מקרה יחודי שהגיע בפני בית הדין הרבני הגדול, בו הצדדים הגיעו להסכם בעזרת בית הדין האזורי, כאשר באופן חריג ההסכמות לא הועלו על הכתב באופן ברור ולא נחתם הסכם על בסיס ההסכמות.
הבעל שמצא עצמו ניזוק מהסכם הפשרה, טען כי היה מדובר במו"מ בלבד, שכלל לא הבשיל לכדי הסכמה סופית ולכן לא הסכים לביצוע ההסכם, לעומתו טענה האישה כי ההסכם ברור ומחייב וכך גם קבע בית הדין הרבני האזורי בניגוד לעמדת הבעל.
הבעל שפנה למשרדנו לשם הגשת ערעור כנגד פסק דינו של בית הדין האזורי, התרגש לקבל את פסק הדין שקיבל את הערעור שהוגש על ידי טוען רבני משה ליבוביץ, וקבע כי אכן נפלו פגמים רבים בגיבוש ההסכם, ובפרט שההסכם לא נכתב ולא התקבל בקניין (הקניין הינו ההליך שמבחינה הלכתית מקבע את ההסכמות שבין הצדדים וללא ביצועו לא חלו ההתחייבויות שבחוזה) כאשר בעקבות הנימוק המרכזי כי ההסכם לא התקבל בקניין בוטל ההסכם לשביעות רצונו של הבעל
