החלטה מעניינת שיוצאת מבית מדרשו של בית הדין הרבני בירושלים קובעת כי הסמכות לדון בתיק משמורת הילדים נתונה לבית המשפט לענייני משפחה ולא לבית הדין הרבני.
באותו מקרה כרך הבעל כדין את תביעת משמורת הילדים לתביעת שלום בית ולחילופין גירושין שהגיש לבית הדין הרבני, וזאת היות שלא היה מודע לכך שהאישה הגישה כמה ימים קודם לכן תביעת משמורת לבית המשפט לענייני משפחה.
הבעל ביקש מבית הדין הרבני לקבוע כי הסמכות נתונה לבית הדין וזאת לאור העובדה כי האישה לא המציאה לו את התביעה שהגישה לבית המשפט, ויש לראות בכך חוסר תום לב המקנה לבית הדין את הסמכות לדון בכריכה.
בית הדין קובע כי עקרונית יש מקום לשמוע טענה שכזו אולם במקרה זה האישה המציאה אישור ששלחה את התביעה בדואר רשום 6 ימים לאחר שהוגשה, בית הדין קובע כי 6 ימים מהווה זמן סביר ולא ניתן לראות בו חוסר תום לב ולכן קבע כי הסמכות נתונה לבית המשפט.
