העליון אישר – הגרוש הוא האב

טוען רבני לענייני גירושין - משה ליבוביץ

בית המשפט העליון (בג"ץ  8398/19) דחה עתירה שהוגשה כנגד בית הדין הרבני הגדול שקבע בהחלטתו כי הגרוש הינו אבי בתה של הגרושה ובהתאם חייבו בתשלום מזונות.

המקרה, בני זוג שנישאו בחודש 08/2016 בנישואין פרטיים, ללא רישום מוקדם. לאחר מכן, במהלך חודש 10/2016 פנו להסדיר את רישום הנישואין ובהתאם נכתבה כתובה והוצאה לצדדים מטעם רבנות ירושלים תעודת נישואין, מסמכים אלו הוצאו לאחר שהובאה עדות שנערכו לצדדים חופה וקידושין כדת משה וישראל.

לאחר מספר חודשים בחודש 12/2016 נתגלע סכסוך בין בני הזוג, ולאחר כחצי שנה בחודש 02/2017 נולדה לאישה בת, והאישה הגישה תביעה לחיוב בעלה לשעבר במזונות הקטינה הואיל ולטענתה הוא אבי בתה.

הגרוש הכחיש וטען כי אינו מכיר בתינוקת כביתו וכן הכחיש שבכלל נישא לאישה, אולם בית הדין הרבני דחה את כל טענותיו וחייבו בתשלום מזונות.

על פסק דין זה הוגש ערעור לבית הדין הרבני הגדול, ובית הדין הרבני הגדול בפסק דינו מיום 24/01/2018 דחה שוב את טענות האב ואף התבטא בחומרה וכתב :

[…] טענותיו של המשיב שהצדדים לא נישאו כדת משה וישראל, הן עורבא פרח וטענות הזויות בעלמא. בתמונות שהוצגו לפנינו נראה המשיב מקדש בטבעת את המערערת כשהיא לבושה בשמלת כלה, ומכוסת על ידו בהינומא. כך, טענתו שמדובר במסיבת אירוסין בלבד היא ניסיון להתל בבית הדין, להכחיש את המציאות ולענות בעזות מצח.

בית הדין הרבני הגדול קבע שוב באופן שאינו משתמע לשני פנים כי הקטינה היא בתו של האב, ושחיוב המזונות עומד על כנו.

בחודשים האחרונים פנתה האישה לבית הדין הרבני הגדול, בבקשה שיורה למשרד הפנים לרשום במרשם האוכלוסין את הילדה כבתו של האב, בית הדין הרבני הגדול בהחלטה מנומקת מיום 18/08/2019 (במסגרת תיק 1148696/4) נעתר למבוקש באופן חלקי וקבע כך:

א.        הבת [אלמונית] היא בתו של המשיב.

ב.        אין חשש הלכתי לכשרותה.

ג.        אף אם יש להסתפק אם בית הדין רשאי על פי חוק להוציא צווים בעניין רישומו של האב כאביה של הבת במרשם האוכלוסין, עם זאת חובתנו ההלכתית והמוסרית להוציא את החלטתנו ולהביע את עמדתנו בעניין קביעת מעמדו של [פלוני] כאביה של [אלמונית].

ד.        על הגורמים המוסמכים, להתייחס לפסק הדין כאל החלטה שיפוטית מוסמכת בעניין זה, ולפעול בהתאם להוראות החוק המתייחסות לכך.

על החלטה זו הגיש האב עתירה לבית המשפט העליון תוך שהוא קובל על כך שלדבריו בית הדין הרבני הגדול חרג מסמכותו, וכמו"כ חזר שוב על טיעוניו וביקש מבית המשפט העליון לבטל את החלטת בתי הדין הרבניים בשני ערכאות לפיהם הוא אבי הקטינה.

בית המשפט העליון דחה את העתירה על הסף, תוך שהוא מחייב את האב בהוצאות בסך 5,000 ₪ לאוצר המדינה, וכך נימק בית המשפט העליון את החלטתו:

7.        כמעט שנתיים-ימים חלפו מאז הכריע בית הדין הרבני הגדול, והעותר לא עשה דבר על מנת להשיג על אותה החלטה. רק כעת, משנפתחו נגדו הליכי הוצאה לפועל, החליט העותר להשיג על הקביעה לפיה בתה של המשיבה היא גם בתו-שלו. העתירה לוקה אפוא בשיהוי כבד; סופיות הדיון חשובה ומחייבת. על הפרק קצבת מזונות לפעוטה, זהותה, מעמדה. "וְשַׁבְתִּי אֲנִי, וָאֶרְאֶה אֶת-כָּל-הָעֲשֻׁקִים, אֲשֶׁר נַעֲשִׂים, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ; וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים, וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם, וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ, וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם" (קהלת ד, א). לא היה מקום להשתהות, אין גם מקום לפתוח את התיק ולברר את הסוגיה מראשיתה. יובהר, כי גם אילו תקף העותר את החלטה המאוחרת יותר, היתה העתירה לוקה בשיהוי.

8.        נוסיף, כי לבד מהשיהוי הכבד שבהגשת העתירה, נהג העותר במהלך ההליכים השונים שלא בנקיון כפיים. "כלל גדול הוא בפסיקתנו, שעותר לא יעלה לבית משפט זה ולא יבוא בשעריו לבקש סעד מן הצדק, כאשר הוא ועתירתו לוקים בחוסר-נקיון-כפיים" (בג"ץ 400/87 כהנא נ' יו"ר הכנסת, פ"ד מא(2) 729, 741 (1987); בג"ץ 8646/17 דוינה נ' שר הפנים (26.2.2019)). כך, למשל, ציין בית הדין הרבני הגדול בהחלטתו מיום 18.8.2019: "האב ברשעותו וכדי להתחמק מתשלום מזונות לבתו, משקר וטוען טענות שנסתרו". דברים אלו, כמו גם דברים אחרים שהשמיע בית הדין הרבני הגדול וצוטטו לעיל, מדברים בעד עצמם ולחובת העותר. 

Top
נגישות

מדריך עשרת השלבים לתכנון הליך גירושין נכון

הירשמו עכשיו וקבלו את המדריך חינם

בהרשמה אני מאשר לקבל תכנים שיווקים ומידע.

טוען רבני לענייני גירושין - משה ליבוביץ

צרו קשר עוד היום

השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם

פרטים ליצירת קשר