בעל שתבע בבית הדין הרבני להורות לאשתו שעשתה שימוש ברכב שהיה שייך לו להשיב לו את הרכב, נדהם לקבל פסק דין לפיו הרכב לא יושב לו עד שישלם לאישה את כל הסכומים שהשקיעה ברכב לרבות הוצאות שהוציאה האישה עבור טסט לרכב ותיקונים.
הנימוק המרכזי שעמד בפסק הדין היה כי בפועל הבעל נהנה מהטיפול שהאישה טיפלה ברכב שכן, וכמו כן נהנה מהתיקונים שהאישה ביצעה כגון תיקון מזגן וכד', כשלמרות שעל האישה להשיב לבעל את הרכב, הרי שאין האישה צריכה לממן תיקון הרכב שישוב להיות בבעלות הבעל, בפסק הדיון היה סיוג אחד והוא הוצאות שנבעו מרשלנות של האישה כגון אובדן המפתח לא יחולו על הבעל שכן אין לו כל הנאה מכך.
להלן ציטוט מתוך פסק הדין:
אכן, הבעל חייב לשאת בתשלום אגרת הרישוי, הביטוח והמזגן.
לענין המזגן אין כלל מה לדון שהרי גם הוא יהיה עתה ממזגן תקין וגם אם חיובו של "יורד" הוא מדין "נהנה" יש לחייבו לשלם לה ההוצאה.
אכן, על פי המבואר לעיל, יש לחייבו גם בעלות הביטוח ואגרת הרישוי, שהרי הרכב עשוי לכך ומעת ששילמה האישה חל עליו חיוב לשאת בהוצאות אלו. אין מקום לטענתו שבתקופה זו לא נהנה מהרכב, משום שזה ענין נפרד. הגע עצמך, הרי אילו הייתה האישה מחזירה לו את הרכב מיד כאשר שילמה את אגרת הרישוי והביטוח, אין חולק שהיה עליו לשאת בהוצאות אלו מדין יורד כאמור. אם כן, מה שהחזיקה האישה את הרכב ברשותה ולא השיבתו לו הוא ענין נפרד שאינו פוטר אותו מלשלם לה כדין יורד.
