אישה תבעה את כתובתה בסך של 180,000 ₪ בבית הדין הרבני בתל אביב, טענתה הייתה כי הבעל היה צורך סמים ואף רכש ארון מיוחד לגדל סמים בבית, בנוסף סיפרה האישה כי צריכת הסמים גרמה לבעל להתנהג באלימות כלפיה, ואף הביאה אותה לסיכון.
הבעל הכחיש את הטענות, וטען להגנתו כי קרה שעישן ג'וינטים יחד עם האישה אך לא מעבר לכך, את רכישת הארון הסביר בכך שקנה את הארון לצורך גידול הידרופוני של תותים ועגבניות שרי.
בית הדין הרבני שחקר את הבעל היטב התרשם כי מדובר בתירוץ שאינו מתקבל על הדעת, בין שאר הדברים כותב בית הדין כך:
הנתבע לא ידע להשיב לשאלות ב"כ התובעת בכל הקשור לגידול הסמים בביתו, וגירסתו של האב שהוא גידל בבית תותים ועגבניות שרי בעלות של אלפי ₪ לחודש מעלה גיחוך ואיננה ראויה לתגובה. ברור כי הנתבע במעשיו אלה הביא לקץ הנישואין, וכשהנתבעת הגיעה למסקנה זו – לאחר שפנתה אליו שיאות לילך לטיפול ולהיפרד מהסמים והוא סרב – ופתחה תיק גירושין [שלו"ב לחילופין גירושין] אין בזה כדי להפסידה כתובתה.
לאור כך ושאר הראיות שהוצגו בתיק קובע בית הדין כי:
ברור כי במקרה דנן הגירושין באו מצדו של הבעל שהמיט אסון על חיי נישואיהם בעקבות אלימותו, נטילת סמים באופן קבע, וגידולם בתוככי ביתו תוך כדי הפרה בוטה של החוק ורמיסת כל זיק של תקווה לניהול חיים תקינים עם אשתו ובתו ושיקומם. משכך, על אף שהאישה היא זו שתבעה את גירושיה אין כל סיבה להפסידה כתובתה מחמת תביעתה זו.
עוד מוסיף בית הדין
מעבר לאמור יש להוסיף ולומר שלאור תיאור הדברים בו התובעת פרטה כי היא סבלה מאלימות הבעל עקב התמכרותו לסמים והדבר אף סיכן אותה ואת הבת וזה למעשה מה שדחף את בני הזוג לגירושין, הרי שזו סיבה בפני עצמה להורות על חיוב הבעל בכתובת אשתו.
בנסיבות אלו חויב הבעל במלוא הכתובה בסך 180,000 ₪
