בית הדין הרבני בתל אביב בפסק דין תקדימי (תיק מס' 1180543/3) דחה תביעת גירושין של בעל שחי בנתק מאשתו למעלה מעשר שנים !!! וזאת משום שלדברי בית הדין לא הציג כל עילה הלכתית לביסוס התביעה לגירושין, ואם לא די שנדחתה תביעת הגירושין בנוסף נפסק כי הבעל יהיה חייב בכל חיוביו כלפי האישה עד סוף ימיה, כשגולת הכותרת בפסקה זו כי האישה תישאר לגור בדירת המגורים המשותפת עד אחרית ימיה.
בית הדין בנימוקיו מסביר את הרציונל שבפסק הדין, ולהלן ציטוט מתוך הדברים:
"הגם כי במקרים מעין אלו, שהצדדים חיים בפרוד כעשר שנים, בית הדין נוטה להמליץ לכל הפחות לגירושין, במקרה שלפנינו אין מדובר בפרוד מוחלט ובמערכת יחסים עכורה או במציאות של "לנצח תאכל חרב". נראה כי אף לבעל נשאר איזה קשר רגשי כלפי האישה, והראיה – מסיבת יום ההולדת שעשה לאישה במסעדה בגבעת שמואל, בהשתתפות המשפחות משני הצדדים, אך לפני מעט יותר משנה, שלח לה זר פרחים ומכתב ברכה, ואף נשא דברי ברכה לכבוד המאורע – יום הולדת אשתו. דבר זה לא היה נעשה אם לבעל לא היו רגשות חיוביים כלפי האישה. יחס של כבוד וגם הערכה, על התמדתה ומסירותה לענייני המשפחה.
כשאנו שומעים את שני הצדדים ניכר כי ברוך ה' אין כל שנאה בין הצדדים, אין עימות ואין מלחמה. אנו מתרשמים כי הורתה ולידתה של תביעה זו בניסיון של הבעל לפרק את השיתוף במדור הצדדים, להוציא את האישה מהדירה בה היא מתגוררת מזה שנים, למחצית דירה, וזאת כדי להעביר את חלקו בדירה לצורך עסקיו.
מדובר באישה מבוגרת (בת 52), אם לששה ילדים וסבתא ל- 14 נכדים, שכעת תצטרך להצטנף בדירה קטנה, לא תוכל לארח את ילדיה ונכדיה, תוך בדידות. לא רק שהבעל לא יהיה בבית, גם ילדיה ונכדיה לא יוכלו להיות בבית. וכל זאת ללא כל עילה שתפסיד את זכותה למדור שקט ושליו, בפרט בגילה לאחר שלושים שנות נישואים.
כאמור, הגם שבמקרים רבים אנו ממליצים לצדדים להתגרש, ולעיתים אף מחייבים, מאחר ואין להחזיק צד לנישואין בכוח כאשר אין כל סיכוי לשלום בית, בנדון דידן הדבר שונה. האישה מוכנה בלב שלם שהבעל יחזור לשלום. מדובר באישה טובה, העושה רושם כאישה כשרה ויראת שמים, שכל חייה עסקה בגידול המשפחה והבית, והכל בצניעות כשכל כבודה של בת מלך פנימה. לא הלכה בגדולות, וכל רצונה לשמר את המשפחה. אין כל עילה או סיבה שהאישה תפסיד זכות מזכויותיה.
אנו סבורים כי אף הבעל מכיר במעלות אשתו, שאם לא כן לא היה חוגג לה יום הולדת במסעדה, יחד עם בני המשפחה הקרובה, כשהוא נושא דברים בחגיגה זו. לא שמענו את נאום הברכה, אך מותר לנו לתאר. לא קראנו את מכתב הברכה שצורף לזר הפרחים, אך יכולים אנו לדמיין. ומכאן, שעל אף הפרוד הממושך, הרגשות עדיין קיימים, הגם שכיום הבעל ברצונו בחצי הדירה, טוען בנחישות אחרת.
התרשמנו מכנות האישה ומרצונה שהבעל יחזור לבית. היא עשתה, גם במהלך הפרוד, מאמצים לא להגביה להבות. כיבסה ובשלה, ואף הבעל הוזמן לסעוד עם בני המשפחה בסעודות שבת בבית. כל זה מוכיח את רצונה של האישה בשלום. מעטות הן הנשים שהיו מוכנות לנהוג כך בבעל, שעזב את הבית, גר במשרד, נטש את האישה, מסרב לקיים עמה חיי אישות, הגם שהאישה הולכת למקוה דבר חודש בחדשו. והאישה בטובה, הלכה למשרדו לאחר הטבילה במקוה, לקיים מצות עונה.
לאור הנימוקים המתוארים, קבע בית הדין הרבני כך:
לא מצאנו כל עילת גירושין ולכן אי אפשר לחייב את האישה בגירושין, ולהפסיד זכות מזכויותיה, ובכללם זכותה במדור, כפי שדרה בו במהלך עשרים השנים אחרונות. הבעל לא הציג לבית הדין כל עילת גירושין, והתרשמנו מכנות האישה נכונותה ורצונה שהבעל יחזור לבית.
לאור האמור אנו דוחים את תביעת הגירושין.
אמנם אם הבעל יסכים שהאישה תמשיך להתגורר בבית כל ימי חייה, ולא תפסיד את זכותה במדור, בית הדין ינסה לשכנע את האישה להסכים לגירושין, אך ככל שמדובר בגירושין בהן תפסיד האישה את זכויותיה, אנו סבורים כי לקתה מידת הדין והצדק, ויש לדחות את התביעה.
