תיק עצוב שהגיע לפתחו של בית הדין הרבני בו האם חסרת האמצעים תבעה הגדלת מזונות מהאב שהיה דל אמצעים לא פחות ממנה – בית הדין הרבני הגדול עמד מול דילמה לא פשוטה שכן הגדלת המזונות תשאיר את האב ללא משענת כלכלית, ואילו הותרת המזונות הנמוכים תפגע בילדים שאין מי שיפרנס אותם.
כך מתאר בית הדין הגדול את הדילמה:
לעיתים אנו חשים בערעורים מסוג זה ששני הצדדים צודקים. האם אינה מסוגלת לכלכל את בנותיה במשכורתה ובתוספת סכום המזונות, ומנגד האב גם הוא אינו יכול לכלכל גם את בנותיו וגם את עצמו ואת ביתו החדש. שני הצדדים צודקים. ושמא ואולי היה מן הראוי שבני זוג ישקלו בטרם הם מתגרשים, ובפרט ישקול מי שתובע גירושין אם הוא מסוגל לעמוד בנטל הכלכלי של הגירושין.
גירושין הם 'לוקסוס כלכלי'. מי שאינו מסוגל לכלכל בית אחד, הכיצד יכלכל שני בתים? השאלות הכלכליות צריכות להיות חלק בלתי־נפרד מעצם הגירושין, בנוסף כמובן לשאלות האחרות. מי ש'מטאטא את הבעיה אל מתחת לשטיח', ולאחר זמן בא ומרים ידיים וטוען לקריסה כלכלית, נשיב ונענה לו – סוף מעשה במחשבה תחילה. מי שנטל על עצמו את החלטת הגירושין – אל יבוא ויטען שאין בידו לשאת בנטל.
אז מה הפתרון, כך הכריע בית הדין הגדול, ציטוט:
כאשר סוגיה כזו באה לפנינו, וכמו שאמרנו שני הצדדים צודקים, עלינו לבחון את סדרי העדיפויות. לאב יש חוב מוסרי והלכתי לכלכל את בנותיו באופן הראוי והמקובל. האם האב רוצה שבנותיו יחוו חרפת רעב או לא יגדלו כפי שחברותיהן של הבנות גדלות? לא דיינו שהבנות חוות בעיות שונות עקב גירושי ההורים, האם נדון אותן גם לחיי קושי ודחק כלכלי? האם אין לאב מחויבות לבנותיו, לפני המחויבות לילדי אשתו שמזיווג שני, ואף לפני חובתו לאשתו מזיווג שני, שאותה נשא כבר בזמן שידע על הקושי הכלכלי שלפניו?
איננו יודעים איך חי האב. אך מתקבל הרושם שהאם חיה בדוחק כלכלי המשפיע על הבנות והעשוי להשפיע על עתידן. משכך, חובתו של בית הדין לשקול את מכלול השיקולים, כולל סדרי העדיפות בחובתו של האב ולדאוג שהבית הראשון לא יקרוס כלכלית, ושלבנות יהיה לפחות את המינימום הנדרש בהתאם לתקופה. אין חולק שהיכולת הכלכלית של האם נמוכה ביותר, וחובת האב לזון את בנותיו.
בית הדין הרבני הגדול העדיף את רווחתם הכלכלית של הבנות, והחליט להגדיל את דמי המזונות.
