האם טענה לקיומו של מום נסתר בגופה של האישה שהבעל לא ידע על קיומו לפני החתונה וגילה את המום רק לאחר החתונה תוכל להיחשב לטענת מקח טעות על מנת לפוטרו מתשלום הכתובה עליה התחייב תחת החופה ?
שאלה זו הגיעה לפתחו של בית הדין הרבני הגדול, שדן בערעור של בעל שחויב על ידי בית הדין הרבני האזורי בכתובה למרות שטען שגילה מום נסתר בגופה של האישה רק לאחר החתונה בשעה שהאישה לא עדכנה אותו על קיום המום טרם החתונה.
בית הדין הרבני הגדול דחה את הערעור ובנימוקיו הבהיר מתי ניתן לטעון טענת מקח טעות כשעל פי פסק הדין טענה למום צריכה להיות מושתת על 2 יסודות:
- מיד עם גילוי המום פנה הבעל לתבוע את הגירושין ללא שיהוי – כלומר הבעל מבקש להתגרש רק בשל קיומו של המום ולא מכל סיבה אחרת.
- המום הוא מום כה גדול שכל אדם סביר סולד ממי שיש בו מום שכזה.
באותו המקרה בני הזוג נישאו בנישואין שלישיים וחיו יחדיו במשך 4 חודשים בהם קיימו יחסי אישות מלאים, בית הדין הרבני קבע כי הבעל מעלה כיום את הטענה רק מתוך ניסיון לחמוק מחיוב תשלום הכתובה ואין לקבל את טענתו למקח טעות בפרט שאינה עומדת במבחנים שקבע בית הדין הגדול.