צוואות וירושות

1. כחלק הדיני המשפחה בהם דן בית הדין הרבני, דן הוא גם בדיני ירושה, אמנם סמכותו של בית הדין הרבני מוגבלת בכל הקשור בענייני צוואות וירושות שכן בחוק הירושה, התשכ"ה-1965, סעיף 155, נקבע כי: "…מוסמך בית הדין הדתי שהיה לו שיפוט בעניני המעמד האישי של מוריש, לתת צו ירושה וצו קיום צוואה… אם כל הצדדים הנוגעים בדבר לפי חוק זה הביעו בכתב את הסכמתם לכך".

כלומר סמכות בית הדין הרבני לדון בדיני צוואה וירושה תהיה רק במקרה של הסכמת כל הנוגעים בדבר לדון בפני בית הדין הרבני, ככל ותהיה התנגדות לא יהיה בית הדין הרבני מוסמך לדון בסכסוך והמחלוקת תתברר בפני בית המשפט לענייני משפחה.

אדם הרוצה להבטיח את שיעשה ברכושו לאחר מותו חייב לכתוב צוואה שתהיה בעלת תוקף, כך יוכל להבטיח שברכושו ימולאו שאיפותיו, אולם כאמור, חשוב ביותר כי הצוואה תהיה תקפה וכשרה.

צוואה מהי ?

המחוקק בחוק הירושה קבע כללים ברורים מהי צוואה, ואיזה צוואה הינה תקפה, אולם למרות שמבחינה חוקית מדובר בצוואה לכל דבר יתכן שמחינה הלכתית הצוואה חסרת כל תוקף.

כעיקרון ישנם 5 סוגי צוואות במשפט הישראלי:

1. צוואה בפני עדים – צוואה הנערכת בפני שני עדים שחותמים על הצוואה.
2. צוואה בפני הרשות – זו הדרך המומלצת שהצוואה תהיה תקפה וזאת מכיוון שמאוד קשה לערער עליה, הראשויות שפניהם ניתן לערוך צוואה שכזו הינם בית הדין או בית משפט לענייני משפחה או רשם הירושות הצוואה מאושרת ע"י השופט או הדיין לאחר שמוודא כי אכן הצוואה כשרה לפי כל דין.
3. צוואה בפני נוטריון.
4. צוואה בכתב ידו של המוריש לא מודפסת כשאז נדרשת הצוואה כמובן לשאת חתימה ותאריך.
5. צוואת שכיב מרע הנאמרת בע"פ בפני שני עדים ופחות מ-30 יום קודם פטירת המנוח, תנאי נדרש בצוואת שכיב מרע שהעדים ירשמו על דף נייר את הצוואה ששמעו.

צוואה הלכתית ?

למעשה מעבר לדרישות האמורות לכשרות צוואה בחוק, הדין העברי דורש תנאים נוספים כשהתנאי המוכר ביותר הינו שהמצווה את רכושו יתן את רכושו מתנה מחיים ולא לאחר מותו.

מבחינה הלכתית עם מותו של האדם באופן מיידי עוברת הבעלות על  רכושו ליורשים ההלכתיים, אדם הכותב בצוואתו נוסח כגון "לאחר מותי הנני מוריש את רכושי לפלוני" תהיה הצוואה חסרת כל תוקף (מבחינה הלכתית) וזאת משום שלאחר מותו אינו בעלים כלל על הנכס ואי לכך אינו יכול להוריש.

הפתרון ההלכתי המוכר הינו לכתוב בצוואה ניסוח בסגנון "מהיום הנני מקנה שעה אחת קודם מותי את רכושי לפלוני" על פי ניסוח זה הרכוש עבר לפלוני עוד בחייו של המצווה ולא לאחר מותו.

אלמנט הלכתי נוסף שיש בצוואה הינו למשל זהות העדים, כך שישנם עדים שלמרות שמבחינה אזרחית כשרים להעיד על הצוואה אולם מבחינה הלכתית עדותם איננה כשרה כלל.

כאן המקום להבהיר כי גם במקרה של צוואה שאיננה הלכתית אין הכרח שבית הדין הרבני יפסול את הצוואה, שכן יש לדון על תוקפה ההלכתי של כל צוואה לגופה ויתכנו ניסוחים שונים שאחד יהיה כשר ותקף ואילו משנהו פסול ולא תקף.

אדם שרוצה להבטיח כי יעשה ברכושו כרצונו לאחר אריכות ימים, חובה עליו לוודא כי הצוואה שיערוך תהיה בעלת תוקף משפטי אך לא פחות חשוב מכך גם ברת תוקף הלכתי.