בית הדין הרבני בתל אביב בפסק דין מקיף ומפורט (תיק מס' 1167043/4) קבע פרמטרים מדויקים לחלוקת רכוש צודקת והוגנת בין בני זוג וזאת תוך הפעלת שיקול דעת רחב ועשיית שימוש מידתי בסעיף 8 לחוק יחסי ממון המאפשר לבית הדין הרבני לקבוע חלוקה לא שוויונית בין בני הזוג.
באותו מקרה התדיינו בפני בית הדין הרבני בני זוג שטרם הנישואין הגיעו מרקע כלכלי שונה, בעוד הבעל איש אמיד ומגיע ממשפחה מבוססת האישה הגיעה לנישואין חסרת כל כשהיא בת למשפחה בלתי מבוססת כלכלית.
הבעל שרצה לבטח את נכסיו הכלכליים, במקרה של גירושין דרש מהאישה לחתום ערב הנישואין על הסכם ממון הקובע כי כל נכס שהיה בבעלות מי מהצדדים ערב הנישואין לא יהיה לבן הזוג שום חלק בו ובפירותיו וכי השיתוף בין בני הזוג יחול רק על נכסים שהצדדים יצברו לאחר הנישואין – למעשה גם הוראות החוק מורות כך אולם הבעל רצה לחדד ולבטח מצב זה על מנת שהאישה לא תוכל לזכות בשותפות בנכסיו בשום דרך.
ברבות השנים הקימה האישה אף היא עסק משלה, עסק שהחל משגשג בשנים האחרונות, עם גירושי הצדדים טען הבעל בבית הדין הרבני כי הוא זכאי לפי הוראות החוק והוראות הסכם הממון שנחתם בין הצדדים למחצית מהעסק של האישה, אולם האישה איננה זכאית למחצית מזכויותיו בעסק שלו שכן האישה חתומה על הסכם ממון שאינו מקנה לה שיתוף בעסק של הבעל.
אין ספק כי על פי הוראות החוק היבשות הבעל צודק לחלוטין בתביעתו, אולם בית הדין הרבני דחה את התביעה וכך כתב:
לאשה עסק שנותן שעורים פרטיים לילדים וסטודנטים בעלי בעיות למידה, שהוקם בשנת 2017. במסגרת כתב התביעה שהוגש לתיק ביה"ד, תבע הבעל לקבל מחצית משווי העסק. (עסק זה נקרא בכתבי הטענות בשם "ל")
ביה"ד סבור כי בכך לקתה מידת הדין והצדק. שהבעל ישאר עם המניות בחברת ד', שהוחרגו מאיזון משאבים בהתאם להסכם הממון, בעוד עסק האשה יכלל במסגרת איזון המשאבים. נכון שחברת "ל" לא הוחרגה במסגרת הסכם יחסי הממון. הטעם הפשוט – היא הוקמה 12 שנה אחריו. בודאי אם היתה קיימת בשנת 2005, היה דינה שוה לחברת ד' (ושוב מדובר על שווי העסק, ובנדון "ל" – המוניטין, אם קיים).
בסע' 8 (1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג 1973 נאמר: "ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא …. לקבוע נכסים נוספים על המפורטים בסע' 5 ששווים לא יאוזן בין בני הזוג".
אנו סבורים שהנסיבות במקרה שלפנינו, בו הבעל החריג את עסקו במסגרת הסכם הממון, כאשר לאשה באותה תקופה לא היה עסק משלה, אין זה צודק וישר כי זכויותיו של הבעל בעסק עצמו יוחרגו מאיזון המשאבים, ושווי עסק האשה יכלל באיזון המשאבים. לאמור, לבעל לא יהיו זכויות בעסק האשה "ל".
בפסק הדין נדרש בית הדין הרבני לתביעות נוספות בעניין חלוקת דירה ועוד עניינים השווים ידיעה נפרדת ועוד חזון למועד.
