [דעת המומחה שקבע שטיון גמור מתקבלת הן מחמת התרשמות ביה"ד בעצמו, והן מחמת העובדה שהדעה השנייה לא הוזמנה מטעם ביה"ד ויש לחוש שמכיוון שנועדה לאפשר להוציא את האשה לקהילה, הרי שאיננה מועילה כנגד חוות דעת מומחה ביה"ד, ואף לפי חוו"ד זו נראה דחשיבא שוטה דאורייתא, אך כיום א"צ לדון בזה].

הבעל פטור ממזונות האישה בפועל מחמת העובדה שמזונותיה מובטחים בסכום הפיצויים שקיבלה, בתקווה שהאפוטרופוסים לגוף של האשה לא יכלו את כספה.

ככל ויכלה הכסף ניתן יהיה להגיש תביעה למזונות אשה וביה"ד ידון בתביעה לגופה בבוא הזמן.

מכיוון שהבעל חייב לדאוג לשלום אשתו, אע"פ שפטור ממזונותיה בפועל ואינו חייב להוציא הוצאות עבורה, הרי שיש להתחשב בבקשותיו ובשיקול דעתו בעת השימוש בכספי הפיצויים של האשה.

אינני סבור שצריך לפעול כרגע להבטחת מזונות האשה לכשיגמרו כספי הפיצויים, ואעפ"כ מהיות טוב הנני מסכים לדעת האב"ד להוציא צו מטעם ביה"ד לרישום הערת אזהרה רגילה על חלקו של האיש בסך 50,000 ₪.

בעניין השלשת הגט, לבי חוכך לכאן ולכאן, מצד אחד מנהג רבני הספרדים הקדמון היה שלא להצריך השלשת כתובה כאמור בשדי חמד אישות ב' ז' שהובא בדברי האב"ד, ומצד שני ראינו שלאחרונה השתרש מנהג להשליש גט גם בשוטה ולא רק במורדת, כפי שראינו בכמה פסקי דין.

ועיין ביביע אומר אהע"ז חלק י' סימן א', וז"ל:

"ובשו"ת ברכת רצה (ס"ס קט) כתב, ואי איישר חילי אבטל את המנהג של השלשת הגט, שרחוק הוא מן השכר, שאינו אלא סלסול בעלמא. והוא קרוב להפסד, שאולי תנשא אח"כ ע"י גט זה, והדבר ברור שאסורה להנשא בגט זה, וכמ"ש מהרש"ל שהוא גט פסול וכו'. (וע"ע בברכת רצה סי' י). ע"ש. והגאון השדי חמד (מע' אישות סי' א אות ז) כתב, שאף שרבני האשכנזים נוהגים להחמיר בהשלשת הגט, לפי הנראה לא פשט מנהג זה בין רבני הספרדים. ע"ש. ואחר שנתחייב הבעל בקנין גמור ושלם לבוא ולעמוד בדין כל זמן שידרש לכך, עשינו לו התרה על שבועתו, והתרנו לו לישא אשה כדת משה וישראל".

לפיכך הנני מצטרף לדעת כבוד האב"ד, לא כמכריע אלא מדין שב ואל תעשה עדיף, בפרט שאין חשש לעגינות כלל בניגוד למורדת שבה נכתב הצורך להשלשת גט.

הרב אוריאל אליהו – דיין

נפסק כדלהלן:

1. הבעל רשאי לשאת אשה על אשתו בכפוף לתנאים הבאים ולאישורו העקרוני של נשיא בית הדין הגדול.
2. ב.       מהיות טוב יבוא הבעל לבי"ד על מנת שבית הדין יתיר לו את שבועתו שלא יבואו להקל בשבועות.
3. הבעל חייב במזונות אשתו.
4. חיוב בפועל כפוף לפסיקה ספציפית של ביה"ד ככל ויכלו כספי הפיצויים וככל ולא תהיה תמיכה ממשלתית מספקת.
5. יש לרשום הערת אזהרה על חלקו של הבעל בדירה המשותפת בסכום של 50,000 ש"ח לצורך גביית מזונות וצרכי רפואה בעתיד.
6. האפוטרופוסים של האישה יהיו רשאים להגיש תביעת מזונות בעתיד לאחר שיכלו כספי הפיצויים ולממש את הערת האזהרה כערובה לתשלום המזונות שיפסקו.
7. אין מקום להבטיח את גביית הכתובה העומדת על סכום של 180,000 ש"ח כבכל אשת איש מחיים, בהיות הצדדים מבני ספרד.
8. אין צורך להשליש גט פיטורין.
9. מאחר ומדובר בזוג מבני ספרד אין צורך בחתימות מאה רבנים.
10. המזכירות תשלח החלטה זו באופן מיידי לאישורו של נשיא ביה"ד הגדול, המזכירות תוודא שהחלטה זו הגיעה לשולחנו של הנשיא.

[סעיף ג-ח הינה לדעת הרוב.   לדעת המיעוט, לצורך קבלת ההיתר לשאת אישה שניה, על הבעל להשליש גט פיטורין, לבטח באופן ברור את מלוא סכום הכתובה העומד על סך 180,000 ש"ח ע"י שעבוד חלקו בדירה אצל רשם המשכנות רישום הערת אזהרה והטלת צו עיקול בביה"ד. מאידך בהשלשת הכתובה הבעל נפטר ממזונותיה ככל שלא יורע מצבה, אולם על אף שנפטר לממן את צרכיה מכיסו עדיין מוטל עליו החיוב לטרוח ולטפל בכל צרכיה ככל שלא יהיה מי שיטפל בה].

ניתן לפרסם בהשמטת פרטים מזהים של הצדדים.

ניתן ביום כ' באדר התשפ"א (04/03/2021).

הפוסט היתר נישואין לאישה חולה והשלכותיה הממוניות על הבעל הופיע לראשונה ב-משה ליבוביץ.

לפנינו בקשת הבעל להיתר נישואין לשאת אישה שנייה.

רקע ועובדות

הצדדים נישאו באלול תשע"א (2011). אלו נישואין שניים של שניהם. לאישה היו שני בנים מנישואיה הקודמים, ולאיש היו שישה ילדים מנישואיו הקודמים. מנישואין אלו נולדו להם שתי בנות.

האישה הגישה בקשה ליישוב סכסוך ביולי 2018, ובינואר 2019 הגישה תביעה לשלום בית ומזונות אישה. האיש הגיש במרץ 2019 תביעה לגירושין.

ביום ט' במרחשוון התש"פ (07/11/2019) פסק ביה"ד כי על האישה לקבל את גיטה. הרקע לפסק דין זה הוא כדלהלן.

האיש תבע גירושין בטענה שאינו יכול לחיות עם האישה, לדבריו היא מתפרצת בהתקפי זעם פעמים רבות מולו ומול כל הסביבה שלה ללא קשר לאירוע מסעיר כלשהו, היא אפילו הכתה אותו פעם, הוא אף השמיע הקלטה שבה היא מקללת אותו. ההתנהגויות שלה גרמו לו בושות ונזקים במקומות עבודתו, והוא נאלץ לעזוב את [פ'] בגללה. לדבריו יש לה הפרעת אישיות. הם ניסו ייעוץ אצל כמה גורמים אך ללא הועיל. האיש נחוש להתגרש, ואם לא – הוא מבקש היתר אישה שנייה. הצדדים פרודים קרוב לשלוש שנים. האיש אף בא בינתיים בקשרי שידוכין עם אלמנה מאנגליה. האיש אמר בדיון שהוא מוכן לשלם לאישה כתובה ולקחת את שתי הבנות למשמורתו ובלבד שיהיה גט.

האישה לעומת זאת מאשימה את האיש שהיה עסוק בעצמו ובטלפונים, ולא התפנה כלל לצורכי הבית. היא הודתה שהתפרצה, אך טענה שזה נבע מהתנהגות האיש כלפיה. היא הרגישה בודדה על אדמת נכר. בעניין האלימות, טענה שרק נגעה בו כשלא התייחס אליה. היא טענה שאם יהיה ייעוץ נכון אפשר יהיה לשוב לשלום בית, והיא אכן מעוניינת בשלום בית, ואומרת שהיא אוהבת אותו. לטענתה האיש צריך לעבור טיפול ולא היא. היא טענה בדיון ובסיכומים ששלחה שמה שהביא לחיכוכים ביניהם היה המתח שהיה שרוי בו האיש בגין התחייבויותיו לגרושתו הראשונה, סך של 9,000 ₪ לחודש עבור מזונות ילדיו. הם גם עברו כמה קשיים, כגון הוצאת הלעז על הגט מבעלה הראשון. לפיכך היא מבקשת שיפנו אותם לייעוץ.

ביה"ד ניהל מו"מ בין הצדדים. בשלב מסוים נאמרו על ידי האישה אמירות שהדהימו את ביה"ד, כי היא מוכנה לוותר על הבנות שיהיו במשמורת האב בארץ זרה. אך ייתכן שהיה זה רק תרגיל להצעה בחשבה שהבעל לא יקבל את ההצעה, אולם הבעל בנחישותו לגירושין נעתר לכל בקשות האישה, ואף הסכים לתת לאשה את כל הדירה ב[פ']. בסופו של מו"מ האישה אכן נרתעה וחזרה בה, וביקשה שלום בית.

ביה"ד התרשם במהלך הדיונים מהאימפולסיביות המוגזמת, הכעסנות וחוסר השליטה העצמית של האישה.

בדיון שהתקיים ביום 4/7/2019 בקשה האישה שביה"ד יפנה אותם לייעוץ, וגם הצהירה שאם היועצת תחליט שאין מנוס מגירושין היא תסכים להתגרש.

ביה"ד הפנה את הצדדים לגב' פנינה פרנקל לייעוץ נישואין. היועצת שלחה חוות דעת שנסרקה לתיק ביום 4/9/2019. חוות הדעת הייתה חד משמעית שאין מקום לשלום בית, הבעל נחוש באופן בלתי ניתן לשינוי להתגרש.

לאור חוות הדעת קיים ביה"ד דיון ביום 28/10/2019. בדיון סירבה האישה להתגרש, היא ביקשה מהבעל לפצות אותה בכמיליון ₪. עיקר טענותיה היו לגבי חלקה בדירה המשותפת שלה ושל בעלה הראשון. ביה"ד שדן בנישואיה הראשונים זיכה אותה במחצית הדירה ואילו ביה"ד של ר' ניסים קרליץ טען שהחלוקה צריכה להיות לפי השקעה, ולכן יצא לעז על הגט. לדבריה הבעל הנוכחי לחץ עליה לוותר כדי שלא יהיה פגם בילדים שייוולדו להם. הבעל דחה את דבריה וטען שלא הייתה כפייה או לחץ. לדבריו, הוויתור בסך הכול על הכספים שמגיעים לה מחלקה בדירה היה רק על סך של 150,000 ₪.

כמו בביה"ד גם מול היועצת הודתה האישה כדלהלן (ציטוט חלקי): הייתה במתח. לא הייתה בשליטה. בכתה וצרחה הרבה. עברה פעמיים התקפי חרדה. לא יכלה לעמוד בלחצים, והייתה התפרצות קשה מצידה מול חיים, צעקה עליו וקיללה אותו. היא מסבירה כל זאת שהתנהגותה הנסערת נבעה מקשיי ההתאקלמות שלה בחו"ל, והייתה כמו שיכור שלא יודע מה הוא עושה, כשהיום, לדבריה, היא נרגעה והחלימה.

בסיכום חוות הדעת מסכמת היועצת שהתנהגותה הייתה בהחלט חורגת מגדר הנורמה, וגם עכשיו היא עסוקה בעצמה וקשה למקד אותה.

בדיונים שהתקיימו לאחר קבלת חו"ד היועצת התרשם ביה"ד ביתר שאת כטענות האיש כי התנהגותה האימפולסיבית וחוסר השליטה העצמית המוחלטת של האישה הינן חלק בסיסי מאופייה ומאישיותה, ואינן תלויות בנסיבות חריגות.

הפירוד הממושך, חוסר הסיכוי לשלום בית, המאיסות שמאס בה האיש באמתלא מבוררת, והצער שציערה אותו האישה והשיאתו שם רע בסביבתו הובילו את ביה"ד למסקנה שעל האישה לקבל את גיטה מידי האיש.

האישה הגישה ערעור על פס"ד זה, אך נדחתה על הסף.

ביה"ד ערך לצדדים בירור שמות, והאיש שלח גט לביה"ד מחו"ל. ביה"ד קבע לצדדים דיון לסידור גט ליום ז' באדר תש"פ (3/3/2020), אך האישה לא הופיעה.

ביה"ד זימן את האישה בצו הבאה, והיא הופיעה לפנינו ביום ט' בסיוון תש"פ (1/6/2020). בדיון היא סירבה לקבל את הגט ששלח לה הבעל, היא הטיחה דברים בביה"ד, ודרשה שהבעל ישלם לה 2 מיליון ₪ בתמורה לחירותו.

ביום ז' בתמוז תש"פ (29/6/2020) פתח האיש תיק היתר אישה שנייה. נקבע דיון ליום כ"ב בתמוז התש"פ (14/07/2020). האישה עמדה על דעתה שיש לבטל את פסה"ד שחייב אותה בגט. עיקר טענותיה בבקשה ששלחה לביה"ד ובדיון היו סביב כסף, שהיא מעוניינת שישלם לה 2 מיליון ₪, ושייתן לה מזונות אישה כדי שתוכל להתקיים.

דיון והכרעה

לאחר העיון, לאור העיגון הממושך של האיש, הצדדים פרודים מזה קרוב לשלוש שנים, ההחלטה על חיוב הגט הייתה לפני חודשים רבים, ולאור סירוב האישה לקבל גט ועמידתה העיקשת על שלום בית ולחילופין לסחוט את האיש כספית, ביה"ד סבור שיש להתיר לאיש לשאת אישה שנייה, וזאת מהנימוקים דלהלן.

תקנת הקהילות של בני ספרד ושבועת החתן שלא לשאת אישה על אשתו

במקרה דנן מדובר בבני זוג מבני ספרד. חרם דרבנו גרשום אינו נוהג אצלם. אומנם כבר כתב השו"ע אה"ע א יא: "טוב לעשות תקנה בחרמות ונידויים על מי שישא אשה על אשתו". ואכן, יש תקנה שמעוגנת בכתובה הספרדית שבה נאמר: "ולא ישא ולא ישדך ולא יקדש שום אשה אחרת עליה כי אם ברשות בית דין הצדק", והחתן אף מקבל תנאי זה בשבועה. גם ראה מה שכתב הבית יוסף בפירוש סדר חליצה בסימן קסט סעיף מו: "ובזמן הזה אף על גב דליכ' חרם דר"ג שלא גזר אלא עד סוף אלף החמישי מ"מ כל אדם משביעין אותו בעת נשואין שלא ישא על אשתו".

חומר השבועה

באשר לחומרת השבועה שמקבל עליו החתן בעת החופה כבר דיברו בזה הפוסקים, והגר"ע יוסף זצ"ל כתב ביבי"א ח"ז אה"ע ב שאין חומרת שבועה זו אלא מדרבנן, שכן אינה בשם, וגם מושבע מפי אחר, וגם אינה אלא בתקיעת כף בלבד, וז"ל שם באות ג:

וכן בקדש חזיתיה להגר"ש מטאלון בשו"ת עבודת השם (חאה"ע ס"ס כז) שאחר שכתב להקל בנידונו משום דאדעתא דהכי לא נשבע, סיים, וכל שכן שעיקר השבועה שבכתובה קילא טובא שאין בה לא שם ולא כינוי, והוא מושבע מפי אחרים, שחזן הכנסת עושה תקיעת כף לחתן בעת הנישואין, ואומר בזו הלשון, וגם נשבע שבועה חמורה על דעת המקום ב"ה וע"ד הנשבעים באמת לקיים כל תנאי הכתובה הנ"ל, והרי אין כאן לא שם ולא כינוי, ולא חשיבא שבועה אלא מדרבנן, וכמו שכן מבואר בשו"ת עדות ביעקב (סי' ל) להקל בשבועה זו מטעם ששבועה זו היא דרבנן, כיון שאין כאן לא שם ולא כינוי, וכן החקרי לב (ח"ג מיו"ד סי' פז) מצא מקום להקל בשבועה זו מטעם הנ"ל, כי רבו הסוברים שמושבע מפי אחרים בלי שם וכינוי אין בו איסור לאו. [וע' בהר"ן ריש נדרים (ב סע"א). ובכסף משנה (פ"ב מהל' שבועות ה"ג). ע"ש]. וכן הגר"ח פלאג'י בשו"ת חיים ושלום (סי' ו' דף יח והלאה) האריך בטעמים להקל בשבועה זו שהיא בתקיעת כף. ועוד יש להקל מטעם אחר, שהתקיעת כף לא נעשית מיד החתן לכלה, אלא לחזן הכנסת, ומבואר בשו"ת מהרי"ו (סי' קלז) שלא החמירו בשבועה של תקיעת כף בכה"ג. עכת"ד. [אולם הרמ"א בדרכי משה יו"ד (סי' רלט אות א) הוכיח מהמרדכי דלא כמהרי"ו הנ"ל. וכ"כ בשו"ת שבות יעקב ח"ב (סי' קעג). וע"ע בשו"ת דבר משה ח"א (חיו"ד ס"ס לח) בד"ה עוד. ובשמן המשחה (ס"ס עא). ודו"ק]. וכן העלה הרה"ג מהר"א חיון בשו"ת טוב לישראל (דף יח ע"ב והלאה). ע"ש באורך. וכן בשו"ת מור ואהלות (חאה"ע ס"ס יב) סמך להקל בשבועה זו ע"פ דברי העדות ביעקב (סי' ל) הנ"ל.

ובשו"ת פני יצחק ח"ב דף ס"ב: כתב וז"ל: מודינא שאין שבועה זו אלא מדרבנן, כיון שאינה לא בשם ולא בכינוי, הילכך אין להחמיר בשבועה זו אלא בוודאה, אבל בספיקה יש להקל עכ"ל.

רשות בית הדין

וראה כנסת הגדולה הגהות בית יוסף אבן העזר סימן א שכתב שהיתר נישואין לבני ספרד תלוי ברשות ובשיקול דעת בית הדין, ודווקא בית דין חשוב, ודווקא במקום שהדין נותן שיישא אחרת:

 הנשבע שלא לישא אשה אחרת על אשתו בלתי רשות ב"ד, לא סגי' אלא בב"ד חשוב היותר מפורסמים שבעיר ושיהא מוכרח מן הדין לישא אחרת, הרא"ם ח"א סימן מ"ו. ועיין בהראנ"ח ח"א סימן מ"א, ובהר"א ששון ז"ל סימן רכ"ח, ובמהר"ם די בוטון ז"ל סימן ט"ו, ועיין במה שאכתוב בס"ד בטור זה סימן קי"ט בהגהת הטור ז"ל. ועיין בספר פני משה סימן נ"ה ונ"ו ובח"ב סימן ט' וקי"ז.

 בכתובות שלנו שכותבין, ונשבע שלא ישא אשה אחרת עליה בלתי רשות ב"ד – רשות ב"ד שלא ברשותה סגי'. מהריב"ל ס"ב סימן כ"ב, וכן מתבאר מדברי הרא"ם ז"ל ח"א סימן מ"ו.

וזה לשון רבי אליהו מזרחי בשו"ת (הרא"ם) סימן מו:

שטעו וחשבו שכיון שתלתה אשתו הראשונה השבועה שהשביעתו שלא ישא אשה עליה בלתי רשות בית דין אם כן כשיתנו בית דין לו רשות לישא אשה עליה הרי הוא נקי מהשבועה אף על פי שאין הדין גוזר בו שישא אשה עליה מכיון שתלתה הדבר בידם ולא ידעו שמה שתלתה בידם אינו אלא בדבר שהדין גוזר בו דומייא דשהתה עשר שנים וכיוצא בו אבל לא בדברי הרשות שאין הדין מכריחם אבל חשבו שפירוש לא ישא אשה עליה בלתי רשות בית דין כפרוש שלא יאכל בשר בלתי רשותו של ראובן כשיתן לו ראובן רשות לאכול בשר לא שנא על פי הכרח הדין לא שנא שלא על פי הכרח הדין הוא מותר לאכול בשר וזה שבוש גדול בלי ספק דאם כן עד שתלתה הדבר ברשות בית דין היה לה לתלותו ברשות אי זה אנשים שתבחר אלא ודאי לא תלתה הדבר בבית דין אלא בדבר שהדין מכריח עליו.

שלישית שטעו וחשבו שאיזה מספר אנשים שיתנו לו רשות לישא אשה עליה הוא רשאי לעשותו ואין זה אמת דאנן סהדי דלא תלתה היא הרשות בשבועתה שהשביעתו אלא לבית דין חשוב שהם היותר מפורסמים שבמדינה לא לאיזה אנשים שיהיו.

לפיכך היתר נישואין של בתי הדין הרבניים בהסכמת נשיא ביה"ד הגדול בוודאי עומד בקריטריונים של בית דין חשוב הנצרך כדי להתיר לאיש לשאת אישה על אשתו.

אלא שעלינו לבחון האם העילות שנאמרו לחייב במקרה דנן את האישה להתגרש מספיקות כדי שיתירו לו לשאת אישה על אשתו.

חרם דרבנו גרשום כשמן הדין לגרשה

יצוין שבעניין זה בני ספרד ובני אשכנז שווין, בעניין חרם דרבנו גרשום פסק הרמ"א שאם הדין נותן לגרשה והיא אינה רוצה לקבל גט רשאי לשאת אישה שנייה, וזה לשון השולחן ערוך אבן העזר סימן א סעיף י:

רבינו גרשום החרים על הנושא על אשתו, אבל ביבמה לא החרים, וכן בארוסה. הגה: […] ובמקום שאין הראשונה בת גירושין, כגון שנשתטית או שהוא מן הדין לגרשה ואינה רוצה ליקח גט ממנו, יש להקל להתיר לו לישא אחרת (כן משמע בתשובת הרשב"א).

כלומר, אם מן הדין לגרש את האישה, כלומר שהיא חייבת לקבל גט, אפשר לתת לאיש היתר לשאת אישה שנייה, שבזה לא גזר רבנו גרשום.

מקור הדברים הוא שו"ת הרשב"א החדשות (מכתב יד) סימן קנז, וז"ל:

והדעת נותנת שהרב לא עשה תקנתו לחלוטין בכל הנשים ובכל המגרשים. שלא עשה אלא לגדור בפני הפריצים וההוללים המתעללים בנשים לגרש שלא כראוי, אבל לא עלה על דעתו שתתפשט תקנתו אפילו באותן שאמרו חכמים שיוצאות שלא בכתובה, כגון עוברת על דת וחברותיה השנויות בפרק המדיר, ואפילו זנתה בפניו, ושלא יוציא האשה הרעה מתוך ביתו, שהכתוב קראו רע, כדאמרינן בשלהי גיטין הכתוב קראו אחר לומר שאין זה בן זוגו של ראשון שזה הוציא רשעה מתוך ביתו וזה הכניסה לביתו זכה שני משלחה שנאמר ושנאה וגו' ואם לא זכה קוברתו שנאמר או כי ימות כדי הוא במיתה שזה הוציא רשעה מתוך ביתו וזה הכניסה. וכן מה שאמרו בפרק המדיר שכופין להוציא ואפילו בשוטי, ואפילו אמרה דיירנא ניהליה בסהדיה לא שבקינן לה כדאמרינן התם. וכן במי ששהתה עשר שנים ולא ילדה, שכופין אותו לישא אשה אחרת כדי שלא יבטל. היאמר אותו צדיק שלא יקיים שום איש משום אשה כאילו לגרש או לישא אשה אחרת עמה, זה אינו עולה על דעת שיגזור הרב כן. ועוד שהיא גזירה שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בה […]

ומכלל דברים אלו כלן, נראה לי שלא עשה אותו צדיק תקנה זו אלא מפני הפריצים ההוללים שתולים מעשיהם בדברים בטלים, אבל באלו שאמרנו שהוא מן הדין ומן החיוב לגרש או לישא אחרת, בזה לא גזר הרב.

דברי הרשב"א הללו נפסקו במהרי"ק סימן קא וברמ"א כאמור לעיל.

ובאמת הדברים פשוטים מסברה, איך ייתכן שלאחר חרם דרבנו גרשום יתהפכו היוצרות, ויהא יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא, האישה תוכל לחייב את האיש לגרשה כדין הש"ס, ואילו האיש לא יוכל לגרש את האישה הגם שיש לו עילות מוצדקות ויהיה כבול ומעוגן כל ימיו בידי סרבנית הגט?! וכבר כתב בכיוצא בזה הרא"ש בתשובה כלל מב סימן א:

ובאשה אמרו חכמים אם נולדה בה מומין נסתחפה שדהו ואם בה לגרשה צריך שיתן לה כתובתה. ועתה בימי חכמי הגמרא אם אירע מום זה באשה בעלה היה מגרשה ומתחייב לה כתובה ויפרע מה שנמצא בידו והשאר באשר תשיג ידו. ועתה שתיקן הגאון רבינו גרשום ז"ל שאין לגרשה בעל כרחה איך יתכן שיתחייב לה שאר כסות ועונה אם כן יפה כח האשה הרבה מכח האיש. דאלו נולד מום זה באיש אין אנו אומרין יכפוה להיות אצלה אלא כופין אותו להוציא ויתן כתובה ואם נולד באשה יכפוהו להיות אצלה ולפרנסה. השתא באיש שאינו מוציא אלא לרצונו כופין אותו להוציא ויתן כתובה אם נולדו בו מומין אשה שמתגרשת בעל כרחה לא כל שכן, אלא שרבינו גרשום עשה גדר לדבר וכי לאו קל וחומר שלא עלתה על לבו על כיוצא בזה לעגן האיש לבטלו מפריה ורביה, אלא ודאי יגרשנה ויתן לה כתובתה כי כולי האי לא ייפה בתקנתו כח האשה מכח האיש, אך כי ראה הדור פרוץ ומזלזלין בבנות ישראל בזריקת גט ותקן להשוות כח האשה לכח האיש כמו שהאיש אינו מוציא אלא לרצונו כך האשה אינה מתגרשת אלא לרצונה. אבל לא יתכן כלל לומר במקום שהאיש כופין להוציא לא יגרשנה בעל כרחה.

היתר נישואין מחמת טענת מאוסה עליי

בנדון דנן העילה העיקרית לחייב את האישה בגט היא טענת מאוסה עליי שטוען הבעל, שהרי העילה שהיא מוציאה עליו שם רע לא התבררה לפנינו תכלית הבירור. יש אפוא לדון האם גם במקרה כזה רשאי בית הדין להתיר לאיש לשאת אישה שנייה בהתאם לאמור בכתובה.

והנה, דעת הרמב"ם ועוד כמה וכמה פוסקים שבמקרה שאישה טוענת מאיס עליי כופין את הבעל לגרשה, שאינה כשבויה אצלו. אומנם מאידך גיסא הרבה פוסקים חלקו על כך, וכתבו שאין כופין לגרש, וכן פסק מרן באה"ע סימן עז. אך מכל מקום כמה וכמה פוסקים כתבו שהגם שאין כופין מכל מקום חיוב לגרש יש, וכן כתב השיטה מקובצת כתובות סד א בשם רבנו יונה, וז"ל:

וכתב רבינו יונה ז"ל וז"ל דאף על גב דאין כופין לתת גט באומרת מאיס עלי היינו כפייה בשוטים אבל ב"ד מודיעים לו שמצוה עליו לגרשה ונותנין לו עצה שיגרשנה ואם לא יגרשנה האי מאי דאמרינן האי מאן דעבר אדרבנן מצוה למקרייה עבריינא. ורבינו תם ז"ל היה אומר שאפילו זה לא נאמר לו אלא שאם יבא לימלך אם יגרשנה בלא כתובה ב"ד נותנין לו עצה שיגרשנה לאלתר.

וכן כתב הרמ"א יו"ד רכח, כ: "דאפילו אם כבר נשאה, האומרת: מאיס עלי, חייב להוציא". וכך נוקטים רבים מהדיינים, וראה גם מאמר של הגר"ח איזירר זצ"ל בשורת הדין ב.

והנה, בנדון דנן מדובר במקרה הפוך, שהאיש טוען כנגד האשה מאיסה עליי.

יצוין שהרמב"ם כותב בהלכות גירושין פרק י הלכה כא:

לא ישא אדם אשה ודעתו לגרשה, ולא תהיה יושבת תחתיו ומשמשתו ודעתו לגרשה, ולא יגרש אדם אשתו ראשונה אלא אם כן מצא בה ערות דבר שנאמר (דברים כ"ד) כי מצא בה ערות דבר, ואין ראוי לו למהר לשלח אשתו ראשונה, אבל שנייה אם שנאה ישלחנה.

כלומר, מחמת טענת שנאתיה, שהיא טענת מאוסה עליי, אין לגרש בזיווג ראשון, אך בזיווג שני יגרשנה. נדון דנן הוא אכן נדון של זיווג שני. עוד הוסיף הרמב"ם בהלכה כב:

אשה רעה בדעותיה ושאינה צנועה כבנות ישראל הכשרות מצוה לגרשה שנאמר גרש לץ ויצא מדון, ואשה שנתגרשה משום פריצות אין ראוי לאדם כשר שישאנה, שאין זה מוציא רשעה מביתו וזה מכניסה לתוך ביתו.

כלומר, אם יש לה מידות (זו כוונת הרמב"ם במינוח "דעות") רעות מצווה לגרשה. כבר דובר על התנהגות האישה כלפי הבעל וכלפי סביבתה, ואם כן אין ספק כי היא בכלל זה.

כל זה לולא האמור בכתובה שלא יישא אישה שנייה. אך לאור האמור לעיל במקרה דנן נפסק שהאישה חייבת לקבל גט. לפיכך בוודאי שיש להתיר לו לשאת אישה שנייה גם לאחר האמור בכתובה.

גם מצינו הרבה פוסקים שכתבו שבכגון זה לא גזר רבנו גרשום בחרם הנהוג אצל בני אשכנז.

ראה שו"ת מהרי"ק סימן קז:

על אודות יעקב שטוען על אשתו לאה טענת מום והיא אומרת דידע ומחיל שהרי שהה עמה כמה ימים ולא ערער […]

אין בידינו לכופו להיות עמה דאפשר לומר דבכי האי גוונא לא תיקן הגאון כיון שהוא בא מחמת טענה ונמאסת בעיניו מחמת המום ומה יעשה זה שאין יכול להתרצו' בה ולהתפייס במומה ואם יהיה בנים ממנה הרי הם בני שנואה וגרושת הלב ונהי דודאי אין להקל כנגד תקנת ר"ג כדי שנתיר לגרש בעל כרחה מכל מקום אנו אין בידינו ג"כ לכופו להיות עמה מאחר דאפשר לומר דבכה"ג לא תקן ואפילו נאמר שמחל בשעת בעילה שהרי חזקה היא שבדק ואפילו הכי בעל ודאי דלענין כתובה מהניא הך סברא דכיון דנתרצה שעה אחת ומתוך כך בעל הרי נתחייב בכתובתה מכח אותה שעת רצון וראי' מכנס ומת לאלתר שחייבים היורשי' ליתן לה כתובה אבל מכל מקום לענין שיתחייב להיות עמה כל ימיו זה לא מצינו דצערא דגופא לא מחיל איניש ובודאי שאין צערא דגופא גדול מזו להיות לאדם אשה שהוא קץ בה ואינה מתקבלת בעיניו ובפרט כשיש טעם גדול בדבר […]

ואשר כתבת דיש לומר שמא עיניו נתן באחרת […] דודאי אי מהימנן ליה אם כן מה הועיל ר"ג בתקנתו כל אחד יאמר כן כדי לגרש את אשתו בע"כ […] הכא יש לנו להאמינו מאחר שיש רגלים לדבר.

כלומר דעת המהרי"ק נוטה שבמקרה של טוען מאוסה עליי לא תיקן רגמ"ה, והיינו במקרה שיש רגליים לדבר, שאל"כ כל אדם יוכל להפקיע חדר"ג בטענת מאוסה עליי.

וראה בשו"ת מהרש"ם חלק ג סימן צג שכתב לצרף את דעת הרמב"ם בעניין מאיס עליי לעניין להתיר חרם דרבנו גרשום כשהאיש טוען כן:

והרי שי' הרמב"ם דבטוענת מאיס עלי כופין לגרש ואני מצאתי בא"ז הגדול ח"א בשו"ת שבסופו סי' תשנ"ד תשו' הר' ישעי' להא"ז שפסק כהרמב"ם ובתשו' מהר"ח א"ז סי' קנ"ה מבואר שכן פסק מהר"ם כמ"פ ועשה מעשה בטוענת מאיס באמתלא ושם סי' קנ"ז הביא תקנת גאונים דבכל מורדת כופין לגרש וזהו דלא כמ"ש הרשב"א שבב"י דלא תקנו רק לדורם ובתשו' זרע אנשי' סי' ל"ו הוכיח שגם דעת הרי"ף כהרמב"ם ומה שהקשה ר"ת על שי' זו יש ליישב וגם שם הביא בשם הא"ז שהשיב לו הר' ישעי' כן הלכה למעשה ושם סי' ל"ז הובא תשו' רש"ל דאין כופין ועכ"פ חזינן דהרמב"ם לאו יחידאה הוא אלא דהרא"ש כתב מי יכניס א"ע לפלוגתא דרבוותא לעשות גט מעושה של"כ והובא גם בטוא"ע סי' ע"ז מ"מ לענין חדר"ג דלשי' כמ"פ הוא רק דרבנן פשי' דיש לצרף שי' הרמב"ם וש"פ דלא גרע כח האיש מכח האשה כמ"ש בתשו' הרא"ש כלל מ"ב וא"כ בדטוען מאיס' עלי מהראוי להתיר לגרש בע"כ ועכ"פ בדאיכא אמתלא מבוררת כהא דנד"ד שהיא חרשת יש להקל וכן יש להתיר לו לישא אחרת ע"י ק"ר לכן הנני מסכים עם רו"מ וכתורה יעשו.

גם בשו"ת באר משה (ירושלימסקי) בנין ירושלים סימן י כתב:

דאפי' אם אין לה שום סי' שוטה רק דמאוסה עליו ויש אמתלא אמיתית והיא אינה מרוצת לקבל הגט בשום אופן, כתבתי בתשו' לש"ב הגאבד"ק צעראצק לצדד להקל עפ"י שטת הרמב"ם (פי"ד מהלכות אישות ה"ח).

 וראה שו"ת צמח צדק (לובאוויטש) אבן העזר סימן קלב:

באיש דלא מיתדר ליה עם אשתו אף ששהה עמה זה קרוב לכ"ה שנה וטוען דהיא אשה רעה ובלתי אפשר לו לדור עמה גם לא זכה להבנות ממנה שמתו הבנים והיא כמעט אינה ראויה לילד עוד וכבר נפרד ממנה ששה שנים […]

נ' דרגמ"ה שתיקן שלא לגרש אשה בע"כ ושלא לישא אחרת עליה הא כיון דודאי לא ייפה כח האשה מכח האיש כמ"ש בתשוב' הרא"ש. אם כן בטוען מאיס עלי ונותן אמתלא אמיתית נ' דג"כ יכול לגרשה בע"כ מאחר דאפילו האיש כופין כה"ג אף שאינו מדאורייתא מ"מ תיקנו כן א"כ ודאי גם באשה יש לנהוג כן. דלא יהא חמור כח חר"ג מהפקעת קדושין. וכיון דרגמ"ה עצמו ס"ל לנהוג כתקנת המתיבתא אפילו באיש. כמ"כ באשה מסתמא לא החמיר יותר בתקנתו. אלא שי"ל שמ"מ צריך היתר מאה רבנים […]

וכן נראה לי ראיה לזה ממ"ש בתשובת מהר"מ סימן תתרי"ח ורוב רבני אושטרייך שהתירו לרבי ברוך לגרש את אשתו בעל כרחה מפני עיגונו אף כי היא היתה חפיצה להיות עמו עכ"ל. וכיון דהיא היתה חפיצה להיות עמו ע"כ צ"ל שהמניעה היה ממנו שטען דמאיסה עליו או שהיא אשה רעה בדעותיה. וכיון שעכ"פ היה מעוגן מחמת זה ולא נתחבר עמה התירו לו לגרשה בע"כ. משום שזהו טעם מבורר כיון במתיבתא תקנו אף להפקיע קדושין מה"ט שאינה כשבויה שתבעל לשנאוי לה מכש"כ באיש. שהרי אשה בכל דהוא ניחא לה דטב למיתב טן דו כו' ס"פ ט"ו דיבמות (דף קי"ח סע"ב).

ועיין באוצר הפוסקים ח"א עמ' 60 שכתב בשם חבצלת השרון שיש להקל:

וכן בחבצלת השרון סי' ו' מצדד להקל בטוען מאוסה עלי ופירש ממנה זה כמה שנים ולפי דבריו היתה מאוסה עליו בתחילת הנשואין מחמת שהיא קשישה ממנו בי"א שנים ועתה היא בת מ"ה וטוען טענת פו"ר ובצירוף שהיא מסרבת לבא לד"ת וכו' ע"ש.

גם ראה מש"כ שם בשם דבר אליהו:

וכ"כ בדבר אליהו (להגר"א קלאצקין) סי' ע"ג באשה שטוענת שא"א לדור עמו מפני שיאנו מתנהג כשורה, והבעל טוען שמאוסה עליו מטעמים שונים שהציע לפני הב"ד, וגם זה ימים רבים שנתחרשה ויש צורך לצעוק באזניה ומפני שהיא מאוסה עליו ואין לו אשה יצא לת"ר, וזה פעמים שנתפשרה לקבל גט ובכל פעם חזרה בה, ולדעת הב"ד כל כונתה להרגיזו מפני שנאה ונקמה ואין אופן בעולם שידורו יחד, ודן שם [בתשו' השניה] מצד מורדת ומצד מום גדול שנתחרשה ומצד מאוסה עלי, ומכריע להתירו כיון שאין אפשרות שידורו יחד ושעי"ז יצא לת"ר ואין בזה תועלת ותקנה לאשה רק לעשות נחת רוח ליצרה שרוצה להנקם בו, ע"ש.

 וראה בשו"ת שבט הלוי ה קצ שכתב להתיר במאוסה עליי בטענה מבוררת, וז"ל שם:

אף שלא נעלם מאתי וכוח הגדולים בטענת מאוסה עלי אם זה סבה להתיר חדר"ג ובכנה"ג אה"ע סי' א' בהגב"י אות ל"ג דאסור לישא אשה על אשה משום מאוסה עלי, וכמו דקיי"ל באה"ע סי' ע"ז ס"ב דלא כרמב"ם ועמי', והפוסקים האלה מדמים אומר מאוסה עלי לענין איסור לישא ב' נשים, לאומרת עליו מאוס עלי לענין גט מעושה שלא כדין אף שהמרחק רב ביניהם, וטעם המחמירים בזה כדי לגדור מפני פורצי גדר קלי הדעת שכ"א יטעון מאוסה עלי כדי לפטור מאשתו, ועצם טעם מאוסה עלי להני פוסקים אינו מספיק נגד תקנת חדר"ג.

איברא זה אינו דומה לדידן דגם הכנה"ג לא החמיר אלא באינו נותן טעם הגון לדבריו אבל נותן טעם הגון לדבריו נאמן אף להכנה"ג כמש"כ הגר"א קלצקין בתשובת דבר אליהו סי' ע"ג, והו"ד גם באוצה"פ סי' א', ע"ב, ט"ז.

ובפתחי תשובה אה"ע סי' ע"ז ס"ק ב' כ' בשם הישועת יעקב דבטוען מאוסה היא עלי ויש לו טעם מבורר אף שאין הדין נותן לגרשה בעל כורחה, מ"מ יכול למנוע ממנה מזונות עד שתקבל ג"פ.

ובתשובת צמח צדק אה"ע סי' קל"ב נוטה מאד להתיר ע"י ק"ר בטענת מאוסה עלי עם נמוקים הגונים הנראים לנו, וכ' דהוא בכלל מש"כ בתקנת חדר"ג בס' כל בו סי' קי"ז שאין להם להתיר עד שיראו טעם מבורר וכ' בנידון דידי' הדומה הרבה לנידון דידן וז"ל כ"ש הכא שמעוגן הוא ונפרד ממנה כבר הרבה שנים, וידוע שהוא איש כשר וחרד לדבר ה', וזה איכא גם בדידן, וכ' עוד אלא ודאי הענין שמסר הדבר לחכמי הדור שיוכלו להתיר החרם אם רואים באמת שמאוסה עליו ונפשו קץ בה וכו' יע"ש, וכ"ז הי' פשוט להגאון הצ' צ"צ אלא שנתעורר מדברי מהרי"ק שרש ק"ז, ובכ"ז כ' בסו"ד בפסקא דדינא, א"כ בהצטרף הני תרי טעמו דקיום מצות פ"ו, וטענת מאוס עלי שיש לה הוכחה שהוא אמת כנ"ל שמעוגן הרבה שנים נראה להתיר ע"פ מאה רבנים לישא אחרת בהשלשת כתובה וכו' ע"כ, וזה כנ"ד ממש, ובתשובת גדול המשיבים מהרש"ם ח"ג סו"ס צ"ג צירף זה כסניף גדול בהלכה ז"א טענתו הגמורה של מאוסה עלי, וע"ע בתשובת אמרי יושר ח"ב סי' קי"ט, ובתשובת חבצלת השרון סי' ו' ובתשובת דבר אליהו סי' ע"ג הנ"ל כולם מצדדים להקל בטענת מאוסה עלי כל שהחכמים רואים אמיתית טענתו, וע"ע פוסקים הובאו באוצה"פ הנ"ל.

ועוד הוסיף סברה נוספת להקל ששייכת גם בנדון דנן:

ומכ"ש בנ"ד שכעסה ומדותיה המשונים גורמים להנ"ל והרי רבינו גרשום מאור הגולה עיקר תקנתו באיסור ב' נשים שלא להרגיל קטטה בבית ישראל וכאן גורם ההיפך, והגאון הק' צמח צדק בתשובתו שם העתיק לשון החינוך פ' כי תצא י' תקע"ט משרשי המצוה לפי שהאשה נבראת לעזר האדם והיא לו כאחד מכלי חמדתו ואחרי כן הי' מרצונו ב"ה שכל זמן שיקוץ נפשו בכלי הזה שיוציאנה מביתו וכו' יע"ש בחינוך ובצ"צ בזה.

וכן בשו"ת להורות נתן ג עו כתב להקל.

 וראה פס"ד היתר נישואין של ביה"ד ירושלים (הדיינים זר, שריון ובירדוגו) בתיק 1074359/15 מיום ד' באב התשע"ט (05/08/2019) שהתירו היתר אישה שנייה במקרה שחיוב הגט נשען על טענת מאיסה עליי.

יצוין שיש החולקים על כך, וכותבים שאין להתיר לו חרם דרבנו גרשום:

הישועות יעקב אה"ע עז בפירוש הקצר אות ב כתב:

אמנם אם טען מאיסה היא עלי ויש לו טעם מבורר אף שאין הדין נותן לגרשה ע"כ ע"י זה מ"מ יוכל למנוע ממנה מזונות עד שתקבל ג"פ ומעשה הי' באחד שטען על אשתו שעברה ע"ד ולא הי' לו עדות ברורה בדבר אלא שהי' רגלים לדבר קצת וכתבתי דהבעל יוכל למנוע ממנה שארה כסותה עד שתקבל גט פטורין ובזה יש לסמוך על דעת הרא"מ ומוהר"א עכ"ל.

כלומר, הגם שטוען מאוסה עליי ויש לו רגליים לדבר אין מתירין לו חדר"ג, ומכל מקום יכול למנוע ממנה שארה וכסותה. אך יש לדחות ששם יש רק קצת רגליים לדבר.

גם ראה בשו"ת אפרקסתא דעניא חלק ג – אבן העזר סימן רעה מה שכתב בעניין ההיתר של המהרש"ם שהבאנו לעיל:

ולא אכחד, דאילו ל"ה בנ"ד רק טענת מאוסה, הייתי ירא לסמוך על יסוד סברא זו, מכח פירכת הגאון בעל תשו"ש הנ"ל, והגאון מהרש"ם ז"ל הרי לא עמד עמ"ש בעל תשו"ש ז"ל (ואפשר דאותו חכם שהקשה עליו התשו"ש ז"ל, על הגאון מהרש"ם ז"ל כוון, ומפני כבודו הרם לא הזכיר שמו). אלא דגם הגאון מהרש"ם לא סמך ע"ז לחוד, כ"א עם אמתלא טובה ומבוררת שהיא חרשת, והרי גם בנ"ד י"ל אמתלא טובה מדאינה ב"ב, ובכה"ג י"ל דגם בתשו"ש מודה.

 וראה כנסת הגדולה הגהות בית יוסף אבן העזר סימן א אות לג שכתב:

המורד על אשתו ואומר מאיסה עלי, כתבתי בתשובה שחרם רגמ"ה מונעו מלישא אשה אחרת עליה, והרביתי ראיות לזה, וכן כתבתי בטור זה סימן ע"ז בהגהת הטור.

אומנם יש לומר שמה שהחמיר כנה"ג הוא רק כשאין הטענה מבוררת ואין רגליים לדבריו, וגם יש לומר שכתב כן רק בעניין חרם דרבנו גרשום, אבל במקרה של שבועה כמנהג הספרדים שבה נאמר בפירוש שאם ביה"ד יתירו לו לשאת אישה שנייה יוכל לעשות כן – יש לומר שאם היא מאוסה עליו ורגליים לדבר אין לעגנו חינם, וביה"ד יתירו לו.

אח"כ ראיתי שכך גם חילק בשו"ת שבט הלוי חלק ה סימן קצ, וז"ל שם: "איברא זה אינו דומה לדידן דגם הכנה"ג לא החמיר אלא באינו נותן טעם הגון לדבריו אבל נותן טעם הגון לדבריו נאמן אף להכנה"ג כמש"כ הגר"א קלצקין בתשובת דבר אליהו סי' ע"ג".

השלשת הכתובה

במקרה של היתר חרם דרבנו גרשום כתבו הב"ח והב"ש אה"ע א שיש להשליש כתובה ותוספת כתובה בטרם מתירין לו את חרם דרבנו גרשום. גם הגר"ע יוסף כתב כן בתשובה הנזכרת ביבי"א ח"ז אה"ע ב בסוף התשובה, אך הוסיף שאם אין ידו משגת אין לעכב את היתר הנישואין, וישלים את שאר הכתובה כשתשיג ידו. לפיכך יש לדון בעניין תשלום הכתובה בטרם ההיתר הסופי.

התרת השבועה

בשו"ת יביע אומר חלק ז – אבן העזר סימן ב כתב:

מנהג בתי הדין בירושלים, שבשעת מתן פסק הדין הסופי להתיר לבעל לישא אשה אחרת על אשתו, עושים לו התרה, לאחר שפותחים לו פתח לאמר, שאילו ידע שלא יזכה להבנות ממנה גם לאחר עשר שנים לא היה נשבע, והוא אומר הן, ואח"כ מתירים לו שבועתו, וכן ראוי לנהוג.

אין ספק שהתרה זאת אינה מעיקר הדין, שהרי באופן שלא קיים פו"ר על דעת כן לא נשבע, ואם מתירים לו ביה"ד לשאת אישה על אשתו הריהו נקי משבועתו, והוא הדין בענייננו, היות שביה"ד מתיר לו לשאת אישה על אשתו כי כן ראוי לעשות אם כן הריהו נקי משבועתו.

אומנם המבי"ט ח"ג נא האריך בעניין מי שנשבע שלא יישא אישה על אשתו ונסמית בשתי עיניה שצריך התרה על שבועתו, ובלא זה אין להתיר לו לשאת אישה שנייה, וז"ל:

שאלה ראובן נשא בת שמעון ונשבע שלא לישא אשה אחרת עליה בחייה ואחר כך נסמית משתי עיניה. ילמדנו רבינו אם פטור מן השבועה ויכול לישא אשה אחרת או לאו.

ובנדון דידן שיש טעם נכון להתירה וגם יש צד מצוה משום שלו' בין איש לאשתו מן המלאכות שהיתה צריכה לעשות לבעלה בכל יום ואינה עושה אף על פי שהכנס /שהכנסת/ צרה לביתה יש קטטה ומלחמה בבית אחר שהיא תשרת במקומה את בעלה לא תרע בעיניה וגם לא יהיה אשם על המתירים בכוונה זו כיון שיש סבה ידועה להתיר' וגם כי מעיקרא יש לה פתח להתיר שלא על אונס כזה נשבע שהוא מום גדול משאר מומי' כמו שכתוב למעלה מה שאין כן בכל המומים הנמנים שפסולים בכהנים ובנשים שאין שום מום מהם מבטל אותה ממה שהיא חייבת לעשות לבעלה כמו מום זה גם כי היה מי שסובר שלא היה צריך התרה מום גדול כזה אני נר' לי שהוא צריך התרה ושהיו יכולים להתיר לו וקריינאי דאגרתא הוא פרוינקא והתרתי לו במעמד ב"ד שלשה ומותר לו. נאם המבי"ט.

אך המהר"ם אלשיך בסימן פו חלק עליו, וכתב שבוודאי על דעת כן לא נשבע, ולכן אין צריך התרה, וז"ל: "כיון דידיע אונס כזה דנסמי' מב' עיניה דהוי דבר דלא אסיק אדעתי' בעידנ' שנשאה דודאי פטור. זה נלע"ד".

ראה כנה"ג הגהות בית יוסף א פ שהביא את דבריהם, ובעקבותיו כתב הרב פאלאג'י בחיים ושלום ה שיש להתיר את השבועה, ובעקבותיהם הלך גם ביביע אומר הנ"ל.

אך באמת נראה שמה שהצריך המבי"ט התרה הוא רק בעובדא דידיה שנשבע בלא תנאי כמבואר להדיא בדבריו ובדברי המהר"ם אלשיך, ולכן דנו שם מצד האם נשבע על דעת כן או לא, אבל בנדון דנן שבשבועה שנשבע החתן יש תנאי מפורש שאם יתיר לו בית הדין לשאת אישה שנייה יהיה פטור משבועתו גם המבי"ט יודה.

אולם מרן הגר"ע יוסף זצ"ל העיד שכן המנהג, אם כן מהיות טוב מה הפסד יש בהתרת שבועתו. ולפיכך בטרם מתן היתר סופי יש להתיר לאיש את שבועתו שנשבע במעמד החופה והקידושין.

מסקנות

1. ביה"ד מתיר עקרונית לאיש לשאת אישה על אשתו.
2. על המזכירות לשלוח החלטה זו לנשיא ביה"ד הגדול לצורך קבלת אישורו כאמור בתקנות הדיון תקנה קעד.
3. לאחר קבלת ההיתר העקרוני מנשיא ביה"ד הגדול יקיים ביה"ד דיון בעניין התרת השבועה והשלשת גט וכתובה לאשה.

אפשר לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

הרב שלמה תם – אב"ד הרב מנחם האגר הרב גדעון שריון

הפוסט היתר אישה שנייה בגלל טענת מאוסה עליי הופיע לראשונה ב-משה ליבוביץ.

הצדדים הנ"ל נישאו זה לזה כדת משה וישראל ביום כ"ב בשבט תשי"א, ונולדו להם חמשה ילדים.

הם הסתכסכו ורבו ביניהם שנים רבות, ומתדיינים בביה"ד מזה עשר שנים בערך.

ביה"ד באשדוד בתיק 1340/ל"ח חייב את האישה להתגרש מבעלה בגט פטורין כדת משה וישראל לאחר שכל הניסיונות לשלום בית ביניהם לא הועילו, וציין בפסה"ד שאם תסרב האישה לקבל את הגט ידון ביה"ד במתן היתר נישואין לבעל.

לאחר מכן ניסה הבעל לחזור הביתה ולהשלים עם האישה, והיא סירבה לשלו"ב, ולא הסכימה בשום פנים ואופן. תנאיה לקבלת הגט אינם סבירים, ודרישותיה מוגזמות.

לפי ראות עיני ביה"ד, היא מורדת דבעינא ליה ומצערנא ליה. ביה"ד התרה באישה כמה פעמים שאם תסרב לקבל את הגט תפסיד את כתובתה וכל תנאי הכתובה.

בכל זאת האישה מסרבת להתגרש ודורשת סכום גדול בכדי לקבל את הגט, אחרת אינה מוכנה בשום פנים ואופן. כעת עומדת בפנינו עתירת הבעל להיתר נישואין, ונראה לנו שיש לתת לו את מבוקשו מהנימוקים דלהלן.

האם חרם דרבנו גרשום נאמר גם במורדת

מרן ז"ל בשו"ע אהע"ז סימן ע"ז סעיף ב' כתב בדין מורדת:

אם מרדה מתחת בעלה כדי לצערו (אפילו יש לה טענות חזקות נגדו) ואמרה הריני מצערת אותו בכך, מפני שעשה לי כך וכך, או מפני שקללני, או מפני שעשה עמי מריבה וכיוצא בדברים אלו, שולחין לה מביה"ד ואומרים לה: הוי יודעת שאם את עומדת במרדך, אפילו כתובתך מאה מנה הפסדת אותם, ואחר מכריזין עליה וכו'. ואחר כך שולחין לה ביה"ד פעם שנייה, אם את עומדת במרדך, הפסדת כתובתך. ואם עמדה במרדה ולא חזרה, נמלכין בה ותאבד כתובתה.

והבית שמואל שם (ס"ק י"ב) כתב:

נמלכין בה, היינו הבית דין בעצמם מתרין בה קודם הפסק. כ"כ הר"ן וכו' (ובס"ק י"ג שם). ותאבד כתובתה, כן היא שיטת הרמב"ם ז"ל מיד אחר ארבע שבתות אין לה כתובה, אלא מבקשים ממנו שלא יגרשנה מיד, דגנאי לבנות ישראל שמגרשים אותן בעליהן משום קטטה. וכן היא שיטת הרמב"ן והרשב"א ז"ל וכן כתב הר"ן ז"ל. וכ"כ השלטי גבורים, ולשיטת הרא"ש ז"ל אינה מפסידה כלום עד י"ב חודש, והקשה על הרמ"א שפסק כהרא"ש נגד כל הפוסקים ע"ש.

והנה בנדון דידן לאישה אין שום טענה שיש בה ממש נגד בעלה. והבעל מוכן לגרש אותה בגט פטורין כדת משה וישראל ולהשאיר את הדירה בחזקתה עם כל תכולתה, וזה פי כמה יותר מסכום כתובתה, ובכל זאת היא מסרבת לקבל את הגט ומעמידה תנאים לא סבירים, כאמור.

אמנם הסברא נותנת שאי אפשר להשאיר את הבעל תלוי ועומד ולעגנו לנצח עד שתואיל בטובה לקבל את הגט, ולכן נראה לנו שיש להתיר לו לישא אישה אחרת עליה.

ברם, דא עקא שהבעל אשכנזי ויש כאן ענין חדר"ג מאור הגולה, ואיך אפשר לעבור על זה?

והנה יש מחלוקת בזה כמ"ש הרמ"א שם (אהע"ז סימן ע"ז): יש אומרים דבזמן הזה שאין נושאים שתי נשים לא משהינן לה י"ב חודש אם רוצה לגרשה, ואם אינה רוצה להתגרש, מתירין לו לישא אישה אחרת (מרדכי סוף פרק אע"פ בשם הראב"ן).

ובחלקת מחוקק שם (ס"ק ט"ו) כתב

דבזמן זה שאין נושאים שתי נשים, כלומר: דוקא בזמן התלמוד משהינן לה י"ב חודש כי אין לו היזק בזה שהרי יכול לישא אישה אחרת, אבל בזמן הזה איך תעגן אותו י"ב חודש, אלא מגרשה אחר ארבע שבתות וכרבותינו דברייתא כתובות דף ס"ג ע"ב דקתני: רבותינו חזרו ונמנו שיהיו מכריזין עליה ד' שבתות זו אחר זו וכו'. ואפשר אפילו תוך ד' שבתות אם רוצה ליתן לה כתובה ולגרש אין מונעים אותו, מאחר שאי אפשר לו בלא אישה אפילו עונה אחת. ואם אינה רוצה לקבל גט, מתירין לו לישא אישה אחרת.

אבל יש חולקין שאין להתיר לו לישא אישה אחרת (שם בהגהות ותשובת הרשב"א סימן תת"ס ומהרי"ק שורש ס"ג), וכתב שם הרמ"א "וכן עיקר".

אם כן, לפי סברא זו והכרעת הרמ"א נראה לכאורה שאם אינה רוצה להתגרש לא נתיר לו לישא אישה אחרת.

אך בחלקת מחוקק שם (ס"ק ט"ז) כתב

נראה דעל זה חולקין לישא אחרת וכמו שכתב מהרי"ק ז"ל: שאם נתיר לו במורדת אפילו תקדיח תבשילו יאמר שהיא מורדת כי ייתן עיניו באישה אחרת, אבל להשהותו בעל כרחו י"ב חודש בלא פריה ורביה ומכל שכן אם רוצה ליתן לה כתובה, מחוייבת לקבל הגט אפילו לדעת הרא"ש, דאיך תמנע ממנו עונה בעל כרחו? ואיך כוחה יפה מכוחו והוא אין בידו למנוע עונה רק שבת אחת, ואם חלה רק ששה חדשים כמבואר לעיל סימן ע"ו ואיך תצער אותו י"ב חודש

ובשו"ת מהרשד"ם חאהע"ז סימן ק"כ בשם הרשב"א בתשובה שהביאה מהרי"ק בשורש ק"א וז"ל:

תקנת רגמ"ה לא ראיתי ולא נתפשטה בכל ארצותינו. והדעת נוטה שלא גזר תקנתו בכל האנשים ובכל המגרשים וכו'. ונ"ל שלא עשה אלא לגדור בפני הפרוצים שתולים מעשיהם בדברים בטלים. אבל באלו שאמרנו שמן הדין או מן החיוב לגרש או לישא אישה אחרת, בזה לא גזר הרב אפילו אם הייתה תקנה עולמית. כ"ש שלא שמענו שלא גזר אלא לזמן סוף האלף החמישי. לפיכך מה שיראוני עיני באומד הדעת בגזרת הרב כי לא פשטה הגזרה בכל מה שאמרנו ושלא היתה כוונת אותו צדיק בכך ומותר עתה.

הרי בפירוש התיר הרשב"א לישא אישה אחרת כאשר הוא מן הדין לגרשה. ומורדת י"ב חודש, בין מורדת מחמת מאיס עלי ובין בעינא ליה ומצערנא ליה, הדין לגרשה ולהוציאה, הגם שיש קצת מחלוקת בבלאותיה אם תפסה או לא תפסה, מ"מ לגרושין ניתנה, ואם כן איש זה כיוון שאשתו מורדת גמורה אין למחות בידו שלא יישא אישה כרצונו וכו'. ואפילו נראה קצת שלא כל אדם רשאי להקל ראשו להתיר בדבר זה מטעם מורדת שהדור פרוץ, שאם יותר במורדת יבואו להקל בשאינה מורדת ואפילו הקדיחה לו תבשילו, מ"מ במורדת שיש קרוב לארבע שנים שאינה רוצה להתייחד עמו ולא לשמשו, פשיטא שאין לחוש על זה וכו'. ובמורדת כזאת שעבר כמה זמן לא יעלה על דעת בן-אדם שיהיה האיש אסור בנחושתיים ידיו ורגליו ואשתו שוחקת ממנו חלילה, שיש בזה כמה איסורים, ודרכי התורה דרכי נועם וכו'. לכן מתיר המהרשד"ם לישא אישה אחרת על המורדת, ע"ש.

ובשו"ת הרדב"ז חלק שני סימן ת"ש בדין מורדת:

לדעת האומרים שלא תיקן רגמ"ה אלא לאלף החמישי וכמ"ש מהרי"ק ז"ל, לא תיבעי לך אלא אפילו תימא שכל תקנותיו היו עד שיבוא מורה צדק, אפילו הכי מותר לראובן זה שמרדה בו אשתו לישא אישה אחרת. ובכיוצא בזה לא תיקן רגמ"ה, שלא תהיה תקנתו יותר גדולה משבועה של תורה, שאם נשבע לאשתו שלא ישא אישה אחרת עליה ומרדה בו ואינה רוצה לשמשו, אדעתא דהכי לא נשבע לה, גם בתקנת רגמ"ה לא תיקן אדעתא דהכי דאי לא תימא הכי לא שבקת חיי, שכל אישה תמרוד בבעלה ואין לו לפרוע לה כתובתה, ותקנת הגאונים היא שלא יגרש את אשתו עד שיתן לה כתובתה, או שמא לא תרצה להתגרש ונמצא זה מוטל בין שתי התקנות ויושב ובטל מפו"ר, ולא תוהו בראה לשבת יצרה… ובנ"ד שהיא מורדת ואינה רוצה לשמשו, מה יעשה זה? לגרש אינו רוצה לפי שהיא אשת נעורים והמזבח מוריד דמעות, לישב בטל אין ראוי דכתיב: בבוקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך. לפיכך אני אומר שלא תיקן רגמ"ה אלא בסתם נשים היושבות תחת בעליהן ומשמשות אותם, ואם תאמר כיוון שהיא מורדת אמאי לא דיינינן לה כדין מורדת וכופין להוציא, כבר נהגו העולם שלא ידונו לכוף להוציא כדעת רבינו ז"ל שהביאו האחרונים על זה כמה ראיות, שאין כופין להוציא אלא אותן השנויים במשנה, וכי היכי שאתה צריך להורות שאם היא מורדת, יכול לגרשה אפילו שלא מדעתה ובזה לא החרים רגמ"ה, הוא הדין והוא הטעם שיכול לישא אישה אחרת עליה ובזה לא החרים רגמ"ה ז"ל, כללא דמילתא דעתי היא שאפילו קיים מצות פו"ר ויש לו כדי כתובתה, או שהיא רוצה למחול או שאין לה כתובה למורדת, יכול לישא אישה אחרת עליה בין לענין שבועה בין לענין רגמ"ה

יוצא אפוא לפי מ"ש הרדב"ז ומהרשד"ם ז"ל דברים נכוחים וברורים שבדין מורדת מתירין לו לישא אישה אחרת עליה, והרדב"ז בפירוש כותב שאין כופין אותו לגרשה. כל שכן בנדון דידן שמוכן לגרשה ולתת לה הדירה ששווה יותר מסכום המגיע לה בכתובתה נראה ברור שמתירין לו לישא אישה אחרת מכיוון שהיא מורדת וגם אינה רוצה לקבל גטה.

האם בעינן היתר מאה רבנים

בתשובת רע"א תנינא סימן פ"ב כתב דבמורדת יש להתיר לישא אישה אחרת בלי ק' רבנים, ובנחלת יעקב ח"ב סימן ה' הסכים להגרע"א בעובדא זו, דבמורדת אחר י"ב חודש מתירין לו לישא א"א ואין צריך היתר ק' רבנים. גם בעין יצחק סימן ג' אות י' – ט"ז כתב להתיר במורדת בלי היתר ק' רבנים ובלי השלשת גט (הובא באוצה"פ סימן א' סעיף יוד אות כ"ד). בספר תולדות יעקב חאהע"ז סימן ז' שהביא תשובת הגרי"א מקאוונא שכתב לו בעובדא כזו "ואם יש בירור כדת שהייתה עוברת על דת או מורדת, יש להתיר בלי ק' רבנים", ע"ש באוה"פ שהביא עוד סברת פוסקים אחרים שהתירו בדין מורדת לישא א"א, בספר נתיבות השלום נתיב א': באישה שברחה מבעלה ומרדה בו יותר משנה, כתב להתיר לבעלה לישא א"א בלי ק' רבנים, וכ"כ בספר חבלים בנעימים חלק ב' סימן ב' ע"ש, ובפאת השדה חלק ב' סימן ב' כתב:

בדין מורדת אין בזה חדרגמ"ה ויכול לגרשה בעל כורחה או לישא אישה אחרת, אך כבר העלה הנוב"י דיותר נכון להתיר לישא אישה אחרת מלגרשה בעל כורחה, ולגרש בעל כורחה חמור יותר מנשואי שתי נשים, על כן יתירה לו לישא אחרת.

ובספר ויחי יעקב סימן ט' כתב דבמורדת לא בעי ק' רבנים, ושם בסימן ט"ו:

במורדת שעזבה את בעלה כמה שנים ואינה רוצה לקבל גט אם לא יתן לה סכום גדול, כתב גם כן דבכה"ג שהיא מורדת גמורה אין צריך היתר ק' רבנים, דבכה"ג לא גזר רגמ"ה כלל. גם אין לחוש לגזור אטו אינה מורדת, כיוון שכבר עברו כמה שנים והוי מילתא דלא שכיחא, וגם מאחר שהתרו בה בב"ד כמה פעמים, שוב לא יבואו להקל במקום אחר, אך למעשה נכון לצאת המנהג בחומרת צירוף ק' רבנים, ע"ש.

בחדות יעקב ח' סימן קל"ד כתב:

דבזמן הזה קשה להתיר בלי ק' רבנים, אף דמצד הדין אפשר להתיר בלי ק' רבנים.

ובספר תירוש ויצהר סימן פ"ב כתב:

דכיוון דהרמ"א בסימן ע"ז נקט לשון מתירין לו, משמע דהיינו ע"פ היתר ק' רבנים וכמ"ש בבית שלמה (מסקאלא) סימן פ"ו.

אמנם בשואל ומשיב מהדת"ל ח"א סימן ש"נ, בדין מורדת כמה שנים ואינה רוצה לציית לדת כתב:

שאף שמהרשד"ם ונחלת יעקב כתבו להתיר, לא ניחא לי לעשות מעשה כזה בדור פרוץ. ולא מצאנו שהתיר רגמ"ה לגרשה בעל כרחה או לישא אחרת, רק בנשתטית וכו' שהדבר ידוע לכל, אבל במורדת מי יודע אם היא מורדת עליו או שהוא גרם, וגם אם נתיר לו לישא אחרת יעגנה לעולם וכו'

אך בשד"ח חלק ה' מערכת אישות סימן ב' אות כ' כתב עליו

שהפריז על המדה במדה גדושה, ולא זו הדרך לחוש לתקנת האישה שפשעה ולא לחוש על האיש, אף מעון שיהא מעוגן כל ימיו וכו', והרי אפשר לתקן האישה כן ע"י השלשת גט ביד שליח וכו', ולכל היותר נצריך לו שישיג היתר ממאה רבנים וכו'

מסקנות

יוצא אפוא מכל מה שכתבנו מרו"ס, בנ"ד שהאישה מורדת דבעינא ליה ומצערנא ליה וחיים בנפרד זה כמה שנים, ומסרבת לקבל את הגט עד שייתן לה סכום גדול נוסף לדירה וכו', והתרו בה בבי"ד כמה פעמים ובכל זאת אינה מסכימה להתגרש, נראה לפי הדין שנתיר לבעלה לישא אישה אחרת עליה, בצירוף היתר ק' רבנים ובהשלשת הגט על ידי שליח וגם העברת הדירה על שמה, וחיוב מזונות הילד הקטן.

פס"ד זה טעון אישור מרנן הגאונים הרבנים הראשיים שליט"א.

יוסף שרביט – אב"ד

הפוסט היתר נישואין – אישה שנייה הופיע לראשונה ב-משה ליבוביץ.

• האשה הופיעה בבית הדין וביקשה להציג מכתב מאת הרב אלטר אלימלך שווארץ מלונדון שבו נכתב כדלהלן:

"לכבוד מרת א' תחי',

פנה אליי דיין חשוב מארה"ב וביקש ממנו להודיעכם שמיכאל אליעזר השליש גט אצלו לפני חג הפסח לאחר שקיבל היתר מאה רבנים, וצירף תמונה של הגט"

וכן צורף למכתב צילום של הגט שנטען שהושלש.

האשה הודיעה שהבעל מסרב להסדיר את מתן הגט לידה, ומבקש להוסיף דרישות רבות כתנאי למתן הגט וכי היא אינה יודעת מה הן. האשה הבהירה שכיום אין כל תיק הפתוח בבית המשפט, וגם תביעות המזונות והמשמורת נידונות בבית הדין.

לאחר עיון בחומר שהוגש, בית הדין פונה לרב אשר ארנטרוי מהנהלת בתי הדין בבקשה שיהיה בקשר עם הרב אלטר אלימלך שווארץ ולבקש לקבל באמצעותו טיוטת הסכם גירושין המקובלת על הבעל.

• ביחס להודעה שכביכול הבעל קיבל היתר מאה רבנים לאחר שהושלש גט אצל "דיין חשוב מארה"ב" החפץ בעילום שמו, קשה לקבל ש"דיין חשוב מארה"ב" נהג בדרך מוטעית ומשובשת כפי שהרב אלטר אלימלך שווארץ מייחס לו. כידוע הגאון הרב משה פיינשטיין זצ"ל, שהיה רשכבה"ג וכן מרא דאתרא של מקום מגוריו הנוכחי של הבעל, כתב דברים קשים כנגד התנהלות כזו. להלן מדברי תשובת אגרות משה אבן העזר חלק ד' סי' ג':

"הנה כבר מפורסם דעתי שהיתר דמאה רבנים אף במורדת הוא דוקא בהשלשת גט כשר אשר בכל זמן שתרצה האשה לקבל גט תוכל לבא ולקבל הגט ולהיות מותרת לעלמא, אפילו אם יש להבעל עליה תביעות ממון, כי ח"ו שהגאון רגמ"ה יתקן דבר תקלה לעגן בת ישראל איזו שהיא, ואף באופן שודאי חטפה משל בעלה איזה סך ממון לא תיקן ושום ב"ד דגאונים לא תיקנו ולא יתקנו באופן שיוכל הבעל לעגנה לגמרי או עד שתתן לו כמה שירצה, ובשביל עניני גיבוי ממון לא תיקנו ולא יתקנו שום תקנות שיהא ביד הבעל כוח בעצמו לעשות כרצונו ולעגנה, וכשלא נעשה כן אין ההיתר של הב"ד שהתירו כלום אף אם יחתמו ע"ז אלף רבנים ויותר, ויש על הבעל איסור וחרם דרגמ"ה מלישא אשה אחרת אם לא יגרשנה קודם בגט כשר, ואני חתמתי רק שיתירו להבעל כדין דהוא אחר שישליש גט כשר שתוכל לקבלו בכל עת שתרצה, וכן אמרתי גם בעובדא זו ביחוד לקרובי הבעל, שלא שייך שום היתר בלא השלשת גט כשר שתוכל לקבלו בלא שום עיכובים, וע"ז באתי על החתום למען האמת שלא יעוותו דיני התורה".

בהמשך לתשובה זו יצאו כמה מגדולי אמריקה ובתוכם בנו של האגרות משה, הגאון רבי דוד פיינשטיין שליט"א, בחודש אלול תשס"ד, ואליהם הצטרף בחתימתו הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל, לתקן תקנות להסדיר את היתר מאה רבנים, ובתוך דבריהם, שהובאו בספר ישא יוסף אה"ע סי' ח', כתבו:

"היות ובתקופה האחרונה עדים אנו לפירצה גדולה בענין "חרם דרבינו גרשום" ובקלות יתר אפשר להשיג "היתר מאה רבנים" ופשה הנגע ונתרבו המקרים בהם הותר לאיש לישא אשה על אשתו במספרים אשר לא שערום אבותינו, חוששים אנו כי מצב זה עלול לזעזע ח"ו את יסודות השלום בבית היהודי. לכן החלטנו אנו החתומים מטה לעמוד בפרץ ולתקן תקנות כדי להגביל את ההיתר ולהעמיד הדבר כפי שהיה בימים מקדם ש"היתר מאה רבנים" ניתן במתינות ובכובד ראש כראוי לענין כזה אשר שלום לאשתו תלוי בו, ואלה התקנות:

א. רק בית דין חשוב ומוסמך ידון בענין היתר חרם דרבנו גרשום.

ב. הרבנים וראשי הישיבות החותמים ומצטרפים להיתר יהיו אך ורק רבנים מוסמכים או ראשי ישיבות, ומכהנים במשרות רבניות או בישיבות מפורסמות.

ג. על הרבנים החותמים לציין מקום כהונתם כתובתם ומספר הטלפון שלהם.

ד. אין רב רשאי לחתום על ההיתר אלא לאחר שעיין היטב בנמוקי ההיתר.

ה. בית דין המתיר יעביר את נימוקי ההיתר לדיון בבית דין נוסף במדינה אחרת.

ו. על הבעל להשליש גט בידי בית דין נאמן כדי שהאשה תוכל לקבל את גיטה בכל עת שתרצה בלא שום קושי ומניעות יהיה מי שיהיה. "היתר" הניתן לבעל ללא השלשת גט כאמור, יחשב לחסר ערך לחלוטין".

מאחר ופסיקת הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל ותקנות אלו מחייבות את אחב"י בארה"ב, הרי כשניתן היתר נישואין שלא בבית דין חשוב ומוסמך שטעו והתירו חדר"ג בלא השלשת גט הניתן לאשה בכל עת שתרצה לקבלו, ההיתר בטל לחלוטין.

• יסוד הלכה זו שאין להתיר חדר"ג כשהאשה מבקשת לקבל את הגט מצוי ברמ"א באה"ע סי' עז סעיף ב' שכתב שההיתר לישא אשה אחרת במורדת הוא רק אם הבעל "רוצה לגרשה, ואם אינה רוצה מתירין לו לישא אחרת". הרי מבואר שאם היא רוצה לקבל גט אין מתירין לו אשה אחרת. וכבר נמצא כן בספר שערי תשובות למהר"ם מרוטנבורג שער א' סי' נג בתשובת רבי חיים פלטיאל שכתב אודות מורדת: "ולא נתיר לו לישא אחרת כיון שרוצה לקבל גט".

ובספר אור גדול סי' ד' סק"ב כתב בדינו של הרמ"א:

"מיירי דהיא מורדת ומבקשת גט ממנו, אך דהוא מעגנה ואיננו רוצה ליתן גט. בזה ס"ל להגהות מרדכי ותשובת רשב"א הנ"ל דאיהו נמי מתעגן, ואין מתירין לו לישא אחרת, משום דלמה לנו להתיר תקנת ר"ג כיון דהיא מרוצית לקבל גט, א"כ אפשר לו לישא בהיתר דיגרשנה וישא לו אחרת".

וכעין זה באור גדול סי' מד.

וכן החזו"א אה"ע סי' סט סק"י, כתב:

"ואם מתרצית לקבל גט בלא כתובה, אין מתירין לו לעולם לישא אחרת ואף לאחר יב"ח".

• האמור בדברי הרמ"א, בשערי תשובות, בספר אור גדול ובחזו"א מתייחס לאשה שפסקו עליה שהיא מורדת, אך בנידון זה בית הדין לא פסק עליה שהיא מורדת, אלא אדרבה בפסק דין מיום כ"א כסלו תשע"ט (29/11/2018) בית הדין פסק לכפות את הבעל בגירושין. בפסק הדין נכתב:

"אין אנו מוצאים כל הצדקה לכך שהבעל יעגן אישה צעירה, בת 34 שנים בלבד, באופן אכזרי כל כך, וימנע ממנה את כל חיובי האישות, שארה, כסותה ועונתה, במשך למעלה מ-3 שנים! והעובדה שהאשה תובעת את הבעל שישלם מזונות לילדים אינה סיבה לעכב את הגט, בפרט שהנושא נידון בביה"ד והוא יכריע בדבר לפי הנסיבות ולפי האפשרויות של הבעל. ויש לו זכות לבוא לביה"ד ולטעון בענין זה.

לאור כל זאת, בית הדין פוסק שיש לחייב את הבעל בגירושין, ויש לכפות אותו על כך ע"י מיצוי כל האמצעים האפשריים ע"פ החוק שיתן את הגט לאשתו… ככל שלבעל טענות ביחס לגובה דמי המזונות, עליו להתייצב לדיון ולהציג את טענותיו. כאמור, במקרה דנן שהאשה הסכימה שהדיון במזונות יהיה בסמכות ביה"ד, הבעל יוכל להגיש את כל תביעותיו בענין זה לביה"ד שיכריע בדבר לפי יכולותיו ובהתאם למחויבות של אב לילדיו, אולם האב בחר לברוח מהארץ ולא להתמודד עם חיוב המזונות שיש לו כלפי ילדיו, ולא לשלם להם מזונות כאב לילדיו, דבר חמור בפני עצמו, אבל בודאי שאין הצדקה להוסיף חטא על פשע וגם לעגן את אשתו ולא לשחרר אותה בגט. לכן די בטענה זו כדי לחייב את הבעל לתת גט לאשתו, ולכפות אותו בכל דרך עד שיאות לתת גט …אף אם יטען שאשתו מרדה בו שלא כדין – דבר שלא התברר בבי"ד, אין מקום להתייחס אליה כמורדת, ללא דיון במעמד הצדדים שבו יתקיים "שמוע בן אחיכם" וכל עוד לא התברר אחרת, האשה בחזקת כשרות, אלא דינו של הבעל כמורד המונע מאשתו את כל עניני האישות, שזו מצד עצמה עילה ברורה לחייב אותו בגט ואף לכפות אותו על כך".

• בנסיבות המתוארות לא יתכן שיתקיים דיון בבקשת הבעל להיתר נישואין בבית דין במקומו הנוכחי של הבעל, שנטש את משפחתו ויצא אל מעבר לים כדי לעגן את אשתו.

הדיון בהיתר נישואין יוכל להתקיים רק במסגרת דיון במעמד שני הצדדים. ומאחר שכבר החלו דיונים בין הצדדים בבית הדין בירושלים לא יתכן שבית דין אחר בארה"ב ידון בבקשתו להיתר נישואין.

יתירה מזו, באותו בית דין לא התקיים דיון במעמד שני הצדדים, עיין שו"ת דברי מלכיאל חלק ג' סי' קמה שכתב:

"כבר כתבנו בסי' הקודם שזה הוי כדיני ממונות דהוי כאלו התנה עמה שלא ישא אחרת, וכן קיי"ל באה"ע סימן א' ס"ט דבמקום שיש מנהג שלא לישא אשה על אשתו הוי כאלו התנה. ואף שיש מקום לחלק בין מנהג לחרגמ"ה אבל ז"א. וא"כ הוי זה דין שבין אדם לחבירו וראוי לשמוע מה בפיה ולא להורות ע"פ דברי צד אחד. וכן קבלת עדות צריך להיות בפניה".

ועוד כתב שם בתשובת דברי מלכיאל:

"וביותר צריך להזהר בעתים הללו אשר בעוה"ר קלי הדעת נתרבו המואסים בנשותיהם על לא דבר. ומוצאים אינשי דלא מעלי שנטלו עטרת סמיכה ושוכרים אותם בכסף מלא להשיג להם היתר מק"ר. והרבה רבנים אינם מדקדקים כ"כ וחותמים על כל הבא לידם מבלי חקור בירור הדברים. ויש אשר רצונם לאפקועי שמייהו בדיסקי ותופסים המדה למלאות רצון כל דורש אולי עי"ז יתפרסם שמם. כי מאסף החתימות יפרסם שכבר חתם גדול פלוני. וזה אחד מהטעמים שאני נמנע מלחתום על היתר ק"ר. ולזה ראוי להביט על היתרים הללו בשבע עיניים שלא יהיו בנות ישראל כהפקר ומה הועיל רגמ"ה בתקנתו".

ובשו"ת דברי חיים אבן העזר חלק א סי' ה', כתב:

"רק על זה יש לחקור אם נגבה עדות זה בפני האשה והן אמת שלכאורה זה הוי כלפטור [חו"מ סי' כ"ח סעיף י"ח] היינו שהבעל מביא עדים שהוא פטור מחרם שלא ליקח שתי נשים אך לפי מה דמבואר בש"ך חו"מ סי' כ"ח [ס"ק כ"ט] היכי שאין תובע ללוה והלוה רוצה להביא עדים לפטור מחיוב צריך בפני הבעל דין גם שהוא לפטור אם כן יש לומר בכהאי גוונא שאין תובע לו רק הבעל רוצה לישא אשה אחרת ולפטור עצמו מחיוב על פי התקנה שמלבד החרם יש חיוב שלא לישא אחרת עליה כמבואר בשולחן ערוך אה"ע [סי' א' סעיף ט'] וגם בא הבעל לפטור עצמו מהחרם בכהאי גוונא יש לומר דצריכים העדים להעיד בפני הבעל דין:

איברא דיש לומר כיון דמביא בפנינו עדים שעלינו [אולי צ"ל שעליו] מצוה לגרשה מחמת רוע מעלליה הוי כמו דבר איסור שאין צריך להעיד דוקא בפניה ומה יעשה הבעל אם רשעה זו תברח ותמאן מלבוא ולסתור עצמה גם מלפני שליח בית דין ולכן בודאי די בזה אם מקבלים עדות שלא בפניה".

 גם אליבא דתשובת הדברי חיים שהתיר לקבל עדות שלא בפניה היינו בנסיבות המתוארות בתשובתו שהאשה מתחמקת מדיון בבית הדין, אך בנידון זה התהפכו היוצרות מהנידון בתשובת הדברי חיים, הבעל הוא זה שנמלט מהארץ ואינו ציית דינא לפסק הדין המחייבו בגירושין, ותוך כדי הדיונים בבית הדין כאן בירושלים מצא לעצמו מי שידון בבקשתו להיתר נישואין בלא דיון ועדויות במעמד האשה.

מכל האמור בית הדין קובע שאין יסוד בהלכה לדון בהיתר נישואין לבעל סרבן הגט, בדיון שאינו במעמד שני הצדדים שמתקיים בו "שמוע בין אחיכם", ובמקום שעפ"י דין הוא המקום המוסמך עפ"י ההלכה לדון בתביעות שביניהם.

היתר נישואין אם ניתן בנסיבות המתוארות, דהיינו ללא דיון במעמד הצדדים, הגט לא הושלש באופן שאם האשה תובעת להתגרש תקבל גט ללא כל תנאים, וכן כשכל התביעות הכרוכות בגירושין כבר נידונות בבית הדין זה, הוא בטל ומבוטל, והחרם דרבינו גרשום שלא לשאת אשה אחרת רובץ על הבעל. ככל שהבעל ישא אשה אחרת דינו ככל עובר על חרם דרבנו גרשום עפ"י ההלכה. וכן נוהגת בו ההלכה הפסוקה ברמ"א אה"ע סי' א' ס"י "כופין בחרמות ונדויין מי שעובר ונושא שתי נשים לגרש אחת מהן".

בהמשך להחלטה קודמת המאשרת פרסום שמו של הבעל, בית הדין מאשר פרסום החלטה זו ללא השמטת שמות הצדדים וזאת במגמה להביא לידיעת העוסקים בהיתר הנישואין ובחתימת מאה רבנים שחובה עליהם למשוך ידם מכך.

ניתן ביום י"ג בסיון התשע"ט (16/06/2019)

הרב אוריאל לביא – אב"ד הרב מרדכי מזרחי בר אור הרב מאיר פרימן.

הפוסט היתר חרם דרבנו גרשום שנעשה שלא כדין הופיע לראשונה ב-משה ליבוביץ.

xxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxx

הפוסט בקשת בעל לאסור נישואי גרושתו לנטען הופיע לראשונה ב-משה ליבוביץ.