ערעור יצירתי שהוגש לבית הדין הרבני הגדול נדחה תוך חיוב המערערת בהוצאות משפט, המערערת לא טענה שום טענה המוכיחה שבית הדין הרבני האזורי טעה בפסק הדין, כל טענתה של המערערת התבססה על כך שלטענתה ניהול התיק בידי אב בית הדין שדן בעניינה אינו חוקי.
העילה לאי חוקיות האב"ד התבססה על כך כי אב בית הדין היה דיין שפרש, והוחזר על תקן של דיין עמית לא יכול לכהן כאב בית הדין שכן כך נקבע בסעיף 8 לחוק הדיינים : (ח) על אף האמור בסעיף קטן (ו), דיין עמית לא יהיה אב בית הדין, אלא אם כן קבע נשיא בית הדין הרבני הגדול אחרת לעניין הרכב מסוים.
כפרשנות לסעיף טענה המערערת כי נשיא בית הדין הגדול לא יכול למנות דיין עמית כאב"ד להרכב רגיל רק להרכב מיוחד והיות ומדובר בהרכב רגיל ולכן המינוי אינו חוקי וממילא כל ההליך בטל.
טענה נוספת שהועלתה בערעור הייתה כי בית הדין האזורי לא אפשר לצדדים להגיש סיכומים, בית הדין הגדול כאמור דחה את הערעור תוך חיוב המערערת בהוצאות משפט.
בית הדין הגדול קבע כי אין לבית הדין הגדול סמכות להתערב בשיקולי נשיא בית הדין הגדול, וככל והנשיא החליט על מינוי הדיין העמית כאב"ד, הדבר חוקי והמחייב, כמו"כ קבע בית הדין הגדול כי ההחלטה אם יש צורך בהגשת סיכומים או שלא מסורה לשיקול דעת בית הדין.
