בית הדין הרבני בתל אביב (תיק מס' 1231084/1) חייב בעל לתת גט לאשתו בנימוק כי מדובר במצב המוגדר "סכנה של ממש לאישה" המדובר בבעל שלמרבה הצער עקב מצבו הנפשי נמצא במצב של חוסר שליטה, המתדרדר לאלימות קשה, ואף באירוע האחרון טרם פירוד הצדדים שבר לאישה את הכתף.
לתיק בית הדין הרבני צורפו מספר חוות דעת המלמדות על מצבו הבלתי נשלט של הבעל כשנימוקי פסק הדין בית הדין מצטט מתוך חוות הדעת, בנוסף הבעל עצמו הודה כי "הייתה אלימות מידי פעם" בית הדין הרבני קבע כי המשך החיים בצילו של הבעל מהווים סכנה לאישה ולמשפחה וחייב את הבעל בגירושין, בין נימוקי פסק הדין כתב בית הדין כך:
מצבו הנפשי של הבעל אינו צפוי, ובשנייה אחת, ביום בו שכח לקחת כדורים, הוא עלול לפעול בדרך אלימה ומסכנת חיים. מדובר בבעל עם עבר והווה פסיכיאטרים, הזקוק לטפול תרופתי, ולדעת הפסיכיאטרית המטפלת, הכדורים לא משפיעים עליו, והוא אינו מגיב לתרופות. פועל יוצא שהאישה עלולה להיות בסכנה תמידית במחיצתו, והאלימות הפזית והמילולית רק תחריף. דבר זה עלול לפגוע אנושות גם במצב בריאותה של האישה, עד כדי פציעה ומחלות.
אנו סבורים כי המצב גובל בפקוח נפש. לא רק מחמת מסוכנותו של הבעל, אלא גם מהפחדים והחרדות המובנים שמפתחת האישה להתנהגותו המסוכנת של הבעל. מצב זה עלול לגרום להתפתחות מחלות גוף ונפש, באופן שיסכנו את חייה.
ביה"ד לא יאפשר מצב בו האישה תהיה חשופה לאלימות מתמשכת, וכעת לעת זקנה, בה היא מבקשת שקט ושלוה, הדבר ימנע ממנה כתוצאה מנוכחות הבעל בחייה. בפרט במקרה שלפנינו, ביה"ד לא יאפשר את המשך הנישואין, המסכנים את חייה של האישה.
המעניין כי בית הדין הרבני לא מצא לנמק את פסק הדין בשום נימוק הלכתי מעבר לסיפור העובדות, עובדה חריגה בהתייחס לפסקי דין מקבילים שרובם בנויים על ציטוטים מההלכה וממקורות הדין העברי. שכן ככל הנראה, לדידו של בית הדין מדובר במקרה כה חמור שמדבר בעד עצמו והחיוב בגט אינו צריך חיזוק או הנמקה נוספת מעבר לתיאור העובדות.